מציעה 10 שאלות פתוחות שנמצאות לדעתי במרכז השיח הציוני-לאומי (כשדעתנו אינה מוסחת מזוטות) ושהקהילה הפוליטית והציבורית תידרש לתת להן מענה בשנים הקרובות

אי שם בשנות ה-50-70 נולדו רעיונות שאפשרו לכל פסיכופת חולה שליטה שארב בחשיכה והמתין להזדמנות. ההזדמנות הזו היתה תיאוריות פוסטמודרניות.

תראו כמה אנשים הולכים שולל אחר מילים: בסרטון פה ח"כ איימן עודה מחד"ש יוצא כנגד כהנא הגזען וטוען לזכות עצמו - שהמפלגה שלו היא בעד דו-קיום בין ערבים ליהודים במדינת כל אזרחיה. זה בלבל אפילו את עמית סגל. עודה דרש התנצלות מסגל  על ההשוואה בין בל"ד לבין כהנא: "שהם אנשים שדוגלים במדינת כל אזרחיה, בשלום על... להמשיך לקרוא ←

שמעתי היום פעם אחת יותר מדי את המילה "גזענות"- כאילו זו מילה סוגרת טיעון. אז ככה גזענות כתופעה לא דבר נחמד אבל היא לא השיא המחולט של הרוע התופעה הזו גם לא פתורה מדיון כאילו מובן מאליו שכל ביטוי, ולו המזערי, של הסתייגות מה"אחר" - היא רע מוסכם. היא לא. ראשית, כשמדברים על גזענות- צריך... להמשיך לקרוא ←

נקמה אולי לא תביא לפתרון הסכסוך. היא כן יכולה לקרב אותו. אבל נקמה אינה אך אמצעי. היא תמיד הייתה, מאז ומעולם, גם תכלית עצמה. וטוב יהיה אם נזכור זאת היטב.

אני חושבת שזה הולך להמחיש אפילו לשמאל את מחלת הרוח של השמאל. לקחתי מקבץ קטן של תגובות קוראי הארץ למאמר של של עופר אילני על גדי טאוב - והאינטלקטואלים שעוברים לימין.   שימו לב:   1. "ואפשר גם לא להבין. הימין תומך ברצח, הימין מבצע פשעי מלחמה. זו לא שאלה של העדפה. זו שאלה של... להמשיך לקרוא ←

ציניקנים נטולי אמונה עלולים גם לטעון, שהחירות המוחלטת לפרש חוקים ללא כל קריטריון פרשני מוסכם – נותן בידי שופט את הכוח לשפוט על פי מידת חיבתו, או איבתו, לנשפט, או, חלילה, על פי אינטרס אישי. ייתכן אף שזה קורה כל הזמן. אין לנו דרך לבחון זאת משום שלמילים של החוק אין משמעות כל עוד השופט לא פירש אותן – ומרגע שפירש אותן  - הן המשמעות החוקתית היחידה הנכונה.