גזענות, שנאת זרים, "המשותפת" ו- קורונה

 
מכירים את זה, שהילדים שלכם חולים ונראה לכם שהחיידקים שלהם קטנים וחמודים כמוהם ואין סיכוי שיזיקו לכם? אם כן. נעצו את זה. נחזור לשם
 
בענין שנאת זרים, השאלה היא לא , למה היא תופעה קיימת אלא איך קרה נס הערבות ההדדית עם זרים מהשבט שלנו . זה הלא מובן מאליו, ולא להפך
 
זר הוא כל מה שלא מוכר ולא מובן. במילים של פיטרסון, זר הוא כאוס. מה שלא מוכר לא צפוי, ומכיין שרוב הדברים הלא צפויים הם פוטנציאל לסכנות לא מוכרות. אנחנו פוחדים מזרים. בצדק
 
חברות מתארגנות על פי דפוסי התנהגות, החל מנימוס, צורת לבוש ועד דת ומוסר.
כל חברה מאורגנת על פי תרבות משלה וכל התרבויות "שוות" באותה מידה, במובן – שהן עובדות.
חברה שלא "עובדת" לא קיימת לכן כל תרבות היא תרבות אפקטיבית
זה לא אומר שכל תרבות טובה באותה מידה. תרבויות נבדלות במטרות המשותפות של כלל הפרטים בה ובפתרונות האסטרטגיים להשגת המטרות
 
אי אפשר להשוות אובייקטיבית בין איכותיות של חברות, בגלל השוני במטרות ובאסטרטגיות. החברה המערבית מכוונת, אובססיבית כמעט, להבטחת חירות הפרט. החברה המוסלמית מכוונת, בין היתר, להבטחת השרדות הקולקטיב, על חשבון חירות הפרט ופעמים על חשבון חייו. קשה לומר שזה לא "טוב" משום ששני מיליארד מוסלמים חיים בעולם ה ההוכחה לכך שמטרת ההשרדות הקולקטיבית עובדת. הם לא אובססיביים כמונו לחירות הפרט ולכן הם לא נכשלים בכך. זה פשוט פחות מענין אותם. או אפילו נוגד את מטרתם
 
אפשר, הכרחי ובלתי נמנע – לשפוט את החברה הזו מזווית אינטר-סובייקטיבית. ממבט מערבי – הזלזול של החברה האיסלמית בזכויות וחירויות הפרט – בלתי נסבלים בעליל.
 
זה לא אומר שהתרבות האיסלמית פסולה. זה כן אומר , שהיא מאד לא מתאימה לאדם מערבי . והמפגש בין התרבויות מיצר מתחים שאת חלקם לא ניתן ליישב.
 
להצביע על כך עשוי להחשב כגזענות בעיני אנשים עם רזולוציית חשיבה נמוכה והעדר יכולת לתפוס מורכבויות, או אפילו מחוסר רצון להכיר בקיומן.
 
שנאת הזר – שלפעמים היא זהירות מתבקשת ולפעמים היא פוביה מיותרת, שגם היא נובעת מתוך תפיסה שטחית ורזולוציית חשיבה נמוכה, אוטומטית ופרימיטיבית.
 
כשקיים חוסר רצון בסיסי, ואוטומטי, לדחות כל דבר רק בגלל שהוא מגיע ממישהו מדת אחרת או מוצא שונה – זו בהחלט גזענות. אנו יכולים לצפות מבני אדם למתן את הפחד הטבעי מכל מה ששונה , רק בגלל שהוא שונה – ולברור יותר בקפידה את הדברים שניתן לחיות איתם למרות השוני ולהכיל ולקבל שונות לא מזיקה ולא מאיימת.
 
היכרות הדדית מתוך רצון הדדי – מגרשת את הזרות ואת הפחד מלא מוכר. שהופך להיות מוכר ולכן לא מפחיד
 
אבל זה לא אומר,שכל מה שמוכר, לא מפחיד ולא מאיים. קורונה, למשל, כבר די מוכרת אבל גם מפחידה, מאיימת ומסוכנת. לקזז אוטומטית כל תחושת דחייה שהיא, מפני כל אפסקט של התנהלות של כל זר – היא טפשית אפילו יותר מאשר לגלות פחד אוטומטי מכל זר. ויותר מסוכנת לקיום האנושות כולה 
 
בישראל קיים מיעוט ערבי גדול מאד שזה אומר, שהתרבות הערבית אינה זרה לנו. ולכן דחיית חלק ממנה אינו נובע מתוך זרות, אל דווקא מתוך היכרות, והבנת הבעיות שההתנגשות התרבותית יוצרת בהכרח.
 
והנה משהו, שלמדתי מג'ורדן פיטרסון, שהוא למד ממחקרים: ישנה קורלציה מאד בסיסית בין רגש שטנה על רקע גזעני, לבין תחושות אטביסטיות של גועל פיזי, לבין פחד ממחלות:
 
אותם מנגנוניים רגשיים אחראים גם על גועל וגם על גזענות. ההשערה של פיטרסון לסיבת העניין היא מעניינת ומשכנעת: חיידקים ווירוסים.
 
בעברנו הרחוק, האנושות התקיימה והתארגנה בשבטים קטנים יחסית ומקומיים. מכירים את הקטע, שכשאתם בחו"ל, ישנה נטיה גדולה יותר למיחושי קיבה ? ( חברות התרופות מפרסמות תדיר תרופות לעצירות ושלשולים – בקיץ – כשכולם יוצאים לחו"ל)
זה נובע מכך, שבכל מקום, מקומיים מחוסנים מפני החיידקים המקומיים. זרים שבאים מרחוק – יותר פגיעים אליהם.
וזה עובד גם הפוך: כשמגיע זר, הוא נושא עליו נגיפים, שהאוכלוסיה המקומית לא מחוסנת באופן טבעי, אליהם.
 
מספרים. שתרבות המאיה נכחדה עם בואם הספרדים שהביאו איתם מחלות חדשות. סיבה מצויינת לפחד מזרים, בתקופות שבהן לא ידעו – לא על חיידקים, לא על חיסונים ולא על אנטיביוטיקה
 
הגוף, על פי זכרון קולקטיבי עתיק, יודע להזהר מגורמי מחלות על ידי מנגנון עתיק, שגורם לתחושת גועל ובחילה. זה מונע ממרבית בני האדם לאכול צואה, שלהם או של אחרים. גם בלי לדעת שזה לא בריא.
תנו דעתכם על הפחד שלנו היום מזרים שמגיעים ממדינות אחרות- הם נתפסים, בצדק רב,כמי שעשוי להדביק בקורונה.
בתקופת טרום רפואה – הפחד הזה היה מוחשי מאד, מתוך ניסיון אנושי נצבר.
זו גם הסיבה לטעות הפסיכולוגית שגורמת לכך שחיידקים של ילדינו לא מפחידים אותנו. לא כי הם לא מסוכנים כמו חיידקים של זר, אלא, שאנחנו לא חשים את הגועל – אות ההזהרה הטבעי מפני דברים מטונפים, משום שאהבה שלנו לילדינו חזקה יותר מהחוש הזה והיא מעפילה על חוש ההשרדות הטבעי.
 
הגועל והבחילה פועלים כך שהם מזהירים את הגוף מפני מגע עם דברים מטונפים, וגם מפני זרים – שעלולים לשאת מחלות מסוכנות. זה מנגנון השרדות יעיל מאד, אם כי לא מעודכן בשינויים האחרונים שנעשו במדע הרפואה.
 
כשמבינים את זה, מבינים גם את הסלידה הטבעית מפני זרים מוחלטים, וניתן לקזז אותה, בעזרת התבונה. הורים נבונים יכולים להסביר לילד בן שנתיים, שהילד ה"שחור" לא אמור להפחיד על ידי כך שהם יודעים שאין צורך להירתע ממנו ומפגינים נינוחות בנוכחותו של ה"איום" . . וזה עוזר ברוב המקרים.
אבל חשוב מאד לזכור, שזה לא נכון ברוב המצבים. לפעמים השונה כן מסוכן. במיוחד, שמדובר ב"אחר" שמגיע מתרבות שהפכה את שנאת הזר והפחד מהאחר – לדת ולאידאולוגיה תרבותית
 
הרשימה המשותפת היא הפרדיגמה של אידאולוגיה כזו: היא מטפחת שטנה ליהודים, כשהתנאי המספיק הוא, שהם יהודים.
נוסף על כך, ישנה גם דחייה של התרבות, שהיא אפילו מוצדקת. התרבות של חירויות הפרט שהבאנו למזרח התיכון – הם איום ממשי על מבנה המשפחה שמחזיק את התרבות האיסלמית. אנחנו הבנו לפה רעיונות ש"מקלקלים" את הבנות המוסלמיות ומוציאות אותן לתרבות רעה, מזווית הראיה של התרבות המוסלמית – ששרידותה מאוימת באופן מובהק בסביבה עם רעיונות על זכויות האישה. וזו רק דוגמה אחת להיותנו סרטן תרבותי בגוף המזרח התיכון
 
חברה כזו, שאפילו עוד לא התגברה על שנאת הזר מתוך גועל פיזי ( אם תזכרו, טיבי וחבריו טוענים שאנחנו "מטמאים" את הר הבית מעצם נוכחותנו בו. "טומאה" היא ביטוי של גועל פיסי, גזעני, מפני זרים, שהם – אנחנו ) ובנוסף היא חברה שחייבת להיות בדלנית רק כדי לשמור על ההתארנות המשפחתית שלה ( די בדומה ליהודים אדוקים בגולה) ונוסיף על כך גם סכסוך לאומי, עויינות דתית. הציווי למלחמת קודש בכל כופר – וגם קנאה תהומית בהצלחות של ישראל לנוכח נחשלות שכנותיה ותחושת ההשפלה מכך, ונקבל את סך כל האידאולוגיה של "המשותפת".
 
לכן מוטב שנכבד את רצונם לראות עצמם כאויב שלנו ורצוי יותר – שנתייחס לכך ברצינות וננהג בהם כפי שהם – אויב. ואויב לא מכניסים לתוך המשחק הדמוקרטי – גם אם אנחנו חברה שמקדשת את חירויות הפרט ומתפשרת על החוסן הרולקטיבי. פשוט, כי המשמעות של הכנסת אויב גזעני שנגעל מאיתנו פיסית ממש היא – אובדן ההישרדות הקולקטיבית כחברה וכתרבות – תוך כניעה לתרבות שלא מכבדת את היקר לנו מכל – חירויות הפרט – גם לא בתוך אותה חברה יריבה ולא כל שכן, את חירויות הפרט של מי שהם תופסים כאויב בן מוות. מסיבות של גזענות אישית, ושל יריבות דתית ולאומית כאחד
 
אלו היו 6000 שניות על גזענות, שנאת הזר, נגיפים והמשותפת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: