עם צאת החג, בשעה שעם ישראל זיכך ומירק את נשמתו היתרה, בין אם בצום ובתפילה ובין אם בעיסוקים טהורים פחות, נזכור דווקא את הנשמות התלושות והאומללות, המתפתלות ביסורי נצח בתוך תודעתם האבודה והגזולה, בפורגרטוריום שאין בו לא משמחת החיים וגם לא משלוות המוות. אני מקדישה את קינתי ליגאל סרנה. סרנה פרסם לאחרונה פוסט נוסף, שכל כולו... Continue Reading →
שעווה ודעה סתומה: שובו של הפמניזם השפוי
הפמיניזם שיוצא מתוך חוגי מיגדר כל כך מטורלל עד שהוא מוביל את מעמד האישה כל הדרך אל מעמדה שמלפני המהפכה הפמניסטית, ומטמטם באופן מתודי נשים וגברים בלי הבחנה.על הדרך גם מפיל קורבנות מקריים ושרירותיים כמו שלמה גרוניך ופרשת העינב הטורדני. את הנשים האלו צריך למרוט מהחיים שלכן בתלישה אחת, כמו השפם שהן לא מורטות. אמנם... Continue Reading →
פייק תקשורת. נמאסתם!
התקשורת בארץ, כתופעה של משבר תבוני בכל המערב, הגיעה כבר לרמה כל כך ירודה עד שלא די בכך ששכחו שם שאמורה להיות משמעות - למילים ולמשפטים שנפלטים מהם - אלא התחילו לגלות סממנים של אלרגיה לתופעות של ניסיונות לאחזר מעט מן האמת המציאותית. בחיי, שראיתי את הכותרת: "נתניהו מתלונן על תקשורת מזויפת - אבל תעשיית... Continue Reading →
ראשי כרוב ומלחמתם ב..אה…סייבר!
הותקפנו! אנחנו ממש במצב מלחמה. העולם החופשי סומך עלינו, להנהיג אותו מרגע הקמתה. המדינה שלנו היתה מגדלור זוהר של דמוקרטיה ושימשה מקור השראה לכל העולם. ואנחנו חייבים להמשיך להיות דמוקרטיה למען חיילנו האמיצים שנלחמו ומתו להגן על האומה הנפלאה הזו והצילו את הדמוקרטיה. ואנחנו חייבים את זה לדורות הבאים, להמשיך להלחם. ------------------------ אל דאגה, לא... Continue Reading →
טור אורח: ליבוביץ בועט בעגלה
טור אורח פורום קפה שפירא: מאת עדי בן חור בחודשים האחרונים מתקיימים בארץ דיונים סביב סוגיית "העגלה החילונית", כאשר המטרה היא להוכיח כי לציבור החילוני ישנה עגלה המלאה ערכים והגות שאינם קשורים לעבר היהודי-הדתי, ועל החברה החילונית לקדם את הערכים ה"אוניברסליים", "הומניים" וכו’. מקור הביטוי הוא בדיון שהתקיים בין החזון איש לדוד בן גוריון בשנת... Continue Reading →
אסתר חיות – הנשיאה האחרונה של בג"צ – חלק ב'
על פי בג"צ, יוצא כך, שמדינת ישראל קמה על מנת לספק שירותי זכויות אדם לכל דיכפין, בתנאי שאינו אזרח. אזרח, גם הוא אדם, כמובן - אבל אדם שעליו מוטלת האחרויות לדאוג לזכויות אדם.
טור אורח: על אומץ ניהולי ופחדנות משפטית
חיילי צה"ל ומפקדיו מדווחים שמסכנים את חייהם כדי לא לפגוע באזרחים. אף אחד לא יאמר את זה בקול רם, אבל השיקול של לא לבצע "פשעי מלחמה" עולה על השיקול של מניעת פגיעה בחיילים בכול מחיר.
אסתר חיות תהיה הנשיאה האחרונה של בג"צ
על כל חברה דמוקרטית מאיימת הסכנה, שהעם יעלה לשלטון שליט בעל שאיפות טוטליטריות. כך קרה בגרמניה בשנות השלושים. אך אין צורך להדרש למקרה הקיצוני ביותר. רודן כזה יכול להבחר בבחיות חופשיות גם בישראל. הרודן ישמור על שלטונו על ידי המצאת אויבים בחוץ ומבית, בישראל אין קל מאשר לטפול על עמים שכנים אשמה, כאילו כוונתם להשמיד... Continue Reading →
כיצד ניתן לגרום לאנשים לשנות את דעתם? (אין לי מושג)
ארז וינר העלה בפורום קפה שפירא את השאלה, איך גורמים לאדם לשנות את דעותיו. אז לפני הכל, כדי לא לאכזב אתכם אומר מראש שאין לי מושג. יש לי רק כמה אינטאוציות ישנן שלוש שיטות כלליות: 1. פניה אל השכל: שיטות שיכנוע 2. פניה אל הרגש: מניפולציות 3. שטיפת מוח שכנוע: פניה אל השכל לדעתי, זו... Continue Reading →
כל אחד יכול לחשוב לבד. מושגון דמוקרטיה בסיסי
כל אספקט בשאלת ההתארגנות חברתית הוא כבר סבוך מאין כמוהו. לא מועיל, איפוא, שגורמים שונים הנמצאים בתוך מערכות של מאבקי כוח, כגון מערכת המשפט, המערכת הפוליטית, מערכת החינוך והתקשורת - מערפלים, מבלבלים ומפוגגים במתכוון את גבולות המושגים הבסיסיים ביותר כדי לנכס אותם לעצמם. ניסחתי פה שוב כמה מושגים בסיסיים שיעזרו לעשות סדר. זו אמנם לא... Continue Reading →