מענה של אישה דתית לחדירה החצופה לתוך אורחות חייה.

 מענה לרחל אליאור, על פוסט שלה בעניין הפרדה בין נשים וגברים מאת דבי הורן:
שלום רחל,
אני אישה דתיה,מבית דתי.
למדתי בתיכון נפרד דתי, וממשיכה כך לחנך את ילדי, בוגרי חינוך נפרד,על כל המשתמע מכך.
f4e8606437a26707501f8605d9b3a9b3
"נשים מופרדות" צילום: שרה דיין 

כן,אני אוהבת באמת להיות בנפרד. ואני נשואה באושר רב לבעלי שיח׳.
אוהבת להתפלל בעזרת הנשים, אוהבת לשבת בתחבורה הציבורית ליד נשים, אוהבת ללכת להופעות עם נשים,לטייל ולקנות עם נשים ועוד.
אוהבת גם ללבוש צנוע.
אני עושה זאת, מתוך אושר, גאווה ושמחה וגם שלמות.
כשאני יושבת באוטובוס מאחור,עם נשים,אני מרגישה מלכת אנגליה שיושבת בכרכרה מאחור. בבית הכנסת,אני מרגישה כך- נסיכה שפטורה מן החובות הגבריים של אלו שיושבים במרכז. בהופעות, נהנית להתחכך בנשים ולחוות את החוויה עם נשים כמותי שמגיבות כמוני בעיניים.
ככה גם חברותי,שכנותי,כלותי, בתי וחברותיה.
באמת שכייף לנו ככה ממש ואנחנו מרגישות דווקא מורמות מן הגברים.
אגלה לך סוד-אנחנו מרגישות ככה,דווקא, מורמות, מלכותיות, בנות מלך(ה׳),
ושהגברים ישרתו אותנו: יכתבו לנו את הספרים, ישמשו כדיינים, ישבו מקדימה באוטובוס ויהנו כמו ילדים שהרי להם יש בקדימה רק 6 מקומות ורוב האוטובוס בשביל הנשים,שהם יאלצו להסתיר פניהם מאיתנו-כי החטא הוא עליהם…
בקצרה, כנראה שההסתכלות שלך ושלי, שונה.
את רואה בי מושפלת, כי זה בדיוק מה שקורה לך, אך אני באמת מרגישה מלכה!
ההלכה היהודית באה להגן עלי מפני גברים אחרים שעלולים לפגוע בי ובכבודי, תרתי משמע, שהרי,דווקא ההפרדה באה לרומם אותי ולשרת את יחודי.
הרי מותר לי לנסוע באוטובוס,ללכת להופעה…אך ללא צורך בחוקים שבאו להעניש את אלו שכבר פגעו, אלא למנוע בחוכמה ובעדינות את הסיטואציה טרם קרתה, ולאפשר לי חיים מכובדים ומכבדים.
אינני רוצה להתחלף עמך ועם חייך.
אני מרחמת על אותם האנשים שחיים בחברה מחפיצת נשים ושגדרותיה הן העונש הפלילי,שרואה הכל בקיצוניות, אינו ניגש לחלקים האפורים בחיינו ואינו נותן את הכבוד הראוי לאישה בלבד. שהרי השוויון שבעיניו חשוב לו, ואז יוצאת האישה נפסדת וזקוקה לכל מיני שדולות רעשניות כדי להרגיש שווה.
אינני שווה לגברים,אני שווה יותר מהם!

————————————————
עד כאן דתי היקרה, והפעם אני חייבת להוסיף כמה מילים:
ישראל היא המדינה הרב-תרבותית ביותר בעולם. היהודים שעלו לפה הביאו עמם את תרבויות כל העולם. נוסף על כך מתקיימות פה תתי-תרבויות – שכל אחת מהן היא פרשנות שונה מאד לאמונה היהודית. ובנוסף על כך יש  פה גם מיעוטים לא יהודיים מגוונים עם התרבויות המגוונות שלהם.
כל זה מחזיק מעמד יחד, ולא מתפרק כמו לבנון, עיראק או סוריה מכמה סיבות עיקריות:
1.  התהליך הכואב מאין כמוהו של "כור ההיתוך" שרמס ודרס את עולי ארצות האיסלם.
2. הדמוקרטיה (היחסית…)- ששימשה בלם מסויים – כנגד רמיסת זכויות הפרט – בתרבויות השונות המגוונות.
3. העובדה, שזו מדינה יהודית, ולכן יש בה גם ערכים אוניברסליים לעולם היהודי בכללותו שערך הסובלנות (היחסית…) כבר מגולם בהם , ובכל פרט יהודי באשר הוא.
4.  יתרון התבונה היחסי של יהודים עמדה לנו במצבים קשים
כל אלו יצרו אינספור מתחים, היו מקור לאינספור עוולות, איימו למוטט את החברה לא מעט פעמים – אבל איכשהו – זה עבד ולראייה, אנחנו עדיין חברה הפועלת יחד ומשתפת פעולה יחד, מתוך אמון הדדי (יחסי…)
מה שמעוללים היום אלו , המכנים עצמם "ליברליים" – בשם ה"רב-תרבתיות" וה"פלורליזם", והסובלנות – זה ההפך המוחלט מכל אחד מהערכים האלו.
הגישה ה"פרוגרסיבית" כלואה בתוך תהום של סתירות עצמיות בשל טפשות ובורות. הפרשנות שלהם ל"פלורליזם" היא כשל לוגי, שלמעשה מבטא העדר מוחלט של כל סיכוי לסובלנות לאחר ולשונה מהם.  הם "סובלניים" רק משום שאינם מסוגלים אפילו לדמיין שקיים משהו שהוא באמת אחר מהם, שרוצה דברים אחרים ממה שהם רוצים, שרואה את הדברים אחרת לגמרי מהאופן שבו התפיסה הצרה, העלובה, הדכאנית שלהם רואה את פני הדברים.
וכך הם מביסים את הערכים המוצהרים שלהם במו ידם, ורומסים אותם ברגליהם שלהם.
לו היו עוצרים, ולו לרגע להרהר בפני הדברים – היו מבינים (אולי) שחברות שונות מתארגנות באורח שונה. מתואמות להתנהלויות אחרות – והאושר שלהם תלוי בחיים על פי ההרגלים ומטרות משלהם. רק חברה טוטליטרית אינה מסוגלת לתפוס זאת. 
גם אם אותם שתלטנים טוטליטריים מאמינים שהערכים שלהם יפים וטובים (אני כלל לא בטוחה בכך, אבל מה משבטוח הוא – שהם אינם יפים וטובים לחברות המאורגנות אחרת מאלו שהם מכירים)- הניסיונות לכפות מבחוץ התנהלויות וערכים זרים על החברה החרדית –  מסכנים את עצם הישרדותה של התרבות הזו. 
אמנם, אם החברה החרדית תעלם מן העולם, הם לא יבכו זאת, וקשה מאד שלא להניח, שזו אכן כל מטרתם:  לרסק חברתית, נפשית, ופוליטית את מי שלא שותף לקואליצית החטא שלהם (לצד ערבים מוסלמים, שמתנהלים באופן עוד פחות "ליברלי" מהחרדים).
אין זה משנה כלל שהניסיונות הללו לא ייצלחו. עצם הניסיון מראה, ש"הפלורליסטים" לא מסוגלים להבחין בין פלורליזם אמיתי,  לבין האידאולוגיה הצרה, הבנויה על בורות מתודית המוקנית בחוגי מגדר –  שהבוגרות מהן יוצאות משם שהם טפשות ובורות יותר ממה שהיו, כשנכנסו לשם. הן בוגרות את החוגים הללו כשהן משוכנעות לחלוטין שהתיאוריות שמאמללות אתון לנצח הם המציאות כפי שהיא לכשעצמה. אלוהים…!
 
אבל הניסיונות לרסק את החברה החרדית לא יצלחו,  וההוכחה הטובה ביותר לכישלונם הוודאי הוא העובדה שאנשים כמוני – אישה, חילונית, שצמחה באקדמיה – תומכת בזכותם של חרדים לנהל את אורח חייהם כרצונם וכנגד הניסיון הבזוי, השתלטני, הכוחני – לכפות על חרדים את הערכים המבולבלים של הפרוגרסיביות.
angry-feminist
פמיניסטיות עם תודעה לא כוזבת
המפלט האחרון של הנבלות יהיה הטענה, כאילו שלכותבת, דבי הורן הדתיה, יש "תודעה כוזבת". שהיא רק "מאמינה" שטוב לה. זה מגיע מאנשים כה צרי אופקים, עד כדי האמונה שמה שהם מפרשים כ"טוב" הוא הטוב היחיד האפשרי.
המענה לטענה המעוכבת הזו ( שיסודותיה במרקסיזם על סטרואידים) הוא השאלה הרטורית: "ומאיפה לכם לדעת, שזו לא התודעה שלכם, שכוזבת?". השאלה הזו היא אקונוקלסטית משום שאין שום דרך אובייקטיבית מדעית לכמת "ממשיותה" של תודעה. 
אבל גם אם  נניח שקיימות תודעות כוזבות, או ממשיות – העובדות מראות שדווקא הנשים הדתיות מחזיקות בתודעה הנכונה. נשים דתיות יותר מרוצות מחייהן, ולראייה, לא רואים אותן יוצאות להפגין בזעם עיוור, בפנים מעוותות משטנה – כנגד "הטרור הגברי", ה"פטריארכיה" ו"תרבות האונס". הן אינם תופסות כל שהייה במרחב מעורב כאילו הוא פוטנציאל תמידי לאיום על שלומן. נשים דתיות לא חשות שהן נזקקות להגנה של שוטר מסוקס ושופט פטריאכלי רק כדי להגן עליהם מפני "הטרדות" מיניות – ממשיות או מדומיונות  – ולקהילה שלמה של נשים נוירוטיות, חברות ל"מאבקן" רק כדי לחוש בטוחות דיין. 
מושג ה"תודעה הכוזבת" הוא אווילי מטיבו משהוא מניח, שכל קבוצה בפוליטיקת זהויות אמורה להיות תודעה מעמדית אחידה, אינטרס אחד, רצון אחד ושאיפה אחידה. הוא צמח מתוך מושג "התודעה המעמדית" שעל פי המרקסיזם – אמורה להיות לכל פועל בעולם.  פועלים שחשבו על עצמם לא רק כפועלים, אלא גם כאנשי משפחה, למשל, או כאנשים מאמינים, או כסך כל ההעדפותיהם הפרטיות – גונו כבעלי תודעה כוזבת – משום שתודעה הזו לא מייצרת את הניכור שמייצר את הזעם הנחוץ למהפכה. 
אלא, שתודעה אנושית לא נוצרה עם המרקסיזם. התודעה היא המכשיר המשוכלל ביותר בעולם – לתווך בין אדם – למציאות ולחברה . התודעה היא הדבר הזה – שבו נרקמים גם הרצונות והשאיפות וגם הדרכים להשיגן. התודעה היא התיווך בין הרצוי למצוי, היכולת להבחין בין השניים, לשנות את הניתן לשינוי ולהשלים עם הבלתי ניתן לשינוי.
ויש הבדל חד וברור בין "תודעה" של נשים דתיות, שעל פי רוב, נחה בבטחה במקומה, לבין תודעה של אלו, שחושבות שהן יודעות טוב יותר – מה טוב עבור כולן – ושלמרבה הפלא – הן אומללות ברובן, מתוסכלות ברובן, נמצאות במאבק ובחיכוך תמידי מול המציאות החברתית ותודעתן מתקיימת על פי רוב מתוך חוסר נחת תמידי.  זה נראה לי כהגדרה מצויינת לתודעה כוזבת.
האירוניה היא, דווקא ההתנהלות בחברה החרדית היתה יכולה לשמש מזור לתודעות האומללות הללו, שחוות גיהנום בכל מפגש עם גברים. ואכן, נפגעות החוג למיגדר הולכות ומכוננות את מוסדותיהן כך – שיהיו מופרדים מגברים. אני, אישית, חושבת שעולם בהפרדה מגדרית הוא נורא ואיום – אבל דווקא "פמיניסטיות" מרגישות שההפרדה מגינה עליהם מפני האויב הגברי. אז מה, לעזאזל, הן רוצות מהחברה האורתודוקסית?
 
 
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: