הסרט "שארית היום" עוסק באהבה יפה מוחמצת בין גבר לאשה. אך קיים סיפור אהבה נוסף בסרט, האהבה הבלתי מוחמצת בין גרמניה הנאצית לבין שוחרי שלום מסוימים במדינות מסוימות באירופה של ערב מלחמת העולם השנייה.

סימוקרות וודאי קיימות אלא שזה הפשע העקבי שהפוסטמודרניזם עושה: לוקח תבנית משמעות, מפרק אותה לגורמים וכך "מוכיח" שאין "משמעות באף אחד מהמרכיבים המבודדים ולכן אין משמעות. שזה נכון כמו לנסות להבין את "משמר הלילה" של רמברנט באמצעות טרפנטין.

הסרט *) הערת שוליים (2010) במאי: יוסף סידר הוא אחד מהסרטים היותר מורכבים, ומאתגרים שנראו בישראל בוודאי, וכנראה גם בכלל. סידר הצליח לדחוס בסרט קצר יחסית (84 ד') כמה מהשאלות הגדולות של הפילוסופיה, בזכות מבנה קליידסקופי שבנוסף גם מזמין את הצופה להבנות לעצמו את היצירה על פי נטיות והדגשים המתאימים לו . "הערת שולים" אינו יצירה נרטיבית אחת אלא אגד של כמה יחידות נרטיביות כמעט עצמאיות. (בהעדר תקדים לכך בהיסטוריה של הקולנוע כינתי אותם "מסעות"). המסעות מצטלבים אלו באלו, חולקים את אותה העלילה ואת אתון דמויות אך שלכל אחד מהם מבנה עומק משלו, המאורגן סביב קונפליקט נפרד ואמצעי מבע משלו.