מדינת ישראל עברה הפיכה שלטונית משפטית וצבאית בחסות התקשורת - זהו ניסיון להסביר מה עובר על כל אחד מאיתנו הלכה למעשה - להראות איך מושגים גדולים ומופשטים משפיעים בעצם על חיי היומיום של כל אחד מאיתנו, ובאופן דרמטי

הרצח המתועב של צארלי קירק יכול לשחרר את כל השדים ממרצבם ולהפוך ליום הכיפור של האנושות. מנגד, יש בו גם תקווה לכפרה, למירוק חטאים ולעתיד טוב יותר

ככל שהבוגרים הופכים ילדותיים יותר, כך היחס לילדים ממשיים הופך דומה יותר לקנאת אחים, כמתחרים מאוסים על אהבת הממסד, המתחזה למלא תפקיד של הורה, על הזכות לאמפטיה, לחמלה, אכפתיות, הגנה ו״עירסול״

פדגוגיה שפיתחה פרנויה פתולוגית מפני "הדתה" הפכה את לימודי תנ"ך לסוגיה פוליטית שנויה במחלוקת. בחגיגה המסורתית של קבלת התורה בכיתה ב' ילדים בתל אביב מקבלים דפים ריקים כדי "לכתוב את הסיפור שלהם", שמן הסתם חשוב ועשיר יותר מהטקסט שכונן את עמנו. אך מהיכן ישאבו הילדים הגזולים מושג על זהותם ללא כל הזיקות היוצרות זהות?

בהתחשב שבכך שחבל עזה נכבש שלוש פעמים במלחמות שהערבים פתחו בהן כדי להשמיד אותנו, שנמסר פעם אחת לאויב בהסכמי אוסלו תמורת שלום, ואחר כך מתוך אותה אשליית שלום גם עקרנו במו ידינו מבתיהם את שאר 8000 המתיישבים, יהודים טובים שנשלחו ע"י ממשלת ישראל לגוש קטיף, רק כדי לחטוף עשרים שנות ירי מרגמות ועשרות סבבי לחימה ולבסוף לקבל את התקפה הרצחנית הכי ברברית וסדיסטית שרק ניתן לדמיין – לאור כל זאת, מי לדעתכם ההזויים – אלו שחושבים שצריך לכבוש את קן הצרעות, לרסק את בתיהם ויישוביהם לעפר ועל חורבנם ליישב מחדש יהודים טובים שיעבדו את הקרקע ויוציאו ממנה ברכה - או אלו שמאמינים שהפעם יהיה ניתן לחיות איתם מבלי שאוקיאנוס שלם יפריד אותם ממושאי תאוות הרצח שלהם?

הפילוסוף רנה דקראט גזר לוגית את קיום האל מעצם קיומה של אידאת השלמות. מאחר ששלמות לא יכולה להיגזר מתוך ניסיון חיים, היא בהכרח נטבעה בנו על ידי בורא כליל השלמות. גרוסמן אמלל את ברואיו בהעניקו להם נשמה-יתרה, שמתייסרת בשל הפער הבלתי ניתן לגישור בין המציאות לבין אידאת השלמות שטבע בהם. בוראם לא הירשה להם לדעת, שלכמיהה הזו לשלמות, לטוהר, לאינסופיות, לפלאי, לאהבה טהורה - יש שם: אמונה באלוהים.כל עוד הוא עצמו מכחיש את הרגש הרליגיוזי שפועם בו, כל אחת מהדמיות שהוא הבורא שלהן נידונו לשאת את סבלו שלו.

על פי הפדגוגיה הקווירית, כל אחד אמור לשאוף להיות קוויר. קוויר אינו להטב, כך שאין בכך דבר וחצי דבר עם "אמפטיה לאחר" ולמעשה, הפדגוגיה הקווירית ממליצה להשתמש בכך כתירוץ להיכנס למוסדות לימוד אך מטרת הקוויריות היא התרסה כנגד הנורמות באמצעות שטיפת מוח לילדים. ואם תחשבו שאולי יש תועלת בהיות קוויר הלפרין עצמו טוען שאין דבר כזה. קוויר זו הגדרה עצמית ללא מהות, ולטענתו קוויר הוא כל מי שחש עצמו מנודה ומודר בשל כל סוג של התנהלות מינית שונה מהנורמה המקובלת, ושמשום מה כל אחד צריך לשאוף להיות קוויר באמצעות הפיכתו למודר ומנודה ואז לזעום על שהחברה מדירה אותו.  מבולבלים?  הילדים הרבה יותר.

ה"עכשיו" הזה, מגוחך ככל שיהיה, מצליח להתנות ציבורים שלמים לא רק לתלוש במו שיניהם את כל מסורת אבותיהם, ואפילו את אינסטינקט האחריות להגנה על צאצאיהם – אלא בעיקר מתנה אותם לקפיאה בהווה אחד עם מחשבה אחת בכל פעם, כיחידה עצמאית לכשעצמה, תלושה מכל ידע קודם ומפני השתמעויות בעתיד שמאחר ש"עכשיוום" טרם הגיע הוא גם אינו קיים.

השביעי באוקטובר הציב אותנו מול המציאות הטרגית בעירומה ובמלוא אכזריותה. התנגשות חזיתית של משחק סכום אפס בין שתי תרבויות, שאין ביניהן כל היתכנות לפשרה: התרבות היהודית היא תרבות שנטרלה בהצלחה יתרה את כל האינסטינקטים הטבעיים להתנהלות במאבק. יש רק שלוש אפשרויות: מאבק אלים עד להדברת האויב; שיתוף פעולה, קרי פשרה והסכם שלום; רודנות, קרי כיבוש עם אחד את האחר. מדינת ישראל המציאה אפשרות רביעית: "האחר הוא אני" קרי – לא משנה מי מנצח במלחמה -אין "אנחנו והם". "האויב שלך בדיוק כמוך"…

שמאלנים מותנים לתפוס כל דעה שאינה שמאל, כלא לגיטימית. מנהיגי המחאה ראו עצמם כמייצגים את כלל הציבור - למעט אותו חלק בציבור שבחר בממשלה הלא לגיטמית לטעמם - ומכאן שאין לכלול אותו כחלק מציבור בעל זכויות פוליטיות כגון הצבעה. כל מי שהרים גבה לנוכח ההצהרות החוזרות ונשנות מתוך שכנוע עצמי ואמונה פנימית עמוקה של המיעוט הזניח שהוביל את המחאה כאילו הם הרוב, הם העם, הם מייצגים את הציבור - צריך להבין שלתפיסתם - די בכך שהם מייצגים את כל מי שרוצה שהם ייצגו אותו - וכל השאר אינם אלא סטטיסטים שאין להחשיבם.