אמת ממי שאמרה, גם אם האומר – רעיל?  

ביקורת נועדה לתקן את החברה, שהמבקר רוצה, בתום ליבו, בתיקונה.  ביקורת שמגיעה מאויב החברה, אפילו כשהיא מוצדקת – אינה נעשית בתום לב והיא  (גם) פעולת איבה. וכשכזו , אולי מוטב שלא לתגמל אותה כדי שלא להאכיל את הדרקון ולהעצים את כוחו?

פייר? לא נעמ"תן לנו

הסרטון המוטה הזה הפונה אל הרגש - והמציג סיטואציות חד צדדיות (שללא ספק הם חלק קיים ולא רצוי במציאות ) אינו אלא עוד נדבך במנגנון התעמולה של נעמת. בין היתר נעמת יוצאת בפרסום ומציעה סיוע לכל אישה שרוצה לפרק את המשפחה - במקרה של אלימות. אלימות גברית מוגדרת ע"י נעמת על פי תמרורי "אזהר"ה :... להמשיך לקרוא ←

החוק הפרסונלי הופך את השלטון בישראל למשטר אפל

ההאחדה שבין הפרקליטות לבית המשפט שמתחייב מתוך ביטול חזקת החפות, גורר ביטול הפרדת רשויות  ומרגע זה  אין יותר משפט - הכול רק פוליטי. ועתה נזרקנו למציאות של אבסורד אין סופי בצורך להעמיד חוקרים על חוקרים ושופטים על שופטים – ומעליהם עוד חוקרים ועוד שופטים – עד אינסוף.  כי השאלה מי ישפוט את השופטים ויחקור את החוקרים מתחייבת מההנחה שכולם אשמים עד להוכחת חפותם וכך מה שהתחיל כ"הכל שפיט" התגלה כ"הכל פוליטי" בלי להשאיר שארית וכל מה שנותר ממערכת המשפט הוא רק מאבק כוחני לניצחון ללא כל קשר לחוק או לצדק.

מילה טובה על פוסטמודרניזם

ספר הדקדוק הפנימי הוא יצירה מושלמת, למרבה הפלא, בזכות הפוסטמודרניזם. זו יצירה שבוראת מציאות שלמה וממשית, מתוך טקסט. לדעתי, היא ילדה ילד אמיתי. הילד אהרון, הוא, מצד אחד -דמות בדויה. קונטרקט לשוני . הוא עשוי כולו רק משדר, שמועבר בין סופר לקורא - באמצעות מילים. הוא לא קיים בשר ודם במציאות, ואין שום סיבה להאמין שהוא מבוסס על דמות אמתית

הפוסטמודרניזם מת, והנבלה שלו נרקבת בבארות שלנו

זו יכלה להיות בשורה נפלאה לאנושות אלמלא הודיעה האקדמיה על מותו רק משום שכבר השלימה את מלאכת ההרס שנועד לו מלכתחילה. ועתה הבעיה חמורה שבעתיים, כי אין אפילו עם מי להתווכח; אין בנמצא עוד משפיענים פוסט-מודרניסטיים. כך שהרעיון אומנם מת, אבל נבלתו המפוגלת צפה במאגרי השתייה של כולנו, וכולנו כבר הורעלנו בצורה זו או אחרת.

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑