לא ייאמן כמה מהר עובר הזמן. לפני כשבע שנים הוקם פורופ קפה שפירא במקרה, ללא כל כוונה או תכנון. יצרנו אז קבוצת פייסבוק שמנתה בעיקר אנשים שעברו מהשמאל לימין. תוך כשנה הבננו שקיימת כמות חריגה במיוחד של בעלי תארים אקדמים, וחבריה מחזיקים בכמות אדירה של יידע שלא בא לידי ביטוי במרחב השיח האקדמי והציבורי. החלטנו לאור זאת להקים קתדרה – להעניק להם הזדמנות לחלוק אותו עם הציבור. אז עוד לא חלמנו על מעון משלנו. שכרנו כיתות בכפר-סבא שם בין היתר גם אני העברתי הרצאות – של קריאה ביקורתית צמודה ביצירה של אהרון ברק – תוך אנליזה לוגית בכל הכשלים שמכתבים את השיטה השיפטית ולמעשה, את חייהו. יום אחד – כעבור כשלוש שנים מהקמת הפורום (קשה לי עדיין להאמין שעבר כ"כ הרבה זמן) הוזמנתי,להפתעתי – לדבר בכנס בפני "פורום דרור": "שלטון העם או שלטון בגצ".שהיה במקרה באותם אולמות של הקתדרה שלנו. לראשונה אי פעם ראיתי מקרוב חברי כנסת למעט את אמיר אוחנה, שהיה ח"כ טרי מאד כשהפך להיות חבר בקפה שפירא.
מעולם לא דיברתי קודם מול קהל גדול כל כך ומול נכבדים כאלו. רעדו בי שרירים שלא ידעתי שקיימים בגוף. הכנתי פליטון משעשע המשווה בין משפטים של אהרון ברק – למשפטים של האפמטי דמפטי. סברתי, שמול קהל רציני כל כך – כל מה שאני אוכל לתרום הוא הפוגה קומית. אלא, שהייתי הדוברת האחרונה. בינתיים שמעתי מהדוברים האחרים על התוצאות הזוועתיות ממש של החלטות חסרות האחריות של בגצ – ועבר לי החשק לצחוק. התמלאתי זעם על חוסר הצדק המשווע ואילתרתי.
את הפליטון המשעשע שהכנתי – תוכלו למצוא כאן
היום במקרה נזכרתי באותו כנב – חיפשתי ביוטיוב ונדהמתי לגלות שבין המכובדים שנכחו בו היה גם אחד, שר תיירות – יריב לוין שמו.
השר לוין פתח בכך שכבר לפני תשע שנים דיבר על הצורך להשיב את מערכת המשפט לשיח ציוני – ממש כססמת פורום קפה שפירא. את הצורך להשיב את ההגיון והציונות לשיח בישראל זיהינו במקביל ומבלי להכיר את המסע של יריב לוין, של פורום דרור (ולימים גילינו עוד ועוד קבוצות דומות שקמו במקביל להידרש לפתור בדיוק את אותה בעיה).
באותה תקופה שפי פז ארגנה הפגנות מול ביתה של נשיאת בית המשפט – מרים נאור ז"ל. שם פגשתי אדם, שהציג עצמו כיו"ר התנועה למשילות ודמוקרטיה. החלפנו כמה משפטים בתוך ההמולה. וכל מה שזכרתי היה ציטוט – שהזניק אותי מתוך עורי ממש. שמעתי ממנו שאהרון ברק קבע ש"פרשנות (של לשון החוק) אינה אך בלשנות". פה הבנתי הכול. זיהיתי מייד את המקור הפוסטמודרני לטיעון הזה. הפוסטמודרנה שוללת את השערת קיומה של אמת, או אפילו פשר אובייקטיבי למשמעות המילה. הבנתי מייד: החוק בנוי ממילים. אם למילים אין פשר לפני שמפרשים אותה, אין כל משמעות לכל ספר החוקים. ובשעה שבית המשפט לקח על עצמו מונופול על הפרשנות – השלטון אינו שלטון חוק אלא שלטון השופטים. ותו לא. כפי שקבע המפטי-דמפטי: "כשאני משתמש במילים – המובן שלהם הוא מה שאני אקבע. השאלה היא רק מיהו האדון. ותו לא".
הזמנו אותו לכנס "מערכת המשפט, החוק…והצדק"- שהמנכ"ל שלנו אורי בן אמוץ ז"ל יזם. האיש ההוא היה שמחה רוטמן
הזכרון מתעתע – לכן רק כשחיפשתי את סרטוני הכנס – מצאתי עוד אישיות, שהיה ברור שהיא תגיע רחוק:
טעון גיבו"ח - גלי בת חורין 
להשאיר תגובה