קומפלקס המבול

עד המהפך, השמאל בנה את המדינה. מאז, נראה כאילו השמאל יוצא מגדרו ממש כדי לפרק אותה. דלית לאוב סוטר, שזו אני בעצם, מנסה לחפש את המניעים הנפשיים שאולי גועשים מתחת לפני המים

מודעות פרסומת

המאבק על התודעה הכוזבת -אדוארד ברנייס, אבי יחסי הציבור vs הרברט מרקוזה

במהלך כתיבת העבודה הזו גיליתי דברים מעוררי אי נחת רבה מאד על איך מתנהל למעשה, העולם. אבל שום דבר לא הכין אותי לגילוי הסופי: פרויד היה זה ש"המציא" את היטלר! כלומר, יכול מאד להיות שלולא פרויד, היטלר היה מסיים את הקריירה שלו כצייר כושל. תוך כדי, גיליתי גם שהיהודים באמת שולטים בעולם, ושעוצמת האינטלקט שבגינה יהודים מובילים וממציאים רעיונות כתרומה לאנושות, רעיונות אלו מופנים כנגדם.

סתם הגיג אינסופי קצר

האפשרות לחשוב על כלרגע סתמי בחיים - כמשהו שהכל כבר קיים בו - ההווה, העבר והעתיד. וזו אכן אינסופיות אמיתית ולא סתם משהו שאומרים כדי להתנחם עם חיים שנגדעו מהר מדי ואולי זה מעניק גם אינסוף משמעות לכל רגע ורגע שבו אנחנו נושמים?

לפתוח "קופסה שחורה"

לכל יצירה יש התחלה, אמצע וסוף. לכל אחד מהם יש פונקציות שונות בשירות היצירה כולה. אנחנו נוטים להניח שיצירה טובה היא יצירה דחוסה, שבה כל פרט מנהל מערכת זיקות הדוקה עם הפרטים האחרים ויחד התוצאה היא של עולם עשיר. בחרתי לפתוח את קופסה שחורה גם משום שהספר הזה אהוב עלי במיוחד אבל בעיקר כי יש לו התחלה. כמו לכל יצירה. שאלת המחקר היא שאלת חשיבותה של הפתיחה של היצירה הזו ליצירה כולה, כמקרה פרטי לפונקציות פתיחה בספרות כלל

מבוא ל *)הערת שוליים.

הסרט *) הערת שוליים (2010) במאי: יוסף סידר הוא אחד מהסרטים היותר מורכבים, ומאתגרים שנראו בישראל בוודאי, וכנראה גם בכלל. סידר הצליח לדחוס בסרט קצר יחסית (84 ד') כמה מהשאלות הגדולות של הפילוסופיה, בזכות מבנה קליידסקופי שבנוסף גם מזמין את הצופה להבנות לעצמו את היצירה על פי נטיות והדגשים המתאימים לו . "הערת שולים" אינו יצירה נרטיבית אחת אלא אגד של כמה יחידות נרטיביות כמעט עצמאיות. (בהעדר תקדים לכך בהיסטוריה של הקולנוע כינתי אותם "מסעות"). המסעות מצטלבים אלו באלו, חולקים את אותה העלילה ואת אתון דמויות אך שלכל אחד מהם מבנה עומק משלו, המאורגן סביב קונפליקט נפרד ואמצעי מבע משלו.

המשועבדת לחירותה

רתמתי את ניטשה, קירקגור וסארטר לענות על השאלה האם אדם להיות חופשי כל כך עד שהוא משוחרר אפילו מהחירות עצמה. סטודנטים, אנא אל תלמדו ממני. לא באמת מותר להגיש ככה עבודות

מימד החופש: אידאל הנאורות של פרויד מול אידאל האדם החופשי של מרקוזה

מדוע האדם אינו חופשי למצוא את אושרו? מהם הגורמים שמגבילים את חירותו? בבחינה מעמיקה מתגלה דיאלקטיקה: פרויד קורא לדיקטטורה נאורה כדי לשחרר את האדם ומרקוזה מתגלה כמי שרוצה לשחרר את האדם כדי להשכין דיקטטורה

יופי של מוסר: פונקציות הדמיון על פי יום, רוסו וקאנט

סקירה של כמה מפונקציות הדמיון על פי יום, רוסו וקאנט, תוך דיון מעמיק יותר ביום. אשתמש בטרמינולוגיה שיום טבע, ובעקרון שרושם חושי בהכרח מקדים את הרגש המשמש כמצע להתייחסות עבור שלושת ההוגים. אנסה להראות כיצד ניתן לגזור מיום ורוסו מסקנה חורגת מטענותיהם המקוריות, ולהראות שכל אחד מהאמפריציסטית הותיר פתח, המאפשר לראות את מושגי הדימיון כמכונני-רגש, ללא צורך במושא או רושם חושי מקדים, וששניהם הטרימו במידה רבה את האפריורי של קאנט.

חוצשתיקה: מושג הפנים של לוינס על פי "פנימדיבור" מאת חגי כנען.

האם בספרו "כוליות ואינסוף" מתייחס הפילוסוף עמנואל לוינס לפני-האדם באופן קונקרטי או כמטאפורה? מאחר שההגות עוסקת ברובה במה שלא ניתן לידיעה מתוקף הגדרה, אבן זאת דרך ספרו של חגי כנען "פנימדיבור" ואקדיש פרק לניסיון "לשחק" עם הרעיונות, תוך ניסיון לחקות את המהלך של כנען. הפרק האחרון יעסוק בבדיקת הזהות והמוסר, דרך סרטו של ג'ונתן דמי (Demi) "שתיקת הכבשים" (1991).עוסקת ברובה במה שלא ניתן לידיעה מתוקף הגדרה, אקדיש פרק לניסיון "לשחק" עם הרעיונות, תוך ניסיון לחקות את המהלך של כנען. הפרק האחרון יעסוק בבדיקת הזהות והמוסר, דרך סרטו של ג'ונתן דמי (Demi) "שתיקת הכבשים" (1991),

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑