היה לי הכבוד לכתוב את ההקדמה לספרו הנפלא של הכלכלן והפילוסוף תומס סואל צדק קוסמי" עוד ספר מופת  בהוצאת "שיבולת", שהפכה למונופול של הגות השכל הישר עם נבחרת חלומות של ההוגים ההגיונים של התקופה. 

תרבות יכולה להרשות לעצמה גם להגדיר סוגים של משפחות לא "טבעיות" כמשפחות נורמליות לכל דבר, כשקריטריון ה"נורמליות" אינו : מה שהכי מתמיד – הטבע – אלא כנורמה חברתית מוסכמת. אין מתח ערכי בין טבע לתרבות. לא כל מה שטבעי הוא טוב, התרבות נועדה לתקן את כל מה שרע, בטבע. ומנגד, לא כל קביעה תרבותית היא בהכרח טובה יותר ממה שטבעי, ובמיוחד כשהיא מתעלמת לחלוטין מהטבע, כולל מטבע האדם.

כשל הנחת המבוקש, אוקסימורונים, טאוטולוגיות ובלבול בין טענה למסקנה, הפכו את קוראי "הארץ" לאנשים פוסט-חושבים

בעוד כמה שנים, החברה בכללותה תהיה מורכבת רק מפרטים נטולי זהות כלשהי, ואז – מי יישאר לשמש כ"חברה" המחויבת לקבל כל מוזרות ? אלו יהיו אוסף פרטים בלתי מזוהים, שלא לימדו אותם להתפתח לכלל משהו מובן לזולת, כשכל זולת הוא כזה, התובע מכל זולת אחר ל"קבל" אותו? 

פוסט מודרניזם הוא בית שימוש אחד גדול במלון של הילברט עם אינסוף תאים שאף אחד מהם לא מתאים לשימוש