מתברר, שהמילה "העדפה" היא המילה החשובה ביותר בכל תפיסת מוסר. וללא העדפה מוטית, שאינה מידתית ואינה ראציונלית, לא תתונע פעולה מוסרית.

ערבי רצח את אחיותיו על רקע "כבוד המשפחה", כנהוג בתרבות האיסלם. הכותרות בישראל מיהרו לתרץ את המעשה, החזיקו חזק, ב... צפיפות חייהם בדירת חלמיש...! זאת כי על פי השמאל הפוסטמודרני, לערבי אין תרבות, דת או רצונות משלו כמו לבני אדם. "האחר" נתפס תמיד אך ורק כקורבן של נסיבות שבני אדם, כלומר - יהודים, יצרו אותם.... להמשיך לקרוא →

אם לשפוט על פי בית המשפט – לא תמצאו לעולם שום רמז לכך, שערבים הם יצור אנושי. הוא כלל אינו בבחינת סובייקט. ערבי הוא אובייקט תיאורתי נושא זכויות אדם. הפילוסופים והסוציולוגים מכנים את האדם סובייקט. המונח הזה עבר לא מעט גלגולים, ואף התהפך במהלך השנים. היום, המשמעות התחברית שלו היא "נושא". כמעט בכל משפט בשפה... להמשיך לקרוא →

מציעה לקבל את שיטתו של ברק ולקבוע, שכל מילה ומילה בחוק היסוד פתוחה לפרשנות ”אובייקטיבית“ ושכוונת המחוקק הסביר היתה - שלא להעניק לחוק מעמד מיוחד ובמקרה זה, זה אפילו נכון במובן הבלשני ממש

דת היא אריזת השימור של סך כל חכמת האנושות הניצברת מתוך פרוייקט המדע הגדול ביותר - האנושות - על דרך הניסוי ותעייה. העולם שלפני המומנט ההסטורי הקצר העכשווי שלנו - היה תמיד כולו דתי. אז כל יידע מכל סוג, ארוז בה. לתוך המעטפת של הדת - קודד גם כל הידע האנושי של התנהלות שנוסתה, נכשלה, נוסתה שוב כך לאורך כל הדורות- עד שבהרבה דם, ייזע, זרע ודמעות והצליחו, בהליך של ברירה טבעית תרבותית, לנסח משהו שיעזור לגבש אישיות, משפחה, חברה - באופן נאות וכללי - לכולם.

תחת עינו הבוחנת של בגצ מתרחשת לכאורה תרמית יומיומית ענקית כנגד הדמוקרטיה. ובניגוד בולט לאופן שבו בג"צ מוצא לנכון להגן על הדמוקרטיה השברירית שלנו בכל דבר ועניין, הסיפור הענק הזה עובר בשתיקה לא אופיינית כלל ועיקר. כשחושבים על זה, האם לא היו כתבות מפנקות על שופטים ושופטים לשעבר?  לא מעט, לזכרוני.  והיכן היא הביקורת על... להמשיך לקרוא →

ביבי, אנחנו אוהבים אותך. אבל את חירותנו אנחנו אוהבים יותר. קדם את פסקת ההתגברות ושחרר אותנו מעולה של הדיקטטורה השיפוטית הדידקטית. כשלון לא בא בחשבון.

מדברים אצלכם הרבה מאד על קבלת האחר. כשמדובר באוייב המוסלמי, הוא כל כך אחר, עד שאין ספק שאתם יכולים לקבל אותו משום שאינכם מסוגלים לדמיין את אחריותו. יש בכך לא רק טעות אמפירית, אלא יש פה חטא הניכוס. לכבד את האחר משמע להכיר באחריותו, להבין, שהוא רואה בך, כיהודי וככופר - אדם טמא - ללא שום קשר למי אתה, ומהם מעשיך.