איזרו עוז. זו הבחירה הנבונה היחידה

מדי חודש מתקשרים אלי הרבה מאד אנשים טובים, מודאגים מאד מהמצב, ומספרים לי מה לא בסדר בעולם.
בואו נקצר , אחת ולתמיד, את הבעיה:
על המערב השתלט רעיון מחריד ומסוכן מאין כמוהו
משמעו, שאין אידאלים, אמונות, אמיתות,חוק, צדק, מציאות, הגינות, מוסר, השכלה, לעזאזל – אין אפילו מגדר.
כל מה שיש זה רק מאבק כוחני. צרוף, שלא זקוק לטיעונים – ושכל בעיה נפתרת רק באמצעות כוח. כרגע הכוח בא לביטוי בהשתקה, הפללה , עיוות החוק, מרמה , פיטורים, הכפשות, ודה-לגיטימציה לכל מי שלא משרת את הרעיון. בקרוב מאד יגיעו גם מעצרים, מאסרים ורצח המוני.
כל מה שלא מוצא חן בעיניכם במציאות – כלול כבר פה.
————————–
ואז, אותם אנשים טובים מביעים את דעתם, אומרים מה היה עלינו לעשות.
על כך יש לי תשובה קבועה – שאתם יכולים לנחש אותה: "אז תעשו".
לעיתים – ככה מתגבש מיזם חדש. זה קרה המון פעמים. אנשים הציעו רעיון, לקחו יוזמה, ואנחנו עשינו הכל לסייע להם, בעזרת הכוח שאכן יש לפורום.
אבל ברוב המקרים – השיחה מוליכה לכך – שבעל הרעיון מאמין – שמישהו אחר אמור ליישם את הרעיון שלו.
אז, נורא חשוב לי עכשיו שיהיה ברור.
אין מישהו אחר. יש רק "אני". כל אחד והאני הפרטי שלו. הביטו מסביב. אתם רואים מבוגר אחראי שזה תפקידו וניתן לסמוך עליו?
אפשר להאשים את כל נבחרי הציבור. הם אכן אשמים, בחלקם. כולל העומד בראשם.
אבל הם לא עשו.
אז מה נעשה? נתלונן על אחרים ככה שכשהאלימות תפרוץ ותגיע לכלות אותנו – יהיה לנו את מי להאשים?
נחייה מחת לשטיח – ונמות לא אשמים?
———————–
ברור שלפתוח פה עולה במחיר אישי כבד.
כן, אני יודעת שהחברים משמיצים ומעליבים. אפילו – מתנקים קשר. לפעמים זה אפילו משפחה. ברור לי . אני יודעת, שלא לשתוק – יעלה אולי בפיטורין, באובדן פרנסה, בקשיים כלכליים, אולי אפילו קשים. זה עלול גם להביא למעצרים. לכו תדעו – אולי גם בהתנקשות בחיים.
אבל דווקא משום כך – זו ההוכחה לכך שנדרשת פעולה.
כי אם לא היה מסוכן לדבר – המצב היה תקין. ואז כל אחד היה יכול להמשיך בעיסוקיו – וניתן היה להניח לאנשים שתפקידם לדבר, או שתפקידם לחוקק. או למשול – לעשות את העבודה עבורנו.
אבל לא כך המצב היום. ולמעשה – כל אלו – פחות חופשיים אפילו מאיתנו.
זו תקופה מפחידה מאד. כוח צרוף, חסר מעצורים, תוקף את כל המוסדות שלנו- מוסד המשפחה, מוסד החינוך, מוסד המשפט, החוק, הצדק, הדמוקרטיה ואת המדינה עצמה.
אבל תקופה נוראה שכזו היא גם הזדמנות: על כל אחד מוטלת האחריות להדוף את ההתדרדרות. כל אחד הוא גיבור אמיתי, אם רק יעז להתייצב מול הכוח. כל אחד מאיתנו הוא בעל חשיבות הסטורית, ולכל מה שאנחנו עושים, או לא עושים – יש משמעות מוחלטת.
אני יודעת עד כמה מפחיד לעשות . בצדק. זו לא פחדנות סתמית.
אבל במומנט הזה של הזמן והמקום – יותר מפחיד לא לעשות כלום. כי אז – הניצחון של הכוח – מובטח. וכאן כבר יפתחו שערי גיהנום.
וכשזה יקרה, מוטב שתאמרו לעצמכם, שלפחות עשיתם כל מה שיכולתם. ומוטב שלא תמצאו את עצמכם בגהנום, ותשמרו שלא לשאול את עצמכם – מה אני הייתי יכול לעשות כדי למנוע את זה – והתשובה תהיה: "שתקתי כי פחדתי ממה שיאמרו עלי". לא תסלחו לעצמכם.
אבל אם תיאבקו עכשיו, כל אחד באמצעים שלו, ובתנאי שכל אחד ייקח על עצמו את מלוא העול לתקן את העולם – אולי הגיהנום לא יגיע. אולי ננצח. אבל אם לא ננצח – כמעט כל מה שאנחנו מגינים עליו בשתיקה שלנו ממילא יילקח מאיתנו: החירות, הכבוד, הפרנסה, לכן הבחירה הרציונלית היא להיאבק.
אם ננצח, לא נכתב בדפי ההסטוריה
אם נפסיד – לא תהיה יותר הסטוריה
———–
איזרו עוז! אימרו את כל מה שאתם חושבים. היו הגיבורים בסיפור החיים של עצמכם.
ואני מבטיחה לכם פה שאם כל אחד מאיתנו, כל מי שלא לרוחו הרעיון המחריד ששטף את העולם – יפצה את פיו באומץ לב – הרעיון יתופגג בעננת אי-הגיון.
הרעיון המפלצתי ניזון מהפחד שלנו. כשלא יהיה לו יותר ממה להשמין – הוא יגווע ברעב, וישוב לגודלו הטבעי – למחוזות האיזוטרים והנידחים של האקדמיה – משם הוא פרץ.
————-
וכל מי שיש לו יוזמה משלו שהוא רוצה ויכול להוביל בעצמו – שיתקשר אלי , עם תוכנית סדורה, ואני מבטיחה שאנחנו נסייע לו להוציא לפועל.
054-5556037

 

<span dir=rtl>3תגובות ל‘איזרו עוז. זו הבחירה הנבונה היחידה’</span>

Add yours

  1. לשמחתי מצאתי שאני לא היחידי שנודד במדבר היבש מרעינות ומחשבות חופשיים ולשמחתי ולא כל כך להפתעתי מצאתי עוד שכמוני שלוגמים לרווחה מימי השפיות בנווה המדבר!

    אהבתי

  2. שלום דלית. אני מקווה שתקראי את התגובה הזו כי אין לי חשבון טוויטר ולא ידעתי איך לתפוס אותך.
    כדאי לך לדעתי להעלות את כל ההרצאות שאת מעלה ליוטיוב, גם בקובץ שמע שמיועד לפודקאסט, זה ירחיב את מעגלי ההשפעה.

    אהבתי

כתיבת תגובה

בלוג בוורדפרס.קום.

למעלה ↑