פייר? לא נעמ"תן לנו

הסרטון המוטה הזה הפונה אל הרגש – והמציג סיטואציות חד צדדיות (שללא ספק הם חלק קיים ולא רצוי במציאות ) אינו אלא עוד נדבך במנגנון התעמולה של נעמת. בין היתר נעמת יוצאת בפרסום ומציעה סיוע לכל אישה שרוצה לפרק את המשפחה – במקרה של אלימות. אלימות גברית מוגדרת ע"י נעמת על פי תמרורי "אזהר"ה : קנאה, חשדנות, התקוממות כנגד רצון לפרק משפחה, תחושת קורבנות לצד תוקפנות, וכו – שכולל את סף כל הפרשנויות לכל התנהגות אנושית רגילה בתכלית – שנשים נוקטות בה לא פחות מגברים ומהסיבה הפשוטה, שגם נשים הן בני אדם.

אין ספק שהילדים נפגעים מכך שאבא ואמא רבים. לא נכון שרק אבא מעיף צלחות מהשולחן ( ומדהים, שארגונים שכופים על ספרי ילדים לחדול מלהציג את האמא כאחראית על הכנת המזון -משתמשים בדיוק באותו סטריאטיפ בתעמולה שלהן) במציאות עצמה – אין שום סיטואציה המוצגת פה – שאופיינית לגברים . ככה נראים חיים לא מאושרים בכל משפחה – בני זוג כועסים, רבים, לפעמים מרימים ידיים זה על זה והילדים נפגעים . מה שלא נכון, מרושע וסכסכני במתכוון הוא לייחס את האשמה לגברים , להנחיל בנשים פותות את התחושה שהגבר הוא האשם בכל מריבה ועכשיו – מסתבר שפתאום אכפת להן מילדים – שהפמיניזם שתה להם את כל הזכויות וקיזז אותם לזכויות האשה. (זכותם של ילדים בישראל להירצח עד גיל שנה בידי אם עם "דיכאון אחר לידה". אבות עם פוסט טראומה משירות צבאי שבו נשלח להגן על נשים ולילדים של כולנו – נתפס בעיניהן כרוצח בפוטנציה רק בשל מצבו הנפשי) מי שבאמת רוצה לפתור בעיה אמיתית צריך להביט על מציאות אמיתית: נתחיל בכך – שחיי משפחה הם לא גן של שושנים אלא מסכת שלמה של לחצים תמידיים בהתמודדות עם אילוצי החיים – ועם בעיות קיומיות: כלכליות, בריאותיות, מתחים של התאמה בציפיות לכמות יחסי מין, בעיות רומנטיות, צפיות שונות לגילויי אהבה הדדיים, מתחים של פיתויים ובגידות מחוץ לנישואים, בעיות של סכסוכים וסכסכנים מתוך המשפחה המורכבת ("אמא שלך מתערבת לי בכל דבר" – "לא- אמא שלך היא ממש מלאך"…) מתחים על רקע חינוך הילדים -ועוד ועוד מתחים – כלליים וכאלו שנולדים בכל רגע נתון (" שוב דפקת את האוטו", "למה לא שילמת חשבון חשמל" וכו).

הלחצים הם חלק מאילוצי החיים שלא ניתן להימנע מהם. אפשר לעומת זאת – לנסות לצמצם אותם. איך? ובכן – לא כמו שנעמת חושבת. ראשית – הרבה מאד מהלחצים יפתרו – אם לשני הצדדים יהיה ברור – שלא משנה מה – לא מתגרשים. כלומר, לקחת את טכסי הנישואים כאילו היו טקס קדוש באמת גם אם לא מאמינים שהם נחתמו בפני השופט הגדול מלמעלה. משום שאם קיימת אופציית הגירושין- היא תהפוך לדרך הקלה ביותר, למראית עין , להתמודד עם קשיים שניצבים בפני כל זוג. גם כמובן בסיבוב הנישואים הבא.יותר ילדים נפגעים יותר מפירוק משפחה, מאשר שמצב של הורים רבים. יותר ילדים הופכים טראומטים יותר כשהמשפחה מתפרקת. יותר ילדים וילדות הופכים אלימים יותר כשהם חיים ללא אב, יותר ילדים וילדות הופכים טרף קל יותר לכל סוג של אלימות ללא אב. ויש לזכור – שגם לאחר פירוק המשפחה – ההורים ימשיכו לריב ביניהם – במיוחד לאור מערכת הסכסוך הממסדית – של בתי הדין למשפחה – שבהם המדינה מצאה לנכון להחדיר רגל ענקית ושעירה לתוך חבית נפץ מיניאטורית. גרושין לא פותרים את המריבות, ואת הטראומות שהן מחוללות בילדים -אלא רק מוסיפים חטא על פשע. ונכון, שישנם מקרים ייחודיים ובודדים שבהם יש בן או בת זוג מתעללים באופן מובהק, וצד שני קורבן מובהק (ואין פה שום הבחנה מגדרית, כמו בתעמולה של נעמת). לכן, מה לעשות, צדקו אותם גברים רבנים זקנים ומעצבנים – שפעם ניסו לכפות שלום בית -ו"לא הבינו" שלאישה יש זכות לעשות כל מה שבא לה ואי אפשר לכפות עליה חיים עם מי שא בא לה. ולמה אי אפשר? את בחרת להתחתן אתו? התחייבת לפניו? הולדת לו ילדים? יש לך אחריות אליו ולילדים. בן אדם נמדד על פי האחריות שהוא או היא לוקחים – על הבחירות שלהם. בחרת רע? לא תמיד אפשר לתקן את הבחירה. כמו שלא ניתן להחזיר ילד לרחם, כך אי אפשר להתחרט אחרי שכבר הקמת את המשפחה הזו. זהמה שאומרים היום לכל גרוש – שגם אם אין לו גרוש למזונות מצפים ממנו לקחת אחריות על הבחירה שלו לביא ילד לעולם. נשים הן גם בני אדם – וגם מהם מצופה לקחת אחריות על הבחירה שעשתה כשבחרה להינשא ולהוליד ילדים. גם אם מתגלה שהוא צועק והופך שולחן כי האוכל לא טעים לו. גם את לא מלאך מהשמיים, וקרוב יותר לוודאי שהוא מפוצץ על האוכל כי אולי הפרת קצת יותר מדי פעמים את הציפיה שלו לסקס- כפי שהוא טעה לצפות לה על פי ההתנהלות שלכם לפני שלחצי החיים התחילו לכרסם בכם. וקרוב לוודאי שלא בא לך עליו בגלל משהו מעצבן שהוא אמר או עשה – שהוא עשה אותו בעקבות משהו שהוא לא אהב – כך – כל הדרך עד תחילת ההיסטוריה שלך, של אמא שלך, סבתא שלך ואלוהים יודע היכן זה מתחיל ואם רוצים למתן את הלחצים האלו והמאבקים האלו – הדבר הכי גרוע שניתן לעשות הוא להנחיל באופן שרירותי לצד אחד – שהוא קורבן – ולייחס את כל התוקפנות לצד השני. ככה הורסים מראש כל סיכוי ליחסים. אם את רואה בעצמך קורבן אפריורי של המין הפטריארכי – את אבודה מראש ומוטב שלא תביאי ילדים לעולם – שנידונו מראש לטראומה, למריבות, לאלימות, ולבית הרוס – שבהכרח ימשיכו את אותו מעגל קלוקל.

————-

אי אפשר לפתור את כל בעיות החיים, האילוצים, הלחצים המשפחתיים – אבל יש כלל אחד – שלא רק שהוא מועיל באופן מוחלט – וכך יצר את כל הצלחת תרבות המערב: קחו אחריות מלאה על עצמכם/ן. אם כל צד בזוגיות היה מוכן לשאת על עצמו את מלוא אחריותו להידרדרות היחסים במקום לעשות את הדבר הכי קל – להאשים את הצד השני ולדרוש ממנו לתקן ולהשתנות – נתח עצום של בעיות לא היה בא לעולם. ומוזר, איפוא, שארגונים שמתיימרים לטעון לשוויון – יוצאים מגדרם לפתור את האשה מהאחריות שיש לה על היחסים ושוללים מאשה את זכותה הטבעית להחשב סוכנת מוסר. כי ניתן לטעון, שאם הגבר אחראי על מערכות היחסים העכורות אזי הגבר באמת עליון במערכת היחסים, הוא באמת המכונן של האשה, האשה אינה אלא קטינה הסמוכה על שולחנו- ונפעלת על פי רצונו. . מוזר, שבבואם להפחית אלימות – הם מעודדים פירוק משפחות וכך מרחיבים את מעגלי הטראומה והאלימות העתידית שנובעת מכךמוזר, שלמרות עשרות שנות פעילות "פמיניסטית" כנגד אלימות נגד נשים – ומיליארדים רבים שנוספו לארגונים הללו – מצב האלימות כנגד נשים רק מחמיר על פי טענותיהם שלהם. אי אפשר שלא לחשוד – שאם הם אלו שמטפלים בבעיה, ואם הבעיה הולכת ומחמירה דווקא- אזי אולי הם הבעיה, לא הפתרון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: