אם הסרטון הזה לא ישנה את כל חייכם, אתם כנראה לא באמת חיים.

יאונמי נולדה בצפון קוריאה. במשטר הקומוניסטי האותנטי והמוחלט ביותר האחרון – שמוחזק כך ע"י המעצמה הגדולה בעולם – סין הקומוניסטית. באוטופיה הקומוניסטית של צפון קוריאה הכל מחולק חינם. "הכול" במובן של "שום דבר" האופן הכי מוחלט של המילה: אוכל – אין. כדי לזכות בפחמימות, ילדים לכדו שפיריות בשדה. י

יואנמי זכתה לחינוך חינם, למשך שנתיים. וזה לא אומר שהיא לא עבדה. במקום שבו המדינה אחראית לחלק לאזרח את כל צרכיו (השכר הממוצע בקוריאה הוא שני דולר. לא ליום. לשנה) במשטר שבו כל צורה של יוזמה חופשית לסחר במשהו, גורר גזר דין מוות. בעינויים כשיש מי ששולט על כל השפע מתגלה במהרה שאין לו באמת חשק לחלק אותו. לכן, גם ילדים צריכים לקחת חלק בתחזוקת המדינה. והם אכן לקחו חלק במאמץ לאומי חשוב ממדרגה ראשונה. בצפון קוריאה אין דשנים לשדות -הילדים נדרשו להביא כל יום לכיתה את הקקי של כל המשפחה. היתה מכסה והיו עונשים, לכן – אנשים נלחמו ביניהם על חרא. פשוטו כמשמעו!בבית הספר לימדו אותה שהעולם התחיל עם הולדת השליט הקדוש. אלו היו שיעורי ההיסטוריה.

כמו בדיסאוטופיה של איין ראנד "הימנון" – המילה "אני" היתה אסורה. כך גם אהבה. לא המילה. לאהוב מותר רק את המנהיג שמחלק את השפע. השפע היה כל כך שופע, שכשהיא ואחותה היו ילדות קטנות, כשהאב נשלח למחנה עבודה לעשר שנים ( וחזר משם כמו האבא של הילדה הדנית היהודיה מ"אקסודוס": העינויים הפכו אותו לזומבי עם עיניים ריקות, הרגש היחיד שנותר בו היה אשמה בסדר גודל קוסמי על כך שלא אהב מספיק את המהפכה הקומוניסטית)- האם עזבה את הבית לכמה חודשים – להרוויח קצת מחיה. היא השאירה לבנות הקטנות שנותרו ללא השגחה כסף לכל התקופה. הן נפרדו ממנה, חזרו הביתה, בדרך קנו חבילה קטנה של גרעיני חמנייה. בכל הכסף שהאם יכלה להשאיר להן.

כשהיתה בת 14, היא ואמה הצליחו להימלט לסין. אגב כך, גזרו גזר דין מוות או חיים שלמים במחנה עבודה – לכל המשפחה שנשארה שם. כי במשטר קומוניסטי, האשמה אינה פרסונלית – כל המשפחה תשלם את המחיר. שלושה דורות קדימה. כך היה גם בבריה"מ. וכך זה היום גם בסין. זה הקומוניזם , זה לא שקים ג'ונג און המציא משהו מיוחד.כשברית המועצות נפלה, לא היה יותר מי שיממן את צפון קוריאה. אז המשטר הכריז שלא ייתן יותר כלום לאזרחים. להבדיל מהכלום שקיבלו עד כה. הם נדרשו להסתדר בכוחות עצמם. אלא שהמסחר, המנוגד לדת הקומוניסטית, היה אסור בתכלית. העונש – מוות . לכו תסתדרו עכשיו. יאונמי הגיעה לבית חולים בחשש לאפנדיציט. היא נותחה. חומרי הרדמה עולים כסף, לכן אין חומרי הרדמה. אז מנתחים בלי. למרבה המזל הסתבר שזה לא אפנדיציט. לא נורא, סתם עברה ניתוח בלי הרדמה, בבית חולים שורץ עכברושים – שבו הילדים החולים צדים אותם למזון והעכברושים, מצדם, פושטים בלילה ואוכלים את הילדים. את העיניים – לפני הכול. אבל השמאלנים במערב מרגישים מקופחים, שנשללה מהם האוטופיה של השויון החברתי הזה אנשים נשלחו למחנות עבודה – עבודה בערך כמו שאושוויץ היה מחנה עבודה – על מילה לא במקום. כל אחד מפקח על השני. תשכחו מלבטוח בבני אדם.

כשהיא ברחה עם אמה וחצתה לסין – לחופש – היא לא ידעה את משמעות המילה חופש. עד כמה שהיא ידעה – חופש זה שמותר ללבוש ג'ינס, ושיש בו אוכל. אגב אוכל – היא ואחותה בילו את כל החיים בחלומות על כך שהן אוכלות כמויות בלתי נגמרות של אוכל. לא כי הן היו חזירות. אלא משום שלא היה להם מושג של שובע. אף פעם בחייהן לא קרה להן, שהיה מספיק אוכל כדי להכיר – תחושת שובע – מהי. הן לא ידעו שמגיע רגע, שבו הקיבה מתמלאת והרעב מסתלק לכמה שעות. 14 שנה מחייה, הרעב לא הסתלק אפילו פעם אחת.החופש בסין התגלה מיד כחופש לראות את אמה נאנסת לנגד עיניה. אמה הציעה את עצמה, כדי להגן על הילדה – המטרה הראשונית שלהם.

השלטון הסיני, מצדו, הגביל את הילודה לכמות של ילד אחד. ככה זה שיש שלטון שמחלק את כל השפע – הוא יכול גם לא לחלק – ככה שאנשים יצייתו לכל דבר רק כדי לא למות מרעב. התוצאה של מדיניות הילד האחד- שיש עד היום מחסור של מיליוני בנות-זוג בסין (העובריות הומתו. חקלאים זקוקים לידיים חזקות עובדות. פמיניסטיות מנוולות משתמשות היום בהמתת הנקבות כעדות ל"שנאת נשים של הפטריארכיה" תוך שהן משרתות את הרעיונות הקומוניסטיים- שרק השטן היה יכול לברוא -שגרם לשני מיליארד הורים להצטרך לעשות את בחירתה של סופי)לכן , על גבול סין -צפון קוריאה מתקיים סחר בנשים בכמויות קולוסליות. בדיוק בכמות מספר הצפון קוריאניות שחוצות את הגבול. הבת והאם נמכרו לעבדות כשפחות מין.

בשלב מסוים, יאונמי בת ה-14 הצליחה לשדל, דמיינו באילו אופנים, את האדון שלה לקנות בשבילה את אמה. הוא השתמש ביצור העדין והאינטלגנטי להחריד הזה כשפחת מין. והכה אותה. אבל גם דאג לה. האם היא שונאת אותו? היא לא לא יודעת. זה מורכב, היא אומרת. הרבה פחות מורכב, זה לחיות ברמת השרון ולדעת בוודאות שהבעל שלך הוא הרשע הצרוף כי מסתבר שכל החיים היית קורבן לאלימות כלכלית , כי הוא היה קמצן בהרבה ממה שהיה יכול להרשות לעצמו לתת לך לאחר זמן לא היה אוכל יותר. אז הילדה נאלצה למכור את אמא שלה לזנות. תחשבו על זה, פמיניסטיות, כשאתן מתלוננות על החיים הנוראיים שלכן. או אתם, הומואים במדינה חופשית – מלאי זעם על "קיפוח".

אחרי שתי שנות עבדות – הבת והאם הצליחו לברוח למונגוליה. במזג אוויר של 40 מעלות מינוס. כמעט בלי בגדים. בגדים עולים כסף. ואין כסף. הן שרדו, דרך נס. נמלטים החזיקו עמם ציאניד, למקרה שינסו להחזיר אותם לאוטופיה הקומוניסטית. אגב, זו היתה אוטופיה כל כך מושלמת , שמעולם לא נשמע שם על אונס, או מצבי חרדה, דיכאון, ייאוש. לא כי לא היו תופעות כאלו (למעשה, לא היה שום דבר למעט חרדה, דיכאון וייאוש) אלא פשוט כי המילים האלו הוצאו מהמילון . המציאות תוארה רק במילים החיוביות ביותר. כשאתם חושבים ש"פוליטיקלי קורקט" זה רק כדי לא להעליב מישהו – לא. זה כדי של תוכלו לחשוב. בכלל. רק לאהוב את האח הגדול. בבוא היום, והוא יבוא – לא יהיו מילים לתאר את המצב – כי כל המילים שיתאימו לתיאור הזוועות – ייחשבו לשיח שנאה ויוצאו מהמילון

בגבול מונגוליה הם נתפסו על ידי חיילי משמר הגבול המונגוליים, שהודיעו להן שהן מוחזרות לצפון קוריאה, כלומר – למוות בעינויים וכמעט שתו את הרעל שהביאו. למרבה המזל מסתבר, שהמונגולים רק התלוצצו על חשבונן. הם פשוט נהנו לראות את תגובות האימה. משלחת שקדמה להם שתתה את הרעל. ההתלוצצות התארכה מספיק זמן.

הומור יכול להיות אכזרי.

אכזרי כמעט כמו שימוש במילת גנאי לפריוולג מערבי עם צבע עור כהה מעט, או עם העדפה מינית שלאיש לא אכפת ממנה באמת.

קצת פרופורציות, למי שחושב שרוע מוחלט זה לבחור בנתניהו לראשות ממשלה.

לאחר ייסורים רבים – הן הגיעו לדרום קוריאה – שם נאלצו לעבור חינוך מחדש – ללמד אותן איך לחיות חיי חירות.

ועכשיו מתחיל הקטע הזה שגרם לי לסגוד לילדה המזערית הזו, שצמחה על בורות מוחלטת ,ועל שפיריות לארוחת הבוקר. בגיל 15, היתה צריכה להשלים השכלה,כי במערכת החינוך חינם של האוטופיה לא לימדו אותה אפילו קרוא וכתוב. מערכת החינוך של דרום קוריאה, לעומת זאת, ידועה בהישגיות התחרותית למצויינות. היא נאלצה להתחיל ללמוד בבית ספר יסודי. ואף אחד לא האמין שתצליח. רק הספרים האמינו בה. והיא גמעה בבת אחת מאות מהם. שייקספיר, אריסטו, אפלטון, אורוול, אלו רק הספרים שמנתה בראיון.

היום, סטודנטים בארה"ב, במכללות היוקרתיות ביותר לא קראו אפילו ספר אחד מספרות המופת כי כתבו אותם גברים מערביים לבנים. בורות, זה מאד נוח למי שאג'נדה דכאנית מייעדת אותו להיות להיות עבד נשלט. תראו רק מה עוללו ספרים לילדה צפון קוראנית! הם לימדו אותה להאמין בעצמה, ולשאוף להתפתח – במקום להאמין, למשל, שמעוז החירות הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית הוא למעשה הגרוע שבכל העולמות ולכן עליה לעשות הכל להביא את המהפכה. הקומוניסטית. כדי לשחרר את האנושות. למשל , כמו בצפון קוריאה – מכל סוג של כבוד אנושי בסיסי.

תוך שנתים (!) סיימה יסוגי ותיכון יחד, עם בגרות. בבתי ספר תחרותיים בטירוף – כשהיא חיה בחדר גדול מספיק רק להכיל את כל קוטנה. , מוקפת ספרים – ועובדת למחייתה. היה בה רעב עצום, לאוכל, ולהשכלה. הרעב להשכלה היה גדול יותר- כך שהיא למדה באובססיה ושכחה לאכול.

בגיל 17 כבר למדה שם בקולג'! בלימודים איכשהו התגלגלה לכנס בינלאומי באירלנד – וכנראה הרשימה מאד, כי אונ' קולומביה האונ' העילית לשעבר – חטפה אותה. תארו לעצמכם – סיפור סינדרלה שכזה – ממציאות של אכילת שפיריות ואי ידיעת המילה "אני" – לשנים של עבדות כשפחת מין, היישר לאייבי ליג. זה היה אמור להיות פסגת החיים לנערה שיוצאת מגידרה ממש מרוב אסירות תודה.

אגב, הדבר הראשון שכה הרשים אותה במערב היה קיומם של פחי אשפה. במולדת הישנה לא היו פחים, פשוט, לא היה שום דבר לזרוק, אף פעם. כל דבר או נאכל עד פירור הקליפה האחרון – נלבש או שימש לחימום. אה, אין חשמל. פחות חשמל – יותר עמל. חשמל יקר – ואנשים יש כמו זבל. היא באמת היתה אסירת תודה, היא מאמינה שהיא פריבילגית ברת מזל – החיים של צפון קוריאנים רבים היו לדעתה – קשים לאין ערוך מאלו שלה.

חישבו על זה בפעם הבאה שאתן מרחמות על עצמכם בשל "פריבילגויות" ממוצאות של גברים, טינופות פריבלגיות מהלכות.

וכאן הגיע טוויסט בעלילה : היא חשבה שקולומביה היתה בזבוז מוחלט של זמן. היא לא האמינה כשגילתה לבמרבה הזוועה, שעזבה מדינה טוטליטרית רק כדי לחזור לשטיפות מוח, לתקינות פוליטית, להשתקה של כל דעה כנה. של אינדוקטרינציה שאינה שונה בהרבה מהיכן שברחה – של כל החרטא הפרוגרסיבי, תקינות פוליטית, בכיינות על גזענות, הומופוביה, שמות גוף אימבציליים שחייבים לציית להם. היא, בגיל 15 גילתה לראשונה – שקיימת היסטוריה. שהיה עולם לפני קים ג'ונג און . זה לא סתם עניין של צבירת ידע – "זה גילוי ההמשכיות העקבית של החיים". אתם מבינים -שחסך יכול להיות -חסך אפילו מהידיעה שמציאות היא עניין מתמשך…

מישהי פה מתחשק לה עדיין לייבב על אלימות כלכלית ותוך כך לשרת את אותם רעיונות טוטליטריים מבית סין הקומוניסטית, כדי לזרז את ההשתלטות של הזוועה?

פיטרסון, שיש לו נטייה לפרוץ בבכי בכל פעם שהוא מתרגש, הצליח להחזיק מעמד בגבורה עילאית לאורך רוב סיפור מסכת החיים האומללה. הוא נשבר, כששמע את פשיטת הרגל המוחלטת של קולומביה – שבה – נערה שהגיעה מאושוויץ 2.0 – צברה תוך שנים ספורות מספיק ידע להבין – שלקולומביה האדירה אין שום דבר להציע לה בתחום ההשכלה.

זה, למקרה שחשבתם שכשאנחנו חוזרים ואומרים שהאקדמיה פשטה את הרגל זו מין ביקורת פלצנית מתוך מרמור אליטיסטי אנין. אין לאף אחד יותר מה לחפש באקדמיה, אלא אם הוא רוצה לבלות כמה שניים בתהליכי הפחחת אייקו, ולצאת משם יותר בור, ויותר מטומטם – ממה שנכנס אליה – ומהפכן קומוניסטי פעיל – בלא ידיעתו. "אם גם אמריקה תאבד את החופש", היא תוהה באימה שקטה -" מי יציל את כולנו?" וגם אני שואלת , מתוך ידיעה שאמריקה אכן איבדה את החופש.

———

לאורך כל השיחה כל אחד יכול להבין – דמות מופת – מהי. בחורה קטנה ועדינה – שחילצה עצמה מהגיהנום -כשאין לה שום משאב – לא השכלה, לא כסף. עם משא של מסכת חיים שלמה של טראומה תמידית אבל בלי טיפת רחמים עצמיים. ועוד עם חמלה על מי שלדעתה באמת עבר סבל, שלא כמוה – ברת מזל שכמותה. ראו איך נראית אשה שמדברת מתוך כנות אמיתית, באומץ אמיתי – אמנם לא אומץ לב כשל אותה איסקוב – שזכתה להדליק משואה על כך שהצליחה להטריף את אבי בנה עד כדי מתקפת טירוף רצחנית -ושרדה לספר על האומץ להיות קורבן -תמורת חיבוק לאומי והזכות לרחמים עצמיים שיספיקו להזין את היוהרה שלה לכל החיים. עכשיו – תשוו. אם יש לכם אומץ. מצד אחד – שתי נשים. מצד שני – זה לא נראה אפילו אותו זן ביולוגי

———

אם את קוראת את זה ואת במקרה נערה צעירה, אני קוראת לך לבחור מודל להשראה לחיים.

ככה נראית רוח האדם – במלוא הפאר העוצמה, הנשגבות . יותר אדם מהיואנמי המדהימה הזו – אין. היא לא עברה קורס להעצמה נשית. אבל היא יכולה להיות מקור לאנרגיה בלתי מתכלה – להשראה להעצמה – שיספיק להאיר את כל היקום, לנצח. מנגד – ראו לאיזה שפל אנושי ה"פמיניזם" רוצה לקחת אתכן: טיפוח רחמיים עצמיים בלתי נדלים, תחושת קיפוח וקורבנות תמידית, אימה מפני בני אדם- גברים ישראלים, יהודיים , מערביים – שעשויים לכאורה מאותו חומר של חיילים מונגוליים – ושאכן מסוגלים לכמות כזו של אכזריות, משום שאנחנו בני אדם – ואנחנו מסוגלים לאכזריות שלא תיאמן -אבל תחת זאת הם הבעל, החבר, האב הטוב והמיטיב – שלעולם , לעולם לא יעלה על דעתו באמת לפגוע בך למרות שזה בדיוק מה שאותן "פמיניסטיות" מושחתות רוצות שתאמיני שהם.את עשויה מאותו חומר של יואנמי – גם את אישה – ואישה זה לא נכות. אשה היא בן אדם. ובני אדם יכולים להיות גם נשגבים, הם יכולים לשאת קשיים שאת, תודה לאל, אפילו לא יכולה לדמיין. ולצאת מאותם קשיים – מחושלים בעוצמה שלא ניתן להביסה.

אנחנו מסוגלים לשרוד טראומות שנמצאות הרחק מחוץ לסקאלה שהשדולות להחלשת נשים מוכנות לפרגו לך. עובדה, ניצולי וניצולות שואה – שרדו, הקימו משפחות, בחרו בחיים – ולא מעט מהם הפכו לאנשים גדולים, בכל קנה מידה. ומצאו את האושר שלהם.כמו מי תרצי להיות? במי את בוחרת כמופת לחיים – ביואנמי, או ב"קורבנות" ששרדו באומץ הטרדה מינית -שארגונים להגנת האשה, שמתקיימים וצומחים על הקומפוסט של אומללות אנושית מנסים לשכנע אותך שאין לך תקומה מהערה אחת מגעילה מצדו של אידיוט? את באמת מוכנה -להרשות – שזה כל החוסן הנפשי שיפרגנו לך? לדעתי, זה מעליב יותר, מקטין יותר, משפיל יותר- מכל "הטרדה" מינית שאי פעם עברתי. אני כבר כמעט 60 שנה אישה. אז תאמיני לי – שעברתי כאלו. אלא שפעם זה נחשב כמשהו מחמיא. תאמיני או לא – גם כשהמטריד היה מכוער.

——

ולכל מי שקורא, גם אם הוא לא אשה צעירה – שימו לב לסכנה העצומה של ההשפעה הקומוניסטית על התרבות שלנו: תקינות פוליטית – שאינה אלא אנדוקרינציה קומוניסטית שנועדה לגזול מאיתנו את חירות המחשבה. ההשתקה ואובדן חופש הביטוי – שנועד להכין אתכם לשליטה טוטליטרית, הפחד שלכם – המשת"פ העלוב שעושה יד אחת עם תרבות השקר והכפייה כל הדרך לצפון קוריאה בכל פעם שאתם מצנזרים את האמת שצריכה להיאמר, בכל פעם שאתם נכנעים למשטר הרשע – שמשתיק אתכם מבושה בשם הצביעות של "הכלת האחר" – תוך שהאג'נדה עצמה מנצלת את אותו אחר -להטבי, פלסטיני, טרנסג'ר אומלל – שלא היה – לא טרנסג'נדר ולא אומלל לולא היו מבנים אותו חברתית לכך בדיוק כל החיים על האומללות. אנחנו קרובים יותר מתמיד לצפון קוריאה. הפרוגרס מנוצל בציניות – אם לא נובע ישירות – ע"י מעצמת הרשע של סין הקומוניסטית. וזה יכול לקרות פה בדיוק כמו שזה יכול היה לקרות בסין עצמה, ברוסיה הגדולה, בכל הגוש הקומוניסטי, בקמבודיה, בגרמניה הנאצית – ובכל מקום שבו בני אדם שהתרגלו יותר מדי לחירות – ושכחו – שחירות היא משהו – שברגע שלא נלחמים עליה – היא נלקחת. ואז מגיעים כל סוגי האכזריות – שהמין האנושי בהחלט מסוגל לה.

אזרו אומץ. קחו דוגמה מיואנמי, לא מיסקוב.