להיות מחוייב (מטעם איזה צו - מוסרי? נאורי? אינטלקטואלי?) לקבל דעות שלא מסכימים איתם - המשמעות היחידה של זה היא - להתחייב לעולם לא להחזיק בשום דעה למעט, אולי, דעה טובה על עצמך והיא - שגויה מהיסוד

האם נותר מקום להידברות בכלל? עם אנשים שתובעים לדבר עם החמאס, שכותבים יצירה שכל כולה מדברת, אבל שאיתי –אין מה לדבר - רק להדביר?

כשכתבתי את הספר "הכול כתוב- קונספירציה של משחקי מילים" ידעתי דבר אחד בוודאות - שני הגיבורים לא יזכו לעולם לממש את משיכתם. למרבה תמהוני, הם מימשו כבר בעמוד מאה, בניגוד מוחלט לרצוני. אז תבעתי את המופקרים

אפשר לגלות קצת הערכה לאיכות האנושית שבנו. היא לא קיימת אצל שוחרי ה"סובלנות" במערב. שם - זו לא סובלנות כלפי מיעוטים אלא אנטי סובלנות כלפי מי שלא צבוע כמוהם.

לעילאי הרסגור , יו"ר מרצ כפר סבא אני חייבת חוב אינטלקטואלי. הוא היה אחד מהאנשים - שבתקופה שבה אני ניהלתי עם עצמי משא ומתן לבחינה מחדש של הערכים -הוא היה זה שבעט בפיגום הלוגי שעליו עמדה מרבית השמאלנות שלי. הוא הבטיח שיביא פלורליזם וסובלנות לכפר סבא ע"י דיכוי הדתיים. ועשה את זה מספיק בבוטות כדי... להמשיך לקרוא ←