חמלה היא רצח

אני שומעת שוב ושוב, בווריאציות שונות את המשפט: "אנחנו רוצים חברה של חמלה ולא חברת שנאה". האין כולנו רוצים זאת…
אלא, שמי שניסח את הדרישה החד צדדית הזו כשל מלהבין את מהותם של שני הרגשות האלו. שנאה,ברוב המוחלט של המקרים, אינה אלא תוצר לווי של חמלה, ועצמתה עומדת ביחס ישר לעוצמת החמלה. אם לא היתה בנו חמלה, לא היתה בנו שנאה.  אני סבורה זה מוכח  מתוך ניסיון החיים של כל אחד מאיתנו. [בנות, כמה פעמים יצא לכן לומר "שימות הבן זונה" מתוך חמלה והזדהות עם חברה שננטשה על ידי המניאק?]

רוצים חברה חומלת יותר לבעלי חיים? קחו בחשבון – שבב בבד תעלה רמת השנאה למי שנתפס כפוגע בהם.
מכירים טבעונים חומלים, שמוכנים להרוג רפתנים?
מכירים את המטיפים לאלו ש"שונאים" את האויב? קבלו כמות כפולה של שנאה:  גם בהכלת שנאת האויב, וגם בהעלאת מפלס השנאה כלפי אלו שאין בהם די חמלה לאויב. גם השנאה לאויב נובעת מחמלה. אם לא היינו חומלים על בני עמנו שנפגעו מאלימותו של האויב גם לא היינו טורחים לשנוא.
רוצים חברה חומלת יותר לעניים?  קבלו שנאה רצחנית ל"בורגנים". זה כבר קרה. וזה היה קטסטרופלי.
רוצים חברה חומלת כלפי מסתננים?  קבלו לטפנים חומלים שכמות השטנה שלהם לשפי פז ולתושבי דרום תל אביב מגיעה לרמות של סכנת חיים. אגב, שפי מסכנת את חייה ואת חירותה במאבק מתוך חמלה כלפי סבלם של תושבי דרום תל אביב. ואין כל ספק שהיא "אדם מלא שנאה" לכל מי שאחראי לסבל הנורא שלהם, ולמי שמעודד ומטפח את אסונם של התושבים. בפעם הבאה שאתם מטיחים בה שהיא מלאת שנאה, זכרו שאתם רציתם חברת חמלה.

 

האם לא ברור, שככלל שחומלים יותר על סובל, כך גם שונאים יותר את מי שנתפס כגורם הסבל ? שככל שהחברה היא יותר חברת חמלה, כך היא בדיוק באותה מידה חברת שנאה?

אין רגשות שאינן מוסריים במהותם. לעתים הדבר הלא מוסרי הוא לא לשנוא. משפט כמו "בסך הכל היטלר היה די בסדר, גם אם עשה כמה טעויות"  זה העדר לא מוסרי של שנאה. "הנאצים ראויים לחמלה כי נאלצו להתמודד על מעשי זוועה" – זו חמלה א-מוסרית.
רגש הוא עניין אישי ופרטי. אנחנו שונאים באופן אישי את מי שמרע לנו (או מתוך קנאה) משום שכל פרט הוא מושא החמלה העיקרי של עצמו. חמלה פרטית יכולה גם שלא לייצר שנאה: המתנדב למען ילדים חולי סרטן עושה זאת מתוך רגשות חמלה פרטיים שלו, ראויים להערכה. "חברה חומלת" היא לא חברה שמייצרת יותר מתנדבים בבתי חולים, אלא יותר אנשים שמחפשים את מי לשנוא כאשם בסבלם של החולים. הם לא יתנדבו לעזור לקשישה במסדרון, אלא יצאו למפגן שטנה כנגד הממשלה שלא עשתה מספיק.  לעתים הממשלה אכן לא עושה מספיק, וזה רק אומר שהשנאה אולי מוצדקת וגם-  שהיא אכן נובעת מחמלה, אחרת, לא היה אכפת לנו, עד שהיה מגיע אלינו, ואז – היינו לבד בסבלנו.
השנאה מעידה על קיומה של חמלה הדדית . "לאומנות" היא הדבר שמארגן קבוצה עצומה של זרים מוחלטים יחד – תחת "הסכם חמלה" הדדי. הדגל המשותף הוא רק סמרטוט בעל ערך סימבולי בלבד, אך הסמליות הזו מייצרת חמלה הדדית ממשית מאד במציאות עצמה.  הכאב שלנו לנוכח סבלו של ישראלי זר , מאחד אותנו,  וגם מלבה שנאה לאחר.
רוצים חברה שחומלת על כל "אחר", ללא לכל הבחנה?  קבלתם חברת שנאה מוחלטת, נטולת כל חמלה  לאף אחד, אך רוויה במיוחד בשנאה עצמית.

עם זאת, ישנן ללא ספק חברות מוצפות שטנה וחברות הנוטות יותר לחמלה. ישנם משטרים שמלבים שנאה במתכוון, וישנם היום גם "חברות אזרחיות" שממש מתמקצעות בליבוי שנאה. אבל אין שום מניפולציה בעולם שיכולה ללבות שנאה יש-מאין. שנאה מלבים אך ורק באופן אחד:  ליבוי חמלה. הכלי הפשיסטי הזה במהותו אינו נחלתם של לאומנים בלבד, הוא גם נחלתם, לא פחות, אם לא יותר – של סוכני "חמלה". השנאה של "לוחם צדק חברתי" על פגיעה ברגשות טרנסג'נדר אינה פחותה במאום מהשנאה מהסוג של "ה"הם" אונסים את בנותינו". בשני המקרים רגש החמלה מנוצל לרעה, לשם ליבוי שנאה.

כל הרגשות המוכרים לנו – הכרחיים לנו. אחרת לא היו שורדים את האבולוציה. כל הסיפור האנושי נמצא באיזון הנכון של הרגשות ושילובם בזהירות רבה עם השכל.  הקריאה ל"חברה יותר חומלת" לצד אפס מקום לרגש השנאה לא מפירה את חוק שימור השנאה – אלא רק מעבירה את השנאה אל מושאים שאינם ראויים לה. מי ששונא את השונאים, לא מפחית שנאה מהעולם אלא מפנה אותה כלפי אלו ששונאים את הרע. זו שנאת חינם מטופשת במיוחד. המרחם על אכזרים יתאכזר אל רחמנים – זו אבחנה מדויקת ואכזרית. יש עת לכל דבר, עת לחמלה ועת לשנאה. אין שום רגש שאינו מוסרי לכשעצמו.

ודומה, שכמות השטנה הגולמית שנשמעה בטוויטר ביום השואה מצד המחנה החומל, כנגד המחנה "השונא", הוכיחה זאת באופן מעיר עינים.

לכל אלו שטורחים להגדיר אותי כ"אדם מלא שנאה" מעצם היותי ימנית, לפני שאתם באים בטענות לאחרים,  שאלו עצמכם מה יש בכם, לחבב. כשאתם מביעים את שנאתכם היוקדת לכל מה שיקר ללבי, למדינה היקרה שלי, לראש הממשלה שבו בחרתי, לחברי, החושבים אחרת מכם, (שחושבים, היה מספיק) למה שלא אשנא את אלו החומלים על מי שפוגע בבני עמי (ואז גם מאשמים, שבחרו בטרור) המתייגים אותי , בחוצפתם, כאילו אין לי זכות להגדרה עצמית כפרט העומד בפני עצמו, אז כן, אני שונאת אתכם. הרווחתם את שנאתי ביושר. רוצים חברה פחות שונאת?  ערכו חשבון נפש נוקב לנפש של עצמכם, לא לזו, של מי שהוא לא אתם.