הומו-עכשוויס – האדם הכלוא בהווה

פורסם לראשונה במגזין עכשיו 14

למילים יש משמעות. מוזר שצריך לומר זאת, אבל לאור הכרזתה של ח"כית מ"יש עתיד" שפסקה בהחלטיות שבריטניה הדיחה את צ'רצ'יל במהלך מלחמת העולם השנייה, ומאותו מקור אמת אלטרנטיבי קבעה שהבוס שלה, יאיר לפיד גדול יותר מצ'רצ'יל, מסתבר שלא מיותר לציין זאת.

למילים יש גם הקשר, ולא בכדי המחנה המגדיר עצמו "פרוגרסיבי" משתמש רבות  במילים "חדש" ( קרן לישראל חדשה", "תקוה חדשה" וכו') ו"עכשיו" ("שלום עכשיו" "להחזיר עכשיו" ובכל מחיר:..)  "חדש" ו"עכשיו" אלו  שתי מילים שהתעלו לדרגת מנטרה. זה אינו צירוף מקרים, אלא ביטוי של מוח שהוקפא ונכלא בהווה נצחי.

בעודי כותבת זאת ב"מגזין עכשיו "14, מיד צפה האירוניה מכך שמגזין ערוץ 14 שכל כולו "כאן" – במובן של ישראל למען ישראל, בעוד ערוץ תאגיד השידור שמשווק אג'נדות פרוגרסיביות של תרבות ה"עכשיו" הזרות מכנה עצמו "כאן". אולי מן הראוי לבצע עסקת חליפין בין השמות ולהשיב סדר על כנו.

ערוץ 14 הוא "כאן" מאחר שישראל היא יהדות, ויהדות היא לא "עכשיו" אלא היא שמירה על המשכיות של מסורת והיסטוריה לאומית  מעבר נצחי לעבר עתיד נצחי. הפרוגרס, לעומת זאת, הוא הרעיון האווילי כאילו בכל רגע נתון קיים "עכשיו", רגע, שלפניו הכול רע, פסול, ודורש תיקון רדיקלי, וכל רעיון חדש  הוא הרעיון היחיד הראוי, המוסרי, הצודק והמתקדם . נכון לרגע זה.. "לאמת יש רגע אחד של תהילה" כתב פעם דן בן אמוץ,  "שלפניו היא מוקעת כתועבה, ולאחריו, כבאנלית". זה הפרוגרס שבן אמוץ היה אחד מנביאיו. גם הרעיון של הזה התיישן כבר. מהיום כל אמת שאינה "עכשיו", אינה סתם בנאלית אלא מתועבת.

פרוגרס אינו "התקדמות" אלא שם שיווקי של זרמים אידאולוגיים שצמחו מהמרקסיזם, שסיסמתו, אותה לקחו הוגיו ברצינות תהומית "עולם ישן – עדי יסוד נחריבה"

ומאחר שיהדות מבוססת על מסורת ניתן לקבוע באופן חד משמעי וגורף: בכל מה שהוא פרוגרס, שם לא נמצאת היהדות. ובכל מקום שיש יהדות, לא יכול להתקיים זרם ה"פרוגרס".

לפני כמה שנים הוגשה עתירה כנגד רב קהילה, על שביטא את דעת התורה על להט"ב ונשים, שלא עלתה בקנה אחד עם אג'נדות להטב והפמיניזם הרדיקלי .מסתבר לפתע , שכשמשה ירד מהר סיני עם עשרת הדיברות, העולם טרם נחשף לאג'נדות הללו. מעצם הטענה כנגדו משתמע, שאסור לרב ללמד את המסורת היהודית משום שאינה כוללת את הרעיון ה"עכשווי".

 הרעיון העכשווי, השולט עכשיו בכל המערב – הוא עכשווי גם מאחר שבבסיסו נמצא הרעיון – שכל מה שלא עכשווי – טמא, אסור ופסול. פרוגרסיביים באירלנד העלו הצעת חוק שעיקרה איסור על ספרים שבהם נטען שישנם רק שני מינים ושמי שטוען כך חוטא ב"פשע שנאה" בקרוב יצטרכו האירים, קתולים עד לא מזמן, לשרוף  את ספר "בראשית" בתנך הקדוש גם להם, בשל המשפט "זכר ונקבה ברא אותם".

ניתן לטעון שצצו רעיונות חדשים, ותמיד יהיו שמרנים שיתנגדו לכל שינוי.  אלא שפרוגרס אינו רעיון אלא אנטי-רעיון. פרוגרסיביים בארה"ב אכן מכנים את מחאתם בשם "ביטול התרבות" (או "תרבות הביטול"). קל מאד לראות, שערכי הפרוגרס אינם מבוססים על תפיסת עולם מובנית -כולם מחוללים אד-הוק כהיפוך למוסכם, כולל שלילת עובדות מדעיות, שלילת המדע עצמו, וכפירה ביכולת האוניברסלית  לדעת מהי אישה.

הזרמים מרקסיסטיים שמהם נובע הכול הם תפיסת העולם היחידה בהיסטוריה שביקשה לשלול באופן שיטתי כל פיסת יידע מניסיון החיים המצטבר של כלל האנושות ולהתחיל הכול מחדש כאילו העולם נברא רק עכשיו.

ה"עכשיו" הזה, מגוחך ככל שיהיה, מצליח להתנות ציבורים שלמים לא רק לתלוש במו שיניהם את כל מסורת אבותיהם, ואפילו את אינסטינקט האחריות להגנה על צאצאיהם – אלא בעיקר מתנה אותם לקפיאה בהווה אחד עם מחשבה אחת בכל פעם, כיחידה עצמאית לכשעצמה, תלושה מכל ידע קודם ומפני השתמעויות בעתיד שמאחר ש"עכשיוום" טרם הגיע הוא גם אינו קיים. כך, רעיונות פרוגרסיביים פטורים מהצורך לתקף עצמם מול מציאות, וודאי שלא מול דעות שקדמו לה, ובשל בדידותה של כל מחשבה – אינה נפסלת גם אם היא סותרת  רעיון פרוגרסיבי אחר. כך דר בשלווה ונחת הרעיון שנשים מופלות לרעה לאורך כל ההיסטוריה וגם – שמי שטוען ש"אישה" היא מושג מוגדר ומובחן – הוא פושע שנאה.

"עכשוויות" היא החופש מפני אחריות: "שלום עכשיו", ואם הסכם יביא מלחמה, נצעק "שלום עכשיו" גם אחר כך. העתיד אינו רלוונטי לתקוע בהווה מתמשך. ה"אני" שלהם אינו נרטיב של סך כל תולדות חייו וכל שאיפותיו לעתיד. זהותו אינה מחוברת לתולדתו אלא מרחפת בחופשיות בחלל, ומוגדרת על פי תוכן השלט שהוא מניף במחאה עכשווית כשלהי: בבחינת "אני מחזיק פלקט, משמע אני חושב"… אפילו זהותו המגדרית נעה בחופשיות ונקבעת בכל יום מחדש על פי מה שנדמה לו שהוא מרגיש.  

הפרוגרס היא בכל מקום באוויר, משווקת דרך  האקדמיה, משרד החינוך, מערכת המשפט ובעיקר – דרך התקשורת. היא אינה תורה סדורה, אין לה רעיונות משלה. כל משפט שיוצא ממנה אינו אלא היפוך של מה שהדובר סבור שהוא מוסכמה חברתית. אין בה ולו ערך אחד שלא רמסה בקלגסיה שלה. אין לה טיעונים משלה, אבל דווקא משום כך היא פטורה מהצורך לשכנע. הפנייה שלה אינה לשכל– אלא למוח הקורבן – שמוצא את מוחו הולך ונכרך סביב עצמו, מחווט מעגלית ליחידות של הווה רגעי, נטולות עקביות או המשכיות. בכל "עכשיו" דואגת התעמולה, שמורכבת מקורבנות אותה שיטה, להטעין ולהציף את כל מוחו ברעיון חדש שמפעיל אותו זה עתה. ב"עכשיו" אין חששות מפני תוצאות עתידיות כי אין עתיד. ב"עכשיו" אין עבר, אין המשכיות ואין עקביות לכן אין הבטה לאחור, הרהורי חרטה, הסקת מסקנות  או אשם. התוצאות נמצאות בעתיד שמחוץ לעכשיו והחרטות בעבר, שאינו נתפס יותר בתודעה. חלקים נרחבים בציבור הפכו לסוג חדש של אדם  באבולוציה מהירה לאחור – מהומו-ספיאס להומו-טמפרמנטוס – האדם התקוע בהווה, עם מחשבה אחת ויחידה בכל רגע נתון, עויין כל עבר, חף מדאגה לעתיד, נטול יכולת ללמוד מניסיון – כשכל משאביו הקוגניטיביים והרגשיים מכוונים לרגע החולף האחד, זה – המכונה "עכשיו".

כך, המחשבה העכשווית היחידה השלטת בצמרת הביטחון: "ביבי/הימין/דתיים – מסוכנים יותר מחמאס" –מילאה את  כל הוויתם עד שלא נותר ולו תא אחד במוח להרהר בעובדה, שאולי גם החמאס מסוכן. ואז, בלי להטריד עצמם מתוצאות מחדלם- הם ממשיכים לדהור  קדימה באולפנים: "בחירות עכשיו" . כי לתוצאות העתיד הקרוב מאד בפגיעה האנושה באחדות השברירית בזמן מלחמה תוך ניטרול המערכת הפוליטית שמנהלת אותה  אין קיום בעולמו של  הכלוא בהווה. גם לא העובדה שגורל החטופים נחרץ מעצם הקריאה לשחרור "עכשיו" ובמיוחד -בכל מחיר. אולי משום שהפרוגרסיבי אינו כשיר עוד לזהות את "אני" של מחר – כחלק ממנו. וכאשר ב"בחירות עכשיו" יבחרו שוב, כמצופה  אותם מנהיגים, יגיע "עכשיו" עם גל מחאה חדש, עם עוד שלטים כתחליף לזהות ה"אני" למען הדמוקרטיה עכשיו , במטרה לבטל את תוצאותיה של הדמוקרטיה כפי שהיה נהוג לחשוב עליה בעבר, כשלמילים הייתה עוד משמעות.

המוח– התודעה האנושית  היא היתרון ההישרדותי היחיד של חיה עירומה, איטית, נטולת טפרים ושיניים חדות. עליונותנו ביכולת  לדמיין רעיונות גרועים לשלוח אותם למות בעתיד מדומיין במקומנו.. אין מה לדבר על "תודעה" ללא תפיסת עבר ועתיד. אותה מפגינה שמצווחת "עכשיו" בהתקף היסטריה היא אולי מהסנוניות הראשונות של ההומו-עשוויוס המוגמר.

תחת הרעיון העכשווי "הדתיים מסוכנים מהחמאס" -החמאס אפילו לא קיים בתודעה.  אם תרצו – זו הקונספציה. היא אינה תפיסת עולם  היא  תופעה של מוח שקפא בהווה נצחי. בהינתן שחשיבה על העתיד היא תכלית החשיבה בכלל, פרוגרס הוא התנועה לביטול החשיבה. ומאחר שכך, אבדו להם גם הכלים להבין את מצבם.