טאוטולוגיות ואוקסימורונים

גלי בת חורין

מאז ותמיד משכו אותי פרדוקסים וכשלים לוגיים. אני יכולה להסביר את סוד הקסם שהם מהלכים עלי, ויום אחד אעשה זאת. עכשיו יש לנו עבודה חשובה לעשות, כי היום כל אלו גונבים את הדעת של הציבור ובאופן מסוכן מאין כמוהו.

———–

מה שכרגע חשוב הוא, שפרדוקסים וכשלים לוגיים למיניהם הם אובייקטים של השפה, לא של המציאות. מציאות עשויה בהחלט להיות מורכבת מאין כמוה, הקיום האנושי עצמו הוא סותרני ומלא בדילמות. בני אדם הם יצורים מלאי סתירות וניגודים – אבל המציאות היא ההוויה הזו, שמממשת תמיד רק אמת אחת, מתוך סך כל האפשריות שניתן לתאר אותן באמצעות שפה.

כך, ניתן לומר שיורד עכשיו גשם, ושלא יורד גשם. שני המשפטים נאותים לחלוטין בשפה, אבל מצידה של המציאות – זה תמיד או גשם, או לא גשם. ואין אפשרות שלישית ( למעט אולי, "יורד עכשיו קצת מאד גשם").

כך, שאם נתקלתם בפרדוקס, כשל לוגי, סתירה, אוקסימורון – זה לא משהו שמתאר מציאות. אם נתקלתם בטאטולוגיה- היא לעולם לא תגיד לכם משהו חדש שלא ידעתם כבר

——————-

הרברט מרקוזה, נאו מרקסיסט מאסכולת פרנקפורט כתב ב"האדם החד ממדי" שהעיתונות הפשיסטית – קרי – כל העיתונים שיצאו לאור בארהב בשנות השישים – משתמשת בתבניות שפה באופנים מניפולטיביים – כדי להבנות תודעות כוזבות. מב"חינתו, כל מציאות שאינה תומכת במהפכה קומוניסטית היא מציאות שגויה, שנרקחה על ידי רמאים שמבצעים מניפולציות בשפה. אחת הדוגמאות היחידות שמצא היה המשפט "הפצצה היפה". שהרי, כלי להרג המוני לא באמת יכול להיות יפה. זו דעתו.

הרברט מרקוזה

אבל מעולם לא היה יותר ברור, שמה שמרקוזה כתב כאילו כביקורת על כל החברה – נועד למעשה לשמש חוברת שימוש למהפכנים – כיצד באמת לשקר,באמת לרמות (באמת לרמות נשמע כמו אוקסימורון), להפעיל מניפוציות על השפה כדי באמת להבנות תודעה כוזבת.
מרקוזה ניצח.
אנחנו חיים היום בכל המערב במערכת הפועלת בכלים שמרקוזה לימד את תלמידיו וצאצאיו – במסווה של כאילו ביקורת. ומתוך כוונה לגרום למערציו להאמין שהיריב הפוליטי שלהם משחק משחק מלוכלך -וכך הסיט אותם לפעול באופן מלוכלך "בחזרה" בניגוד למצפונם (זו המשמעות האמיתית היחידה של המילה "הסתה"

כך גונבים דעת באמצעות השפה

טאואולוגיה היא אמירה נכונה תמיד, בכל מצב עניינים ולכן חסרת כל ערך אינפורמטיבי. "רווק הוא גבר לא נשוי". ברור שזה נכון, כי אנחנו מגדירים "רווק" כ"גבר לא נשוי". הערך היחיד בקביעה הזו הוא התשובה לשאלתו של מי שלא דובר עברית: מה זה RAVAK?
– גבר לא נשוי.
– אה.

—————-

והנה טאואוטולגיה החביבה על "פמניסטיות" שלטעתן, אין דבר כזה במציאות "תלונת שווא" של אשה כנגד גבר (למעט במקרים שהאשה שייכת למחנה יריב, והגבר המואשם – למחנה הפוליטי שלהן…)

הססמה שלהן היא:

"אנחנו מאמינים לקורבנות" (באנגלית "אנחנו מאמינים לניצולות")

כלומר – כשנאסת אומרת שנאנסה – אנחנו מאמינים לה.

אלא, שיש במשפט כשל "הנחת מבוקש". במילה "קורבן" או "נאנסת" מונח כבר מראש שמדובר בקורבן אונס מוכח. אם אכן הוכח האונס, לא נחוצה אמונה. היא אכן קורבן אונס. אבל אם מישהי רק טוענת שנאנסה, היא אינה בבחינת "קורבן" מוכח, ואין להאמין לה אוטומטית, כי היא עדיין לא הוכיחה שהיא קורבן – שעליו חלה חובת האמונה לו…

מוזר שצריך להסביר את זה. אבל מסתבר שהמונים ממש נופלים שוב ושוב באותם כשלים בוטים כל כך.

———————–

אותו כשל בדיוק נועד להשתיק כל מי שמעז להטיל ספק בקיומו של משבר אקלים. הם קוראים לזה "מכחישי (משבר) אקלים".

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9B%D7%97%D7%A9%D7%AA_%D7%A9%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%99_%D7%94%D7%90%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%9D

לפני הכול, המילים "קורבנות" "ניצולות" ו"הכחשת…" מעוררים קונוטציות שואה. כי מעבר לתרמית הטיעון – משחקים לכולנו גם ברגש. לא האמנתם לקורבנות/ניצולות? הכחשתם אקלים? אתם בצד של הנאצים….
המוני שמאלנים הפכו לשמאלנים , כי ככה שיחקו להם ברגש, ובמוח.

"הכחשת" משבר אקלים – זה משפט שמניח מראש – לא רק שקיים משבר אקלים אלא – שהוא עובדה שאין ולא יכול להיות עליה כל עוררין.
מכירים תופעות כאלו במדע?
מדע מבוסס על ספק.
שיח מדעי הוא ויכוח תמידי בין תפיסות שונות. לטעון, שקיימת עובדה מדעית שעליה לא יכול להיות כל ספק, ושאדרבא, מטילי הספק הם כמו "מכחישי שואה" בעלי אג'נדה (נאצית, מן הסתם) – זה ההפך המוחלט משיח מדעי, ומעיד על כך שמי שטבע את המושג- הוא אנטי מדעי, בעל אג'נדה בבירור.

(זאת ללא קשר לכך שיתכן שיש מדענים מהצד השני, השוללים את קיומו של משבר מתוך אג'נדה או אינטרס). מה שבטוח – שלטעון שיש "מכחישים" לעובדה מדעית – זו דמגוגיה אנטי מדעית מתוקף הגדרה.

זה נכון גם לגבי "מכחישי קורונה" אני די בטוחה שאין משבר אקלים, ושיש קורונה. אבל מעולם לא עלה בדעתי לכנות את אלו המביאים נימוקים מדעיים לכך שהקורונה לא קיימת -"מכחישים".

—————————

"נאשם בפלילים"

כי "דמוקרטיה" זה לשלול את חזקת החפות, שבלעדיו אין דמוקרטיה.

אין כל ספק שקיימים בעולם אנשים שנאשמים בפלילים. היום. נהוג להטיח זאת באדם אחד, במובן של "אשם בפלילים" אלא, שהיחס בין "אשם" לבין "נאשם" הוא דבר והיפוכו. נאשם הוא מי שנמצא בתהליך משפטי – מונופול על קביעת אשמה. אפילו במשטרים לא דמוקרטיים, שבהם לא נקבעה חזקת חפות – קרי – אדם הוא חף מפשע טרם הוכחה אשמתו – גם בדיקטטורות עצם קיומו של משפט הוא ההוכחה לכך -שטרם הוכחה אשמתו. נאשם הוא חף מפשע יותר מאשר סתם אדם, כי סתם אדם יכול להיות פושע שלא נתפס, אבל "נאשם" שנמצא בהליך משפטי – נמצא תחת ההגדרה המשפטית "חף מפשע". זאת כל עוד לא נגמר המשפט והוא הורשע בפשע. הטעות הזו, שכול כולה אי הבנת מושגי השפה – הופכת את ישראל לדיקטטורה ממשית, כל עוד הציבור לא מבחין בין האשמה לבין אשמה – ניתן להפליל כל אדם – באופן שבכלל מייתר את כל מערכת המשפט.

יש האומרים, שזה כבר קרה.

———————

אוקסימורון

לטעון בשם המדע, שטיעונים מדעיים שסותרים את הטיעונים המדעיים שלך, הם "הכחשה" – זה אוקסימורון מדרגה שניה ,ותכף נגיע אליו. אוקסימורונים רגילים הם סתם משפטי סתירה . לעיתים, הסתירה גלויה: "גבר בהריון".

עתה וודאי שאקומם עלי את כל המאמינים לקורבנות ומתנגדי הכחשת האקלים, כ"טרספובובית". להבדיל מ"הומופוב" למשל, שנטען עליו שהוא נגעל מהומואים, "טרנספוב" נחשב למי שמכחיש את עצם קיומם של טרנסג'נדרים. (לא פעם תקפו אותי טרנסג'נדרים ממשיים מאד: "את רוצה לומר לי שאני לא קיים?!!!. לא. אני רואה שאת/ה קיימיםות.) עכשיו חישבו על "פוביה" – פחד. מדוע שמישהו יטרח לפחד ממשהו שהוא מאמין, שאינו קיים?
לא חשוב.
נחזור ל"גבר בהיריון". זה אוקסימורון הפוך לטאוטולוגיה: רווק הוא גבר לא נשוי". "גבר לא נשוי" הוא ההגדרה המילונית ל"רווק". הגדרות מילוניות הן אובייקטים של שפה. שפה היא תוצר אנושי, היא לא תופעת טבע, לכן הגדרות ניתנות לשינוי. בהחלט יכול להיות שתוולד מילה אחרת לתאר גבר לא נשוי , שתתפס כמוסכמה. או שהמילה "רווק" תעבור עם השנים שינוי דסיגנטיבי ותתחיל להצביע על, נניח, כל גבר, נשוי או לא, מתחת לגיל 25 (כך זה למשל באנגלית, ובערבית). כמו ש"בתולה" זקנה משמש לנשים לא נשואות גם אם אינן בתולות.
אבל היום – "גבר" מוגדר על פי אבריו הביולוגיים, מהסוג המפרה ולא המופרה. לכן, לא משנה איך הדבר הזה שבהריון מגדיר את עצמו, רואה את עצמו, נראה בחוץ – אם זה בהיריון , זה אישה.

כפי שאמרתי, יבוא יום ואולי המושגים וההגדרות ל"גבר" ו"לאשה" יתנתקו מההקשר הביולוגי. זה בהחלט אפשרי לשפה. ואז באמת לא תהיה יותר אבחנה בין גברים לנשים. אני מקווה בכל ליבי שזה לא יקרה, משום שאז יהיו בעולם עשרות אלפי גברים לשעבר ונשים לשעבר, שסירסו ועיקרו את עצמם וגילו מאוחר מדי, שהם לא הפכו – לא לאשה ולא לגבר- כי אין יותר קטגוריות כאלו. וייתכן מאד, שהלכו שולל אחר המושג "ניתוח לשינוי מין" שלא משנה את המין, אלא רק את הנראות המגדרית. ומאחר שההגדרה של "מגדר" היא "סך כל הדעות הקדומות על נשים וגברים" יתגלה, שעברו טיפולים חודרנים ובלתע הפיכים עד מאד – רק כדי להיראות כמו אוסף דעות קדומות על מין בילוגי שלא נולדו לתוכו…

יותר הגיוני שהם קורבנות של ניסוח מוטעה, שלא מצביע על מציאות אלא קיים בשפה "נולדו בגוף הלא נכון". כי מה שנולדנו איתו זה רק גוף, וסך כל הגנים שבו. לטעון שמישהו נולד לגוף הלא נכון זה אוקסימורון כמו לומר "נולד בטעות מישהו אחר".
בילדותי גיליתי , שחבר קרוב נולד בלידת תאומים. התאום מת בלידה. ומה שהעסיק אותי רבות היא השאלה – איך הוא יודע שמי שנשאר בחיים היה הוא, ולא – אחיו התאום – שאת חייו הוא חי.
כי, כאמור, אני חובבת פרדוקסים.

ישנם גם אוקסימורונים סמויים מן העין, כאלו, שכוללים מושגים טעוני משמעות, שרק אם עושים להם בירור אנליטי עמוק, מגדרים אותם היטב, רק אז ניתן לראות שהם מתנגשים זה בזה.

אוקסימורון מופתי הוא "דמוקרטיה מהותית"

דמוקרט מהותי, אילוטרציה

על פניו, נשמע כאילו דמוקרטיה מהותית היא דמוקרטיה עוד יותר מוצלחת מסתם דמוקרטיה. אבל צריך להכיר את המושגים כדי להבין , שדמוקרטיה היא האופן החופשי שבו מנהלים את זירת המאבק על הרעיונות המהותיים. כשמישהו קובע על דעת עצמו של"דמוקרטיה יש מהות" (והוא כמובן גם קובע מהן אותן מהויות) – זה ההפך המוחלט מדמוקרטיה. זה כמו לקבוע, ש"דרבי" זה : משחק כדורגל בין שתי קבוצות באותה עיר, שבו נקבע מראש נצחונה של ה"פועל".

ולעניין המהות הדמוקרטית -גם היא בנויה על אוקסימורונים וטאוטולגיות:

"דמוקרטיה אינה אך שלטון הרוב אלא גם הגנה על מיעוטים"

ושוב, על פניו, "שיפור" הדמוקרטיה. אלא ששלטון הרוב נקבע על ידי חקיקה של מחוקקים נבחרים. כשבית משפט קובע, שהוא
א. מגן הדמוקרטיה (המהותית)
ב. דואג לזכויות מיעוטים

כל מה שהוא טוען הוא, שבית המשפט גם כפוף לחוק, וגם לא כפוף לחוק (ואדרבא, מגן על מיעוטים כנגד החוק). תחת סתירה זו, השיטה השיפוטית הבטיחה לעצמה את שלטונה המוחלט, שאינו כפוף לא למחוקקים ונמצא מעל לחוק. כלומר -חירות לשופטים לפעול בכל דבר ועניין על פי דעתם האישית . וזה נקרא "שמירה על הדמוקרטיה"…

"חוק כבוד אדם וחירותו" – נשמע נפלא. מי לא רוצה כבוד וחירות? בדיוק לכן זו טאוטולוגיה.
אם תקחו את סך כל החוקים שנחקקו, ואת כל החוקים שיכולים להיחקק, לא תצליחו לדמיין ולו חוק אחד, שלא עוסק בכבוד האדם, בחירותו או בשניהם. מכאן, איפא, שהחוק הראשון והחשוב ביותר שלנו הוא טאוטולוגיה: נכונה בכל מצב ועניין, שכל משמעותה הוא – "עשו תמיד את הטוב" . מה שרע בכך, הוא המונופול של השופטים על קביעת"מהו "הטוב" . כל פסיקה, וכל פסיקה הפוכה – יכולה להיות מוצדקת תחת "כבוד אדם וחירותו" -וכך קיבלו שופטים מונופול לא מוגבל -לשפוט איך שבא להם.

זה ההפך המוחלט מכבודו של כל אזרח, וביטול חירותו של הפרט. זו דיקטטורה שצלחה על ידי גניבת דעת של שימוש מניפולטיבי בשפה.

———–

ישנו עוד סוג של אוקסימורון, שלדעתי מעולם לא נוסח, כי עד כה לא היו בני אדם מטומטמים כל כך להשתמש בו. הוא דומה קצת ל"פרדוקס מור" והיה מוכר עד לא מזמן רק בסטירות ובדיחות :
"כל המוציא דבר קללה מפיו – אינעל אבי-אבי-אביו"

פעם צחקנו מהבדיחות האלו של הגשש, כי הבנו את הכשל.

היום מספיק לראות את כל אלו, שלקו בגמישות-יתר קונספטואלית – שעושים לייק לפוסטים (זהבה גלאון היא עדיין אלופה בתחום האולימפי הזה) בפוסטים מסוג כזה: "נתניהו מסית והוא מפלצת איומה, שוטף לציבור שלו את המוח על ידי הפחדות, בגללו כולנו נמות מוות בעינויים קשים, והוא, וכל הביסיסטים, הפשיסטים, המתנחלים, הדתיים והחרדים- מפלגים את העם"….

עכשיו, יש מצב שהנאמר על נתניהו הוא גם נכון. את זה הם צריכים להוכיח, מה שכן הוכח, אפוקדיטית – (באופן שאינו דורש הוכחה נוספת) הוא – שהם חוטאים בכל האשמות הללו.

זה סוג אוקסימורון אימבצילי במיוחד, ומשום מה, הוא אפקטיבי במיוחד על הציבור,מהסוג שכבר טומטם באופן מיוחד. זה לא סתם הפוסל במומו אלא- פוסל במומו בזמן אמת: "נרצח כל מי שיכנה אותנו אלימים".

הנה בציר טרי מזהבה שצץ היום. זה לא אוקסימורון אמנם, אבל זה בהחלט בסגנון עדות ההסתה והנחת המבוקש: היא "יודעת" מראש שנתניהו הוא סך כל התכונות האיומות ביותר. לכן, אם פורסם שאיימו על חייו, ברור שהוא המציא את זה, כי איך אפשר להאמין ברצינות שמישהו יעלה על דעתו אי פעם לאיים על חייו של האדם הכי מסוכן לישראל? הנה השערה לא פחות טובה: מישהו איים לרצוח את נתניהו כי האמין לדברי ההסתה של גלאון. היא מוזמנת, אגב, לתבוע אותי .אהלן וסהלן, בואי תוכיחי בבית המשפט שלא הסתת.

והנה גלאון על ה"איום ברצח" כנגד בנט. אפשר לפטור זאת כצביעות, אבל יש פה משהו יותר מעניין. אם, לטענתה, לטעון שאיום ברצח אינו אלא ספין זו הסתה שמובילה לרצח. אני לא יודעת אם זה נכון או לא, אני יודעת רק שזהבה טוענת כך, משמע, שזה מה שהיא מאמינה בו. אז, זהבה, כשעשית את הספין המסוכן כנגד נתניהו, האם התכוונת אולי שיקום גואל העם ויגאל עמיר אותך מנתניהו? כי זה בהחלט מה שאת עצמך מעידה. ואת הרי מכירה את המניעים שלך טוב יותר מכל אחד אחר.

——————-

סוג נוסף של חירטוט מניפולטיבי הוא הסופרלטיב:

"אנחנו, הנאורים, התרבותיים, שוחרי השלום וזכויות האדם דורשים דרישה לגיטימית וצודדקת מאין כמוה…"

פה, אין סתירה. לא מן נמנע שהדובר אכם נאור, תרבותי, שוחר שלום וזכויות אדם , שדרישתו היא לגיטימית וצודקת מאין כמוה. רק – שאין שום סיבה להאמין בכך. זה, שאמרת על עצמך, אז אמרת. הלשון והתחביר מאפשרים להרכיב משפט כזה.

אבל זה אמין ברמה של "להאמין לקורבנות" או לקבל "גבר בהריון"

מה שבטוח, הדובר הוכיח שיש לו דעה טובה על עצמו. אבל כדי לשכנע מישהו שהוא ראוי לכל הסופרלטיבים הללו, פה נדרשת הוכחה מחוץ לטקסט.

אלא, שעושה רושם שאלו שהלכו לאיבוד בתוך השפה, כבר כלל אינם זוכרים שישנה מציאות מחוץ לה. עושה רושם, שהם באמת מאמינים שכל מה שהם יאמרו, גם אם זה דבר והיפוכו – הם אמת מוחלטת – משום שהם אלו שאמרו אותה, והם, הלוא, הנאורים והצודקים מאין כמוהם, מעל ומעבר לכל ספק

ואם אתם לא מאמינים להם – אתם מכחישי שואה.

הצטרפו לפורום קפה שפירא, להשבת ההיגיון לשיח

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: