פני הדור, כפני מיידר

עורכת הדין כנרת בראשי, מהיותה בעלת ידע במשפטים והיכרות רבת ניסיון עם הפרקליטות – הגיעה לכלל מסקנה, כמו הרבה מאד משפטנים אחרים –  שבכירים בפרקליטות רודפים פוליטית את ראש הממשלה. אבל להבדיל מהאחרים – היא העזה לדבר על זה. יתכן שזה משום שטוהר מנגנוני השיפוט חשוב לה יותר מאשר, נניח, סתם שנאה עיוורת לראש ממשלה. כנרת היא גם יתומת צה"ל, אביה נהרג במלחמת יום כיפור לפני שנולדה. היא לא זכתה להכיר אותו. השכול הזה בדיוק גרם למישהו לחשוב שזה משהו שראוי ללעוג לה בגינו, כי, אחרי הכל – מה יותר נאצל מאשר לשטום את נתניהו, ולסתום את הפה לכל מי שטוען לחפותו על ידי ביריונות, שיימינג, הלשנות, תביעות השתקה וגם – הטלת אימה ומיאוס לכדי השתקה?  ואכן, עו"ד כנרת בראשי החליטה, לאחר מתקפה של ביריוני הרשת, שלא מתאים לה להתעסק יותר בחומרים המביאים עליה פורענות, גם לאור העובדה שמחנה הימין – ובמיוחד – התקשורת הימנית – כשלה מלהגן על כבודה לפחות, כפי שעשתה התקשורת הפוסט ציונית שהפכה את העולם על ה"פגיעה" במשפחת פרקש השכולה – שהפכה את ביתה, הנמצא מול ביתו של נתניהו – למתחם שממנו קוראים מפגינים לרצח בניו של נתניהו.

זהו הציוץ ששבר את עו"ד כנרת בראשי.

השבוע התראיינה לעתונאי אלי ציפורי, והאשימה, בצדק, את עתונאי הימין על שאינם יודעים לשמור על אלו שנלחמים עבורם. וכמה זה נכון. שפי פז יושבת במעצר בית על משפט שנכתב בקבוצה פרטית, מהווה פרומיל מהרשע ומההסתה לאלימות  שצייצן שמאלני ממוצע אחד מצייץ ביום אחד. שמעתם את הקמפיין להגנתה?  משהו, שיהיה  לפחות בסדר גודל של יחסי הציבור למשפחת פרקש?  כי עם כל הכבוד, שפי פז עדיין חיה, ואם תמשיכו לשתוק – זה לא ישאר המצב! מכל מקום, הלכתי לבדוק איזה סוג של אדם מסוגל ללעוג כך ליתומת צה"ל על אביה, חלל צה"ל. מצאתי פרופיל מרתק מבחינה אנתרופולוגית, ושיש בו  כדי ללמדנו הרבה על התוצרים של תקשורת וחינוך בימינו אלו.
אלעד מיידר (המכונה "לורד מיידר" בפיו, ו"אלד" בפי חברתו המתוקה, המכונה "ליידי גזר") נהנה מאד מתשומת הלב שהעניקה לו הפרשייה, עד שטרח להטביע את ההצלחה שלו היישר לתוך פרופיל הטוויטר שלו:

מאחר שכך, אני שמחה להעניק לו את מלוא תשומת לב המגיעה לו, ובכמות נדיבה. וזאת, רק מתוך חומרים שהוא עצמו פרסם ברבים, או שפורסם עליו בגלוי. הבה נתחיל במסענו האנתרופולגי:

הכירו. אלעד מיידר,

רמלאי, יש לו אייקו 146 לטענתו, לא מוצאת סיבה שלא להאמין. מתכנת שהיה ב2009 אחד מהצעירים המבטיחים כך על פי "גלובס".מאז עברו 12 שנה, הלך הצעיר, עתה הוא כבן 36,נאבק בבעיות השמנה ובבעיות בריאותיות  ואין עדות לכך  שההבטחה מומשה. הוא אמנם עובד בתכנות גם היום  אך בעיקר נראה שהוא איש היח"צ של חומוסייה ברמלה.

והנה גם תמונת הפרופיל:

אלעד שונא את ביבי בכל שני ציוצים  בממוצע, ואוהב (או אהב פעם) את מכבי חיפה. אהב פעם, משום שאלעד אוהב צדק יותר משהוא אוהד את קבוצתו, ואהבת הצדק שלו כל כך יותר מחמירה משל אחרים עד שהוא מאמין שמי שאומרים עליו שעשה מעשה פלילי צריך להיענש עליו גם אם לא הורשע.( אולי גם אם אפילו לא באמת ביצע את המעשה הפלילי) כך, הוא קורא למכבי חיפה לפטר שחקן שהואשם בניצול מיני של קטינה גם אם לא הורשע  וקורא לנתניהו להתפטר כי יש לו כתבי אישום. 

לשמחתנו, אלעד אינו קיצוני כמו אביו שלעדותו מטיף לו שמהפיכה זה מוצדק

כי, ככה זה, כשאתה צודק, אתה צודק ולא צריך שטויות כמו בחירות או בתי משפט, כשברור לאלעד  שאבא שלו צודק ושמי שאלעד מאמין שהוא אשם – צריך לשלם. והנה כך הוא מאמין שאנשים שהוא לא אוהב צריכים לשלם :"נשבע שאם אי פעם אהיה בשלטון 70% ממכם מוצאים להורג תוך שבוע" (הטעויות במקור).  הוא מת למספר טלפון של מי שהוא חושב שצריך למות, כי משטרה חחחח – מה יעשה עם מספר הטלפון? יטריד? יקלל? ייאיים? יוציא להורג?

אולי יוציא להורג…

אין צורך להישבע. אני מאמינה. מי שמאמין שבתי משפט מיותרים, שהבחירות מיותרות, שרק הוא צודק- ויש לו נטיה לאלימות – כך בדיוק הוא ינהג אם יגיע לשלטון אי פעם. אבל יש מקום גם לחמלה. אלעד נמנה על קבוצת סיכון ומאחר שהוא בן 36 בלבד זה אומר שהוא חולה במחלה כרונית קשה. בלי ציניות,  מאחלת לאלעד החלמה מהירה ושלמה.  עם ציניות, מאחלת לו גם החלמה נפשית מהירה ושלמה.

כבר מפה עולה סתירה משונה..מצד אחד הוא תומך נלהב של הפגנות בלפור (אני מקוה שאינו הולך לשם בעצמו ומסכן את חייו), על פי ציוציו, הסיבה לכך היא שביבי "מושחת" ושבגלל ביבי יש סגר.

מנגד הוא נאבק נואשות לקבל חיסון מקופת החולים הכללית שלו ( אני קיבלתי ממכבי בלי שום בעיה) למרות שנתניהו הביא את ישראל למקום הראשון במספר המחוסנים. (אם אתם דואגים, אלעד התחסן כבר. בריאות שלמה) מסתבר גם, שיש ילדים זיגזג. אביו  – מחלים מקורונה ועדיין מונשם מעת לעת – אמו – לא מתחסנת כי חיסונים הם מזימה של ביל גייטס

מנגד הוא נאבק נואשות לקבל חיסון מקופת החולים הכללית שלו ( אני קיבלתי ממכבי בלי שום בעיה) למרות שנתניהו הביא את ישראל למקום הראשון במספר המחוסנים. (אם אתם דואגים, אלעד התחסן כבר. בריאות שלמה) מסתבר גם, שיש ילדים זיגזג. אביו  – מחלים מקורונה ועדיין מונשם מעת לעת – אמו – לא מתחסנת כי חיסונים הם מזימה של ביל גייטס

אם כך מה שיש לנו זה ברנש מאד אינטלגנטי, כבר לא כ"כ כך צעיר, וגם ההבטחה לא כל כך באה לידי מימוש. שמתמודד עם מחלה קשה, לבדו לרוב. משום העסק עם גזר זה  משהו לא יציב, שבא והולך (הוא נרשם לאפליקצית היכרויות, למזלנו, גזר שבה בסוף הביתה. הפי אנד?) לא נשוי, ילדים לא מוזכרים,) . אין מסגרת משפחתית שהיתה יכולה לאזן את הבריאות הנפשית שלו.  אביו מהפכן, אמו השבויה בתיאוריות קונספירציה על חיסונים לא יכולה מן הסתם להפגש עמו לסייע לובשל הסיכון. הוא מתמודד לבדו עם החיים שהדבר היציב היחיד בהם היתה כנראה אהדה רבת שנים לקבוצת כדורגל , שאיכזבה אותו ושהביא עצמו להרחקה ממנה, וחברה שבאה והולכת, אפשרות לאופטימיות זהירה לזוגיות שבכל זאת תצלח. לידי גזר,  תמונה שלה, מהטוויטר  שלה:

ואולי חשוב לדבר רגע על  הזוגיות המלבבת שלהם. גזר. היא מותק של בחורה. יש להם מכונית קאיה ששמה חדווה, ספה ששמה נורית (או משהו דומה), היא – אוהבת חתול, הוא – כלב. שניהם חולים על דובים (ועל כלבים שנראים כמו דובים). הוא משאיר לה פתקי אהבה שמרוממים את ליבה. היא –  שומרת עליו ונשמרת. שניהם אוהבים מסיבות אבל לא יכולים ללכת אליהן בגלל הקורונה ומצבו הבריאותי.

(בהומור אלים יש חינניות נעורים.אך כשהוא בא לביטוי מפי גבר בן כמעט 40 – הרבה, הרבה פחות)  
אבל את חג המולד לא החמיצו  (גם לעץ האשוח נתנו שם חמוד).

(גילוי נאות, גם אצלנו בסוטרייה יש עץ אשוח, כי האנגלי – אנגלי)
גזר חובבת זכויות אדם חושבת שמצעד שרמוטות זה בקטע טוב (גם הוא),  וקצת בדומה לאמו של אלעד, נוטה להאמין לקונספירציות, לכן היא חושבת שצריך להעביר את טראמפ עינויים קשים ופגיעות פיסיות בלתי הפיכות מתוך אמונה כאילו הוא רודף טרנסג'נדרים.

ניתן לראות את ההתאמה הזוגית.  שניהם מאמינים בנקמה יותר מאשר בחוקים, במערכת המשפט ומנגוני הצדק של הממסד.(אבל רק כשהכרעת בית המשפט  אינה לרוחם, או כששוטרים –מתנכלים לדעתם למפגיני המחנה שלהם, הצודקים אפודיקטית) שניהם מפתחים הזיות אלימות כנגד מי שנתפס בעיניהם כלא צודק. הוא, ללא ספק נתפס בעיניה כגיבור כי הוא מענה את מי שהם לא אוהבים. אגב פנטזיות, ועינויים – הנה הטעם האמנותי שלו,  של האמן שהוא "חולה על הסגנון שלו" ("חולה" מתחיל להשמע כמו לא סתם מטאפורה)

אופי הסימביוזה מתחיל להתגלות: היא – מחממת – הוא – שורף בשבילה. זוכרים את הזוג האלמותי מהסרט "רוצחים מלידה"?

אז, בעוד היא מחממת שוב, ושוב ושוב כנגד נתניהו, הוא – יוצא לפעולה למענה – להלחם ברוע שתומך בנתניהו, בנאמנות אובססיבית:  

זה נראה לי כמו הטרדה מתמשכת אובססיבית. על הרבה הרבה פחות מזה חסמו את נשיא ארה"ב ברשתות. הטרדה ביריונית אובססיבית זה חלק מכללי הקהילה של טוויטר?

אני לא מביאה את כל זה כדי ללעוג, חלילה. למען האמת, אולי קצת גם ללעוג. כי כשפוגעים בחברים שלי, מתגלה ששימרתי בתוכי את הטמפרמט השמאלני – שאיפה לצדק שיעשה וייראה גם במחיר של וויתור על נחמדות. הטמפרמט הזה זהה למה שמפעיל את הלורד והדוכסית, ואני חושבת שהוא נדרש,  כל עוד האדם שמפעיל אותו ער מאד לעובדה  שאין לו מונופול על הצדק. וזה הדבר האחרון  שהשמאל האלים ער לו.

כל זה חשוב הרבה יותר מסך האדם שבו מדובר. אני רואה בשני אלו קורבן אמיתי, טראגי, של המערכת שהיה אמורה לדאוג לחיברות שלהם וכשלה קולוסלית – בשל הזנחה נפשעת, מחדלים, אדישות או אמונה באידיאולוגיות פופוליסטיות אימבציליות ומסוכנות. הם רק ביטוי אחד לתופעה דורית רחבה, שאשמים בה אנשי החינוך, אנשי התקשורת, וגם כל הפוליטיקאים שהניחו למחדלים הללו לקרות – כל הדרך גם עד ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו.

מזה כשני עשורים שמשרד החינוך אינו  שוקד יותר על הכנת תלמידים לקראת ייעודם העיקרי  כבוגרים שיהיו לאזרחים טובים ומועילים לעצמם ולחברה:  לא מלמדים אותם שעליהם לבסס זוגיות בריאה, להקים משפחה ולהוליד ילדים.  הנה כי כן, משפחה וילדים אינם רק משהו שנועד לפגוע ברגשותיהם של להט"בים או לספק בשר טרי לצבא הכיבוש; משפחה וילדים הם האסטרגיה היציבה היחידה שהאנושות מצאה  לאיזון הנפש של הפרט.

ד"ר גדי טאוב מבחין בין "נייחים" ל"ניידים" ומזהה בניידים את אלו שמצידם, אם המדינה תיכבש כתוצאה מהסכמי שלום כושלים – זה לא כל כך נורא, העיקר שניסינו.  הם – פשוט יעשו לעצמם רילוקיישן למקום פחות רצחני. אלא, כשיש לכם בארץ משפחה, ילדים בבתי ספר ובגנים, הרבה יותר קשה להתנתק ולהפוך את ילדיכם למהגרים זרים בארץ זרה. ואחר כך גם קשה לעזוב נכדים.  זה מה שהופך נייד לנייח. ומרגע שאנחנו מתנייחים – חשוב לנו יותר לדאוג למקום אליו אנחנו כבולים. בנוסף, כולנו עשויים מהרבה מאד רצונות, דחפים, רעיונות, חלומות, שאיפות ואידאולוגיות. זאת משום שלדימיון שלנו אין כל הגבלה. ילדים, אשה, בעל, הכורח לפרנס, הורים מבוגרים לדאוג להם – כל אלו מגבילים מאד את החירות שלנו , אבל גם מקרקעים אותנו לקרקע המציאות עצמה. 

זה נשמע כמו תעמולה כנגד דכאנותה של משפחה. אלא, ששימו לב מה קורה לצעירים (וללא כל כך צעירים) שלא חוברתו כהלכה להקמת משפחה. ראו את מיידר, אדם עם אינטלגנציה גבוהה בהרבה מהממוצע, בעל מקצוע וקריירה שהיתה פעם מבטיחה. מסלול חייו נגדע, אולי מפאת מחלה. אבל לא רק בגללה. הוא לא מימש את הייעוד שהביולוגיה והתרבות האנושית ייעדו לו (אולי נישא פעם, מעולם לא הזכיר קיום של ילדים. אם קיימים כאלו – זה יותר טראגי). הצורך הפנימי שקיים בו לדאגה ולאהבה לחסרי אונים תועל לאהבת כלבים (ושלה – לחתולים).

זה כבר הסיט אותו ממסלול שמבטיח את הסיכויים הגדולים ביותר לאיזון נפשי. הזוגיות שלו עם  ליידי גזר, חמודה יחסית ואבודה בדיוק כמוהו. את הצורך הקיומי שלה בדאגה ובאהבה לתינוק חסר ישע היא משליכה חתול, על אלעד, ועל "טרנסג'נדרים"  שברובם המוחלט הם פיקציה פופוליסטית של התקופה (האחוז שלהם באוכלוסיה קטן מאחוז  ילדים חולי הסרטן, לדוגמה בישראל – 300 המגדירים עצמם כטרנס לעומת 450 ילדים חולי סרטן נוספים בכל שנה). ומאחר שתשומת-הלב שלה הוסטה מהמסלול הייעודי הטבעי, היא נמצאת במצב של תלישות – רגשית וקוגניטיבית כאחת –  כך שהיא נוטה להאמין שנשיא ארה"ב מסמן טרנסג'נדרים ומיד עולה לה הדם לראש. התלישות מקרקע המציאות הופכת כל אדם לקורבן פתי עבור כל סוג של שטיפת מוח, הסתה, אידאולוגיה. כשאין אחיזה במציאות – הכל הולך – הכל, כולל הכל.

העדר אחיזה, ייעודים ביולוגים וחברתיים שלא מומשו, כמו גם הבטחת קריירה שלא התממשה, ייתכן משום העדר המסגרת (ובמקרה של מיידר-  גם הורים, שאחד מהפכן והשניה פתייה של תיאוריות קונספירציה, שכפי הנראה גם הן כשלו) ותחושה תמידית של אי-ידיעה לאן צריך ללכת – כל אלו יוצרים תסכול שמצטבר ומבשיל לעויינות, שמצדה הופכת לשנאה כרונית נטולת מושא שמשוועת ל"אשם" (כולם יכולים להיות אשמים, למעט הפרט עצמו). ואז, כשמוצאים אותו, ביבי, כנרת בראשי, שפי פז, ביל גייטס – לא משנה מה –  זה הופך לאובססיה שמשתלטת על כל האדם בלי להשאיר שארית. והיא ממכרת,ממש כמו סם, משום שכל פעולה אגרסיבית כנגד מי שנתפס כאשם אינה נותנת מזור ממשי לנפש, אלא רק פורקן זמני לדחפים האלימים שהולכים וגוברים ותובעים לעצמם עוד פורקן. האנשים האלו מוצאים קבוצות עם אנשים מסוגם, ואלו מחממים זה את זה עוד יותר, מגבירים את השנאה, את האלימות, עד שהם מגיעים למצב שבו החברה עצמה רואה בהם סכנה, ונוהגת בהם כך – ואז העוינות רק מתגברת עוד יותר. ראו.

ואז גם עולה המחיר הנפשי מעדותו שלו:

וכל זה מתחיל בכך שאין בארץ חינוך לנייחות. החינוך שחובה עליו להקנות את ערכי המשפחה, חינוך הרואה בהקמת המשפחה את הייעוד הראשון במעלה של כל פרט, חינוך לאהבת הארץ שבה התלמיד חי, חינוך לתרבות המקומית (שבלעדיו, מדוע שלא לחגוג את חג המולד ?)
לכן, אני קוראת פה למי שמנהל את העניינים במדינה הזו-  אם לא רוצים שהדורות הבאים יראו כולם כמו הבטחה לא ממומשת, נמצאים תדיר במצב של תחושת תלישות, אומללות, עוינות, מלאי תרעומת ; שאינם  יודעים מיהם ולאן הם הולכים; ההולכים ומפתחים הזיות אלימות, פועלים בבריונות, שונאים את עצמם, את החברה ואת כל העולם; שמוצאים לעצמם פורקן בביריונות רשת, בלעג ליתמות צה"ל, באלימות ממשית וניסיונות לפגוע פיסית אפילו בראש ממשלה  –  תתחילו לחנך לערכי משפחה, לאהבת המולדת, לזהות יהודית.למדו את המורים את ערכיו האמיתיים של הליברליזם הדמוקרטי כך שידעו להעביר לתלמידים את הרעיון, שהעובדה שנדמה להם שהם צודקים אינה מצדיקה לקיחת החוק לידיים, ושקרוב יותר לוודאי שהם גם אינם צודקים.

ובנוסף, ובשולי הדברים, הימין, ובמיוחד הציונות הדתית, ובמיוחד אנשי התקשורת שלהם צריכים להבין שאין כל תוחלת בשמירה על מראית עין של "ממלכתיות" מדומה, אין באמת "אליטות" בשמאל שיש למצוא חן בעיניהן.  כל זה אבד להם מזמן,  ובין היתר בשל כישלונו של הימין להצביע על כשליהם של אנשי האקדמיה, המשפט, התקשורת והחינוך ממחנה השמאל, כך שהעדר תמידי של ביקורת חיונית וקיומית שנדרשת לכל אדם ולכל מוסד – נחסכה מהם. החסך הזה פגע בהם לאורך זמן  ביכולת השכלית שלהם, ברציונליות שלהם, ברגש ההגינות הבסיסית והפך אותם, כקולקטיב, למשהו שדומה בכל לאומלל המסוים הזה, המכנה עצמו "לורד מיידר". השבת מלחמה אינה פגיעה באחדות המדומה אלא מאבק על שפיותם של חלקים רחבים באוכלוסייה,  שעליה נמנים דווקא בעלי הפוטנציאל המבטיח ביותר.