אונס התבונה בעתון לאנשים פוסט-חושבים

ישנה תבנית רטורית אופינית לעיתון הארץ- שבמהלך השנים הצליחה, בעזרת תחביר בלבד, להפוך אנשים חושבים לאנשים פוסט חושבים.

התחבולה, החבוטה לזרא, היא להפוך את הסדר בין עובדות למסקנה.

אנחנו, הבורים הפשיסטים מאמינים הנאיביות הפשטנית שלנו, שמתוך עובדות נובעות מסקנות. זה – לחלשים.

בהארץ, המסקנה תמיד ידועה מראש, ותפקידן של עובדות הוא לתקף אותה.

עכשיו. לפעמים העובדה מתקפת את המסקנה, למשל, כשמישהו ממוצא מזרחי הוא גם "מתקרבן" ( כלומר, מעז לבקר את האליטה הלבנה של "הארץ") – זה מוכיח, שוב, את המסקנה, שמי שמבקר את האליטיזם המוחלט והאפודיקטי עושה זאת מתוך מניעים של קיפוח עדתי. (והרי, מה כבר אפשר לבקר את האג'נדה הצודקת תמיד ומראש?)

אבל לעתים קורה שהמבקר הוא, רחמנא ליצנן, מגיע דווקא מתוך אותה אליטה לבנה.
האם זו הפרכת המסקנה?
חלילה!
זה עוד יותר מוכיח, שביקורת מגיעה רק ממזרחים, ולראייה, אפילו טאוב למד מהם להיות מזרחי. וגם גזען, כידוע, אגב, "כל המזרחים גזעניים מעצם טיבם"….

כדי להבין את הרס המוח שקיים בטיעונים מעגליים שכאלו של הנחת המבוקש, נדרש מוח חושב.
אבל מאחר שב"הארץ" חיסלו כך בדיוק את כלי החשיבה – שם זה עובד מעולה.

אבל קל מאד לחסל את הטיעונים האלו על ידי כך שמראים, שלמסקנה שהותאמו לה עובדות אין עקרון הפרכה.

על ידי מה שנקרא בלוגיקה "סילוק דיסיונקציה") וזה הולך כך:

אם
א. כל מי שמחציף פנים אל מול האליטה הוא מזרחי
ב. וגם >כל מי שאינו מזרחי, ומחציף פנים מול האליטה, הופך להיות מזרחי
משמע: לא משנה אם זה אשכנזי או מזרחי – להחציף פנים מול האליטה זו מזרחיות…
( ומזרחיות, כפי שהונחל במילוני מילים בעיתון האנטי-גזעני – זו גזענות, בורות, חוסר תרבות, שבטיות,לאומנות, עלגות,בבוניות וכל הפרדיקטים השליליים בעולם )

כך שבלוגיקה האנטי-לוגית של הארץ, הטענות והמסקנות הן תמיד מוכחות מעצמן: אם העובדות תומכות בהן, הן בבחינת אישוש. אם העובדות מפריכות אותן, זה בבחינת "אפילו עוד יותר אישוש".
————-
רוצים כמה דוגמאות?:

1. חיילי צהל גזענים:
א. אם הם אונסים ערביות
ב. אם הם לא אונסים ערביות ( שאו אז הם אפילו עוד יותר גזענים משחשבנו קודם)

שוב, אין שום מצב עניינים שבו עובדה תפריך את ה"מסקנה". הנחת המבוקש

2. "כל היהודים גזענים בדמם ממש" (גדעון לוי)

[זה סוג של טאוטולוגיה גלויה ואוקסימורן במשתמע, משום שאם יהודי משמיע טיעון גזעני, גם אם הוא גזעני ליהודים, הטיעון מוכח מעצמו. זה אוקסימורון בשעה שאדם כלשהו טוען טענה גזענית, על פיה גזע מסוים גזעני מעצם טיבו. בבחינת, "כל המוציא קללה מפיו אינעל אבי אבי אביו")

ונחזור לטיעון של לוי:

גדעון לוי, הטיעון:
א. היהודים מזדהים עם ילדות בלונדיניות ושונאים את כל מי ששחרחר מדי, כמו ילדות ערביות
ב. מסתבר, שלמרות שהילדה תמימי בלונדינית, אפילו אותה הם לא אוהבים
מסקנה: היהודים כל כך גזענים כלפי ערבים עד שהם לא מזדהים אפילו עם ילדות ערביות בלונדיניות…

( מה שנותר לחלוטין מחוץ למחשבה הזו, היא, שאולי ישראלים לא אוהבים טרוריסטיות קטנות, ( או גדולות) בלי שום קשר לצבע שיערן …
————————————
הרבה אנשים אינטליגנטים. אפילו ימנים, טענו באוזני שהכותבים בעיתון הארץ יותר אינטליגנטים מאלו של ישראל היום.
הטיעונים מעוררי הפלצות האלו נובעים, לדעתי, מסיבה עיקרית אחת: המציאות של הסכסוך הישראלי ערבי היא שעמום אינטלקטואלי אחד גדול:

כל טמבל יכול להבין, שישראל צודקת באופן מוחלט והערבים – תרבות של מוות והרס – הם הרעים באופן הברור והמובהק ביותר.

במקום שבו הכל ברור, אין צורך – לא באינטלקט ולא באינטלקטואלים.

אינטלקטואלים אוהבים ( וצריכים!) לשהות בסדקים ובלאקונות שבהן תפיסת המציאות נמצאת באיזורי הדמדומים, בסתירות, במקומות שבהן ניתן להצביע על טעויות נוגדות עובדות וקומונסנס.
בהעדר סתירות בתפיסת מציאות קונקרטית וברורה באופן מובהק, הם ממציאים לעצמם כאלו, תוך עיוות התחביר, ההגיון, והשכל בכלל.
וזה. תודו, יותר מעניין.

הבעיה היחידה היא, שכקוראים שמובילים מדיניות הופכים אינטלקטואלים מטומטמים מרוב קריאה ב"הארץ" הם מובילים אחר כך מדיניות שמונחית על ידי טמטום פרדוקסלי.

לכן, אם מישהו ממשרדי הממשלה חובב תשבצי היגיון של בידרמן, ואוהב להעסיק את מוחו בסתירות ופרדוקסים – שיתכבד ויקנה לעצמו את העיתון.

מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לממן את הפצת הרס המוח ברכישת הארץ לעובדיה. ומאחר שהעתון הזה מוצא תמיד הצדקה למחבלים, לאנטישמים ולכל מי שמתנגד להגדרה עצמית לאומית רק ליהודים – כל עוד המדינה רוכשת את העתון הזה למשרדיה ולצהל, ישראל היא מדינה תומכת טרור ומפיצה תועבה אנטישמית