פאשיזם הוא אוסף של שיטות פעולה פסולות: טרור, השתקות, אלימות, שקרים, עלילות, מניפולציות על הרגש, הכללה כוזבת של ציבור שלם - שאותו מוציאים מכלל האנושות וכך מתירים את דמו - זה פאשיזם. זה פאשיזם גם כשנוקטים בשיטות הללו - כנגד מי שמאמינים בצדק או בטעות, שהוא הפאשיסט. כי הפאשיזם הוא השיטה, לא הרעיון. אם אינכם יכולים להלחם ב"פאשיזם" מבלי להפוך בעצמכם לפאשיסטים קחו רק בחשבון, שה"פאשיסטים" ילחמו בכם בחזרה, אבל מאחר שאיננו באמת פאשיסטים נלחם בכם באמצעות כלי ההגיון, התבונה והאמת. ואנחנו ננצח כי הכלים שלכם אמנם אלימים, אבל הכלים שלנו הם אלו שאיתם התתרבות האנושית ניצחה את האבולוציה עצמה כמו גם את כל התנועות הפאשיסטיות, הן של הימין והן של השמאל.

פינוקיופטיה: הפסיכופתולוגיה של השמאל החדש פסיכוזה קולקטיבית שבה הפרטים ה"אינדיוודואליים" פוליטים במקהלה תמיד את אותם הדימויים, מתוך פילוסופיה סוליפסיסטית, העדר מוחלט של היכולת לראות את האחר או בכלל להאמין שקיימים בני אדם מלבדו (במסווה של אידיאולוגית "קבלת האחר" כי כשאתה בעד "האחר" המופשט, אתה לא צריך לסבול יותר אף אחר ממשי) שמחייבת גם שקרנות כרונית תמידית, לעצמך ולאחרים, מה שמקרב אותם מאוד לנטיות פסיכופטיות במיוחד כאשר הם מרוכזים יחדיו וכל אחד מלבה את ההפרעה הנפשית של האחרים ולמצער, הופך הנרקיimages (4)סיזם האינפנטלי האופיני לבני השנתיים להפרעת אישיות נרקיסיסטית וכך מתקבעים בתוך אינפנטיליות כרונית ופאטלית, שזו תוצאתה.

ככל שהתופעות "מתקדמות" למחזות אבסורדייים יותר - גם סרגלי המידה עוברים איתם. איך אמר סגן הרמטכל? אל תפחדו להביע דעה, גם אם היא לא מקובלת. ואל תתנו לבלבל אתכם, לגנוב את דעתכם, השמעו למצפון שלכם למוסר שלכם כי שום דבר לא ייתקף אותו היום. כולנו צריכים לחזק את היכולת שלנו לתקף את עצמנו לעצמנו. ואם משהו נשמע לכם מטורלל, לא צודק, לא הגון וללא קנה מידה - האמינו לעצמכם, ואימרו זאת. במקרה הכי גרוע - החברים יאמרו לכם שהגזמתם.

המרקסיזם חוזר על עצמו. בפעם הראשונה כטרגדיה, ובשניה - כפארסה נלעגת.

"האחר הוא אני" זו תפיסה מוזרה של סוליפסיזם קולקטיבי. עצם המשפט הזה עולה כל הטעות האפיסטמית - והיא אכן הפכה להיות דרך מסולפת להביט ולפרש את העולם.אלו האנשים ששונאים אחרים על כך שהאחרים שונאים את האחר. אבל הם עצמם מקבלים את האחר, רק כי הם לא מצליחים לתפוס - שהאחר הוא אחר. הם יראו במחבל ג'הדיסט אדם "בדיוק כמוני וכמוך" ( למעשה, לא "כמוך" אם אתה ימני) -אבל רק כל עוד הם אפילו לא מצליחים להעלות בדימיונם אדם שאינו בנוי בדיוק נמרץ בצלמם בדיוק, ובדמותם בדיוק . רק כך הם יכולים לקבל את האחר. שהוא אני. שהוא הם.

להיות הגרמני שלא שתק: "צו מצפון" הוא לא מה שאולי חושבים. המצפון הוא החלק באישיות שמשקף את הערכים של החברה המופנמים בו. כך שקשה לחשוב על מצפון אחד ויחיד- שמחוג המצפן שלו מצביע על כיוון אחר לגמרי משאר המצפנים. כל אחד מסביבו הוא מגנט - ויחד - כל צווי המצפון מיישרים קו עם כולם אפילו מבלי לחוש זאת. דינמיקה קבוצתית היא הרבה יותר אפקטיבית ממה שאנחנו מדמיינים שהיא. תוך זמן קצר מאד רוב בני האדם בקבוצה מסויימת מתיישרים מבלי להרגיש, גם בקבוצה עם רעיונות מאד מאד רחוקים מהנורמה שלהם עצמם.

לאופורטוניסט פחדן יש שתי ברירות, או להתחבא מאחורי אדאולוגיה, או להפוך את הבגידה לערך.

סתירה לוגית מעולם לא בנתה כלום. אבל יש לה כוח הרס עצום. לכן , המאבק שלי הוא בכל מי שטוען לקיומם של ערכים אוניברסליים או טוען את אחת מהטענות שנובעות מהאמונה הזו

כך שלעשות אנלוגיה כדי לגזור ממנה מסקנה נאותה - נחוץ לתת את הדעת לכך שההשוואה תהיה על פי מהות (דבר, שאין מסובך ממנו לחצוב) וגם על פי רזולוציה מתאימה. וזה מאד קשה. כי לכל תופעה ולו הפשוטה ביותר יש אינספור פרמטרים.