הפוסטמודרניזם רצח את האמת והתאבד

נתבקשתי לקחת חלק בכנס של אבן ישראל שנקרא "חינוך יהודי בעידן הפוסטמודרני", אלא, שעד שהחברה השוכנת מחוץ למגדל השן מוכה העששת גילתה על אודות קיום הפוסטמודרניזם – הפוסט מודרניזם כבר מת.

זו הייתה יכולה להיות בשורה נפלאה לאנושות, אלמלא האקדמיה הודיעה על מותו רק משום שהשלימה כבר את מלאכת ההרס, לה נועד מלכתחילה. ועתה הבעיה חמורה שבעתיים כי אין אפילו עם מי להתווכח; אין יותר משפיענים פוסטמודרניסטים בנמצא. כך שהרעיון אמנם מת, אבל נבלתו המפוגלת צפה במאגרי השתייה של כולנו וכולנו הורעלנו כבר, בצורה זו או אחרת.

פרשת חייו ומותו של הפוסטמודרניזם נפרסת על פני כל ההגות שנכתבה במערב מאז שנות השישים של המאה הקודמת. בפשטנות ההכרחית:  פוסטמודרניזם הוא בעיקרו אידאולוגית קיצונית, רדיקלית ופנאטית  שאינה מודה שהיא אידאולוגיה.

הפוסטמודרניזם נולד, בלידת עכוז, בדיוק בשנים שבהן הנאו-מרקסיסטים ישבו באקדמיה בקליפורניה לאחר שנמלטו מאימת הנאצים –לספר לילדי האומה המצליחה ביותר בתולדות ההסטוריה האנושית – שהם חיים בגרוע שבכל העולמות האפשריים.

במקביל, קבוצת הוגים שכינו עצמם "סטרוקטורליסטים" (או סמיוטיים) עברו תאונה רוחנית לא נעימה. הם יצאו לדרך באופטימיות עצומה, מתוך הבנה שמאחר שהמציאות אינה אלא טקסט. אם רק ינסחו אותה כהלכה במילים, נגיע לאחרית הימים. זאת, עד לרגע שאחד הגאונים גילה לפתע, שאם כל המציאות היא טקסט, גם האדם הוא טקסט  כך שאין בנמצא שום דבר מחוץ לטקסט כך שאין גם מי שישכתב אותו. השבר הזה הפך אותם לפוסט-סטרוקרליסטים עצבניים למדי, ולעניינו – לכופרים מוחלטים במושג האמת. האמת, לדידם, היא רק מה שבעלי הכוח קבעו שהיא. הטמטום הזה לעולם לא היה עובר את שערי האקדמיה, אילולא היא שרצה כבר במרצים נאו-מרקסיסטים. המרקסיזם על כל שלוחותיו לא רק שדוגל בקיומה של אמת אלא גם בכך שיש לו מונופול עליה, ואחת האמיתות הבסיסיות שלו היא, שצריך לאתחל את האנושות, להחריב את העולם עד היסוד, ולכונן על חורבותיו את גן העדן הקומוניסטי. ומאחר שמעטים מאד במערב הסכימו להרהר ברצינות בקומוניזם כאלטרנטיבה לחיים– המרקסיסטים זיהו מיד את כוחם של הפוסט סטרוטורליסטים כקבלני הריסות של החברה בכללותה. ואז – הם כבר ייקחו את זה משם.

הברית הלא קדושה הזו בין פוסט סטרוקטורליסטים שיצרו  תלי תלים של הגות אווילית מפוארת לבין נאו מרקסיסטים, היא הפוסט מודרניזם המוכר לנו – ויחד הולידו יחד את הזרוע הצבאית שלהם להרס הכל – שמכונה "פרוגרסיביות". כך יכלו המרקסיסטים להמשיך להרוס את המערב כשהם מסתתרים  מאחורי חבריהם הפותים, ומקדמים אותם (ואת האיסלם הרדיקלי) תוך שהם לא חדלים לזמום ולקדם בסתר את המהפכה.

דוגמה אחת מוכרת לנו לאבולוציה של השליטה של הזרמים הללו היא סוגית חופש ביטוי. חופש ביטוי הוא ערך ליברלי, מודרניסטי שנובע מתובנה, שהנצרות שאבה מהיהדות,  שקיימת אמת, אבל שבני אדם בני תמותה ברי חלוף לא יכולים לאחוז בה לבדם – לכן -עליהם לדון יחד בסוגיות שונות כדי להתקרב לאמת ( התלמוד הוא הפרדיגמה).

המרקסיסטים, שדעתם לא היתה נוחה מההתנהלות האנושית בכללותה, עשו שימוש לרעה בערך חופש הביטוי שנתפס החשוב לכולנו, כדי לפתוח את השיח לסוגי תועבה שהחברה הסכימה שאינם לגיטימיים בשיח. כך קיבלנו את ה"נרטיב הפלסטיני" שחייב אותנו להאמין בהיסטוריה פלסטינית מצוצה מן האצבע. וכשמתחילים להאמין בדברים שלא ייאמנו, מושג האמת הולך ומטשטש. אין אמת. יש "נרטיבים". עד פה -פוסטמודרניזם ישן ורע.

אבל כיום  כבר אין "נרטיב פלסטיני" באקדמיה. היום, הכיבוש הציוני הקולוניאליסטי של פלסטין הוא האמת המוחלטת ומי שמעז לחלוק עליה אינו רשאי ליהנות מחופש הביטוי, משום ש"חופש ביטוי אינו חופש שיסוי". ופה אנחנו כבר עמוק במרקסיזם הכופר בכל זכויות הלאום (למעט, באלו של הפלסטינים על כל ארץ ישראל)

זה כך בכל דבר ועניין: פמיניזם מודרני היה רעיון שוויון האשה. פמיניזם פוסטמודרני היה הרעיון שלנשים מגיע שוויון, וגם, שאין דבר כזה "אשה" (מגדר הוא בחירה אישית) ושבמסגרתו נדרשנו להאמין, למשל, בקיומה של מועצת זקני הגברים המכונה "פטריארכיה" ושקיים טרור גברי כנגד נשים ושמי שמתכחש לו רק משום שאינו קיים במציאות, הוא בבחינת מכחיש שואה. רק מתועב יותר. הפרוגרסיה, הזרוע הצבאית של הפוסטמודרניזם, החלה לשטוף את מוחות ילדינו לרעיונות מגדריסטים שלא ניתן להתווכח איתם משום שההגיון לא שולט בהם. למשל, שבנים לא נולדים בנים, הם מובנים כך חברתית. לעומת זאת, בנים שאוהבים בנים –זה מלידה, מהטבע, מאלוהים). 

היום אנחנו נמצאים כבר בשלב שבו החברה בישראל, כמו בכל המערב – עברה חינוך מחדש למחיקה מתודית של  השכל, ההיגיון, הזהות (האחר הוא אני), של מושג האמת – ולאחר שפורקה כל מוסכמה שאיחדה בינינו כחברה, לאחר שהפרידו בינינו לבין הזהות הציונית והיהודית שלנו. לאחר שהצליחו לסכסך בין כל גבר לכל אשה, לסכסך אותנו אפילו עם הזהות המינית שלנו – איבדנו את אחדותנו ולכן את  כוחנו,  אנחנו כולנו בשלים למהפכה.

כי, וזאת חייבים להבין – בשעה שהמוסדות לחינוך מחדש באקדמיה, בתקשורת ובמשרד החינוך הנחילו את הרעיון – שאין אמת – בו זמנית – המרקסיסטים בשם האמת המוחלטת – הנחילו את הרעיון שהאמת היא – שהכול רע האמת הטעינו את הציבור בזעם עצום כנגד כל מה שנתפס כאמת חברתית מוסכמת: ערכי המשפחה, ציונות, יהדות, זוגיות, הממשלה, המדינה, המגדר. כך  קיבלנו דור חדש, שלא מכיר בקיומה של אמת בכלל, של מוסר או אפילו היכולת לבצע שיפוט– אבל איכשהו – מלא זעם שיפוטי על כל אספקט קיים במציאות. 

עתה, יש לברוא מחדש את החינוך. חינוך יהודי זו משימה רחוקה מאד. ראשית כל יש להנחיל מחדש את היכולת לשיפוט הגיוני בסיסי של המציאות, להשיב את האמון ביכולתה של אמת להתקיים, לעקור את הבלבול הקיומי שחוללו לדור הצעיר – ולעשות את זה במציאות שבה אנחנו נשלטים על ידי מרקסיסטים – שעלו היום לשלטון במדינת ישראל, ואם כי אינם ערים להיותם מרקסיסטים – הם ללא ספק חשים את תחושת השררה והכוח הצרוף – שרעיונות מרקסיסטיים מאפשרים להם להתקיים, ומונעים משטנה עיוורת, פרי שטיפת מוח "פוסטמודרנית" (ולמעשה, נאו-מרקסיסטית), ליהדות, לציונות, לגברים, ל"גזע" הלבן, לישראל ובעצם – לכל. הם האידיוטים השימושיים שהמפכה העולמית מינתה אותם לשליטים עלינו, בלא ידיעתם.

גלי בת חורין

 יו"ר פורום קפה שפירא

הירשמו ובואו. ההנחה לחברי פורום קפה שפירא מסתיימת מחר: https://tickchak.co.il/16944?apply_coupon=vwmn96qGEB

המאמר פורסם במקור ב"עולם קטן"

2 תגובות בנושא “הפוסטמודרניזם רצח את האמת והתאבד

הוסיפו את שלכם

  1. הי גלי,
    מזמן לא קראתי את הפוסטים שלך. הם חכמים מדיי ליכולותיי, הם כנראה מכוונים לבעלי השכלה מאוד מסוימת שלא רכשתי מעודי. רוח המאמר מאוד מעניינת אותי , לדעתי הפשוטה , הפרוגרסיבים הצליחו במשימתם להשתלט עלינו , אולם כתוצר לואי של השתלטות עוינת זו , הם הצליחו להסיר את המסך הכבד שאייקונים כמו ליברמן, בנט/שקד/אורבך/כהנא/סילמן/…, גנץ, צער, נחשפו בפומבי כלפי בוחריהם, אנחנו כבר הרחנו את הצחנה מהם הרבה לפני, וזה "הישג" לא קטן עבורנו. כי המלחמה בפרוגרסיביות זקוקה לחיילים לאומיים יהודים חדורי תודעה ציונית יהודית טריטוריאלית ברורה , בעלי מוכנות למסור את נפשם על קידוש השם , כפי שגיבורי העם שלנו נהגו במשך אלפי שנים. גיבורים שמסוגלים לדרוך על גוויות הפרוגרסיביים עם חרב מונפת אל על, ולקרוא "מי לאדני , אליי".

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: