טור אורח: לא שָווה, במיל

 מאת עדי בן חור | טור אורח פורום קפה שפירא  הערת שוליים מיותרת - בספר "שעבוד האישה" של ג'ון סטיוארט מיל שיצא לראשונה בשנת 1869 (בעברית בהוצאת רסלינג, 2009), כותב מיל על מצבה הנחות של האישה בתרבות המערב, אפילו בהשוואה לתרבותיות כגון תרבות האסלאם: "..בכל תקופותיה של הנצרות ניסו אנשים רבים להפוך אותה למשהו דומה: להפוך... להמשיך לקרוא ←

מודעות פרסומת

נשמות אבודות בתופת פנימית

עם צאת החג, בשעה שעם ישראל זיכך ומירק את נשמתו היתרה, בין אם בצום ובתפילה ובין אם בעיסוקים טהורים פחות, נזכור דווקא את הנשמות התלושות והאומללות, המתפתלות ביסורי נצח בתוך תודעתם האבודה והגזולה, בפורגרטוריום שאין בו לא משמחת החיים וגם לא משלוות המוות. אני מקדישה את קינתי ליגאל סרנה. סרנה פרסם לאחרונה פוסט נוסף, שכל כולו... להמשיך לקרוא ←

טור אורח: ליבוביץ בועט בעגלה

טור אורח פורום קפה שפירא: מאת עדי בן חור  בחודשים האחרונים מתקיימים בארץ דיונים סביב סוגיית "העגלה החילונית", כאשר המטרה היא להוכיח כי לציבור החילוני ישנה עגלה המלאה ערכים והגות שאינם קשורים לעבר היהודי-הדתי, ועל החברה החילונית לקדם את הערכים ה"אוניברסליים", "הומניים" וכו’. מקור הביטוי הוא בדיון שהתקיים בין החזון איש לדוד בן גוריון בשנת... להמשיך לקרוא ←

מבוא לשמאל

יהונתן קינן בפורום קפה שפירא אתגר אותי כשהפנה אלי שאלה מצויינת: כמי שטיעונים הגיוניים ומנומקים חשובים לה, אמר, מה היו הנימוקים שנתת לעצמך כשהיית בשמאל. חשוב לי לציין שיהונתן עלה על עקרון מאד חשוב, שהדרך התבונית ביותר להתווכח עם אידיאולוגיה שלא מסכימים איתה היא להעניק לה את הכבוד המקסימלי, להעלות את הטיעונים החזקים ביותר שלה... להמשיך לקרוא ←

אלוהים-סיפור שאינו נגמר

https://www.youtube.com/watch?v=geVYIHOat5o העולם נחלק למי שמאמין באלוהים וגם בטוח מעבר לכל ספק בכך שאלוהים קיים, לבין אלו שלא מוצאים בדל של סיבה להניח את קיומו ובוודאי שאינם מאמינים בכך. אני משתפת כאן הרהור פרוע שעל פיו ניתן אולי להניח - ששני הצדדים צודקים לחלוטין וללא שתהיה בכך סתירה. לפני 30 שנה התארחתי שבוע אצל אבי ששהה... להמשיך לקרוא ←

'למה' זו לא שאלה

הגעתי למסקנה המוזרה שלא קיים הסבר סיבתי במדע. זה התחיל עם אינטואיציה מאד חמקמקה אבל ככל שעסקתי בזה יותר השתכנעתי שזה כמעט טריויאלי. ברור, שאין הסבר סיבתי לטבע. אבל ללא ספק יכול להיות שאני טועה. הדרך היתה חשובה לי יותר מהמסקנה וחוץ מזה, ממילא הכל פילוסופיה. למדע שלום

איך אנשים יכולים להיות כל כך אכזריים?

אנחנו כולנו, כמין אנושי, איננו אלא שבט של בבונים מאולפים על ידי התרבות הלוקאלית שלנו וערכיה המקומיים בלבד. זו התפיסה היותר ריאלית לדעתי  והסיבה שהמין האנושי הצליח בכל זאת לבנות יתר מאשר להרוס, לקיים חברות יותר מאשר לרצוח אלו אל אלו היא משום שחברות שכן רצחו אלו את אלו לא עברו את הסלקציה הטבעית ולא הגיעו להיות בינינו היום.

תזה, ונתן-תזה: הפולמוס בין נתן זך לנתן אלתרמן

זה היה רצח אב. בניגוד לטענת זך. ההתנגשות היתה אמנם סביב סוגיות בפואטיקה, אבל שורשיה בתפיסות מטאפיזיות הפוכות, שמכתיבות, כל אחת, פואטיקה משל עצמה. השאלה הבסיסית היא, מה קודם למה: המהות או הקיום. ליתר דיוק, מה מתנה את מה, כך שאם שומטים את האחד, לא נותר כלום. זה מה שהותיר לנו זך. כלום

נאורות, מהי לא

הערך היחיד של הפוסטמודרניזם הוא סובלנות. אבל הוא חסר כל משמעות - משום ש"סובלנות" היא ערך שמארגן את שאר הערכים. שאינם בנמצא מתוקף הרלטיביזם. לכן לפרוגרסיביות אין למעשה ערכים, ואסור להם לדבר בשם ערכים. מה שנותר הוא - רגשות

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑