הבוז של גודאר, התבנית של מרלו פונטי

הקולנוע, על פי מרלו פונטי הוא מדיום מושלם לייצוג האופן שבו פועלת הפרספציה, משום שהוא מציג מצבים בדומה לאופן שהם נתפסים בחיים, אך בתנאי מעבדה נוחים, המאפשרים למציאות להתפס באופן פחות "מגורען" מאשר בחיי היום-יום. כדי להמחיש את טענותיו, אעלה אותן על פי הסדר שבו נכתבו ואציג למולם דוגמאות מהסרט של גודאר, שנבחר לצורך כך משום שהוא לא רק מייצג את האופן שבו הקולנוע תואם את מצבו של ה"היות בעולם", דבר שכל סרט היה יכול להמחיש, אלא שאצל גודאר, אופן התפיסה ובמיוחד בהקשר הקולנועי, היא תמה עיקרית בסרטו "הבוז".

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑