שעת סיפור אימה על "שעת סיפור לדראג לפעוטות"

כבכל שנה עם פרוץ חודש גאוות הארגונים לניצול להטב, תיקראו להפגין את נאורותכם בשובל של נצנצים בצבעי הקשת שנקרא "שעת סיפור" עם דראג קווין לכל המשפחה.

נבהיר כבר בפתיח  -שראשי ערים ואנשים הממונים על חינוך שמאפשרים שעת סיפור דראג קווין – לא רק שהם רחוקים מנאורות מרחק חולד מהכוכבים, יש להם פער השכלה שנפרש על פני מאה שנות הגות, או שרכשו השכלה פורמלית אך לא הבינו כלום, או, במקרים נדירים – יש המבינים היטב מהי הזוועה מעוררת הפלצות שעומדת מאחורי המצאת "שעת הסיפור", ובכל זאת מאפשרים זאת -אזי יש לנו עסק עם בפסיכופת מסוכן.

זאת, יאמר, מבלי לפגוע בזכויות של הורים רבים מאד להיות בורים מטומטמים חסרי אחריות שפועלים מתוך עוורון מרצון להרוס את הילדים שלהם עליהם היו אמורים להגן, ולמעשה גם לאבד אותם, עדיין מרבית האחריות על הממסד שהציבור העניק לו אמון במחשבה שלא יופקר.

בנוסף, הגם שאין לי כל חשק לשלם מס שפתיים ולעולם לא יעלה על דעתי להתנצל על דעותי או למתן אותם מתוך התחשבות ברגשות הלא רלוונטיים של מישהו, אומר רק כדי לדייק: אין לי דבר כנגד תופעת הדראג כל עוד לא מעורבים ילדים. למעשה, אני ממש מחבבת  את ההתרסה המשעשעת כנגד מוסכמות נוקשות מדי, הם חלק מתפקיד חברתי חשוב מאד , קיומי למעשה – שמשמש ההומור בכללותו– לפרק יתר דוגמטיות, לפרוק הצטברות מסוכנת של מתחים ודחפים אלימים, כמו גם כתזכורת שלא לקחת עצמנו יותר מדי ברצינות , הרחבת גבולות התודעה ולהצביע על סדקים במארג המציאות. מה יש פה לא לאהוב?

מנגד, שעת סיפור לילדים עם דראג קווין זה אחד מהפרויקטים המופרעים, הנלוזים והמושחתים ביותר גם בהתחשב בתחרות קשה שהמציאות הנוכחית מוצפת בהם.  מרביתם של אלו שיוזמים את התועבה כדי להתנאות בפתיחות נאורה לא יודעים על כך כלום. אני באמת מאמינה שאין הרבה מופרעים שהיו מאפשרים זאת אם היו מבינים מקצת מנסיבות ההולדת שלה. רובם מבינים רק זאת – אם הדתיים לא אוהבים את זה, זה בהכרח נאור לכן חיובי ורצוי.  מאחר שיש לא מעט בורים נחשלים שבאמת מאמינים במשוואה האימבצילית הזו, נחכה ונראה איזה מבין ראשי הרשויות יפתה להציע את היופי החי הזה.

מלאכת הוצאת בורים מבורותם אינה קלה ככל שהמחסור בהשכלה מוחלט יותר. לכן נאלץ להרחיב מאד את היריעה, בניסיון סזיפי להשלים חוסרים של אי היכרות עם מאה שנות הגות.

• בראשית היה המרקסיזם. למרקסיזם היה  רעיון מהפכני ורדיקלי לגבי האופן שכלל האנושות אמורה לחיות את חייה ( תחת משטר אחד יחיד שיקח מכולם את הכל ויחלק מחדש את כל השפע בנדיבות, בצדק ושוויון).  משום מה, מדינות המערב לא קנו את הרעיון וכך נוצרה בעיית שיווק. למצער, היה רעיון מוגדר.
• הנאו מרקסיזם במובנים רבים הוא תוצאה של חשיבה מחדש על שיווק המוצר "קומוניזם" – מתוך ההבנה, שאין לו דורש במתכונתו הפוזיטיבית. קרי – כל עוד מדובר בהצעה גלויה של הרעיון. גאונותם  השיווקית התבטאה  באסטרטגיה הפוכה: הם לא הציעו שום רעיון. לא מכרו שום מוצר. תחת זאת, מזה כשישים  שנה הם פועלים נמרצות להכפיש ביסודיות את המוצר המתחרה –שהוא סך כל הרעיונות החברתיים הקיימים.
• זה פעל כמו קסם. בעיקר משום שבעוד שלכל רעיון יש עקרון הפרכה, (עקרון ההפרכה של המרקסיזם הוא כל משטר שאימץ אותו אי פעם)  – ביקורת שלא מציעה אלטרנטיבה פוזיטיבית אינה נדרשת לספק הוכחות למבחן המציאות
• הם הגו עשרות "תיאוריות ביקורת" על כל דבר ועניין. מאחר שמאחורי הביקורת יש כוונה מהפכנית סמויה, לא צריכה להיות הוגנת, או נכונה, או אמיתית,- אלו לא ביקורות שנועדו לתקן, אלא רק להרוס. ומה שהופך את ההרס המתודי לקל כל כך זו העובדה הפשוטה, שכל מציאות וכל חברה רחוקים מאד משלמות ותמיד ישנן סיבות לביקורת. ההטעיה המניפולטיבית נמצאת בהטייה הטבעית שלנו לחשוב באופן בינארי – כאילו אם המבקר צודק בביקורת – משמע שהרעיון העמום והלא מוגדר שעומד מאחוריו טוב יותר. המציאות כמובן לא פועלת כך. אפשר להצביע על  הכשלים שבה מתוך אינסוף רעיונות גרועים ממנה עשרת מונים. לראות בעיה זה לא כמו לדעת לפתור אותה. גם לו אותן תאוריות ביקורת היו הגונות ואמינות. וזה הדבר האחרון שניתן לומר עליהן.
• מאחר שתיאוריות הביקורת חותרות תחת החברות המערביות כבר כמה עשורים, הן כבר מפיצות את עצמן מבלי לדעת למה נועדו מלכתחילה.  מגוחך לטעון שהסטודנטים בישראל ובמערב הם קומוניסטים, או שהתקשורת בישראל חותרת למהפכה. כולנו, בכל המערב, כל אחד מאיתנו הוא תוצר של עשרות שנות שיח אקדמי שכולו הסתה כנגד תרבות המערב, ללא שום תוכן חיובי שייאזן אותה.  כך דווקא השכבה המשכילה נפלה קורבן  למחלה אוטואימונית של שנאה עצמית שכילתה כל תחושת שייכות למציאות מקומית קיימת והפכה את קורבנותיה לבני אדם תלושים מזהותם, ונשלטים ע"י שנאה שאינם מבינים ואינם מסוגלים לנמק אבל דווקא משום כך נוצר גם תסכול שמלבה עוד יותר את אותה שנאה חסרת פשר. התלישות, הבורות, והשנאה שלהם הפכה אותם לחסרי כל הגנה ולקלים באופן בלתי נסבל לתמרון בידיו של כל פסיכופת שמבין, אינטואיטיבית, לתעל את השנאה  שמשוועת לפשר, לאיזה אובייקט מוחשי לעגון בו,  כנגד יריביו ואויביו הפרטיים.
• זה, בכללי, האסון שאירע לשכבת האינטליגנציה. בכל היכרותי עם העולם האקדמי אני מכירה רק מרקסיסט מודע אחד. היחיד שניתן לכנותו "שמאל" – השאר הם קורבן השנאה וכעומק השנאה  -שם נמצא המיקום  הפוליטי בצד היותר שמאלי של המפה. "ימנים" הם בסך הכול כל אלו ששטיפת המוח עוד לא הצליחה להשפיע עליהם באופן מכריע. זה הכול. כי בעניין דעות פוליטיות – כולנו פחות או יותר מסכימים על הכול.

לסיכום ביניים:

• המרקסיזם הציע רעיון לשינוי חברתי כלל אנושי רדיקלי. הנאו מרקסיסטים משווקים אותו ע"י המאסה שיטתית של החיים, המציאות, היקום והכל שיוצרת שנאה חסרת מובן. ואז באו הפוסטמודרניסטים עם הבחנה חדשה לגבי בעיה שהוגדרה כבר ע"י מרקסיסטים בעיה הפרודוקציה והרפרודוקציה

בעיית הרפרודוקציה

• המרקסיזם כבר הניח שהמכשול שניצב בפני כלל האנושות לראות את האור הוא העובדה שחברות קיימות מעבירות את הערכים הקיימים שלהן מדור לדור ויוצרים כך יציבות שמרחיקה את הסיכוי למהפכה. פה נולד המושג "תודעה כוזבת".    
• הנאו מרקסיסטים אכולי התסכול, למודי אכזבה  ונעדרי התקווה האופטימית שפיעמה במהפכנים המרקסיסטיים שהאמינו שעוד רגע יבראו  עולם חדש אוטופי  -כוונו את עיקר המאבק בביקורת ארסית על התרבות, על כל שלל מאפייניה וביטוייה. כשגם זה נכשל הגיע הפוסומודרניזם
• הפוסטמדרניים באו עם ההבנה – שמלאכת העקירה מהשורש לא ירדה מספיק לעומק. בניגוד למרקסיזם שלנגד עיניו היתה מטרה גלויה,  ולנאו מרקסיסיטים שפעלו למען אותה מטרה רק במחשכים, הפוסטמודרניזם שיחרר עצמו ממושגים נאיביים כמו מטרות פוזיטיביות והקדיש את מלוא מרצו רק להרס שיטתי של כל צורת ממסד קיימת.
• במובנים רבים, הפוסטמודרניזם הוא פרויקט לעקירת  הגנים התרבותיים מהיסוד. בערך כמו ההבדל בין לגלח שערה, לבין למרוט אותה מהשורש הבלתי נראה כדי שלעולם לא תצמח שוב. הפוסטמודרניזם הוא הניסיון העוד יותר יסודי  להרוס את כל העולם על פי  עקרון פשוט להבנה גם אם אינו קל לביצוע (למרבה הצער, התגלה כקל יותר משחשבו):  טלו כל ערך קיים, כל מוסכמה מקובלת, כל עובדה מוסכמת, כל דבר שנתפס נכון מדעית כל מה שנתפס כטוב, כמקובל, אהוד, רצוי – והפכו אותו באמצעות תעמולה ומשחקי לשון מורכבים לההפך ממה שהוא, תוך שימוש ציני דווקא בערכים הנעלים ביותר של כל חברה – תוך תיעול והסטה לנתיב הפוך (כך למשל הפרוגרס משדל חברות דתיות יהודיות ע"י סחיטת רגש החמלה, וחברות נוצריות מובלות כצאן לטבח בשם "קבלת האחר והגשת לחי שנייה")  
• עתה כאשר האידואולגיה השלטת מכוונת להרס יסודי יותר אפילו מהקריאה "עולם ישן עדי יסוד נחריבה" זו הפכה להיות שעתם  היפה ביותר של כל הפסיכופתים: מחד האליטות האינטלקטואליות מונעות מתוך תאוות הרס אך מורכבת מפרופסורים רופסים, פחדנים, חלשים ואימפוטנטיים   -ומנגד-  פסיכופתים, שתאוותם לכוח, שררה וניצול  מטעינה אותם באנרגיה פעלתנית כמעט אל-אנושית –שברגע שהחברה מסירה מעליהם את מגבלותיה – הם הופכים לאנרגית הרס צרוף.
• כך על פי מצוות הרברט מרקוזה "חברו יחד הכוחות הנעלים ביותר עם הכוחות הפרימטיביים ביותר" לחוזה מעין זה:
• היה ויש להחריב הכול, ומאחר שמלאכת ההרס היעילה ביותר היא השמדת המוסכמות והערכים האלמנטריים והבסיסיים ביותר  – וכל זאת במטרה להביא לשחרורו של הפרט והחברה מפני כל סוג דכאנות; היררכיה ממסדיות, ערכים, חוקים שאין חולק על כל שהם כובלים את החירות, וכך גם הכורח לדבוק באמת, בהיגיון, באופנים שבהם השפה עצמה מגבילה את החירות מעצם טיבה להגדיר מילים – וכך להדיר מהן כל פרשנות אחרת  – אזי מוסכם – שככל שפרט כלשהו תאב לפרוץ את גבולות המוסכמות החברתיות, החוקים והערכים שלה, וגם אם המניע אינו אלא דחף פנימי לשחרור יצרים מיניים ואלימים מהסוג שהחברה הקיימת מבקשת לדכא  – אזי ברור שיש להצדיק, לאפשר ולהעניק הגנה לפסיכופתים –  כמי שנחשבים מעתה למשחררים הגדולים של האנושות מכבליה הנורמטיביים.

הפתוליגזציה  המכוונת  של ההגות האקדמית

פמיניזם פתולוגי

לא אמור להיות קשה לגלות קצת סקרנות אינטלקטואלית ולטרוח לברר מי ומה מובילים היום את התנועות הפמיניסטיות. ואז היה יכול להבין כיצד התדרדרו לתהום של טמטום ורוע.  אנדריאה דבורקין, בתמונה, שייכת כבר לדור הקודם (והאחרון שהייתי מסוגלת לחשוף אליו את נפשי ומוחי)  היא תוצר פוסטראומטי של נישואים איומים, לסבית כבחירה פוליטית והיא סבורה שלכל מעשה חדירה הוא אונס. באיזה מובן ההגות שלה אמורה להכתיב התנהלות נשית  או לשרת  אינטרסים של כלל הנשים – כשרובן סבורות שבגברים יש גם דברים חיוביים, ולא רק "פטריארכיה דכאנית" כפי שאולי  לסביות פוסטראומטיות שהוסתו להאמין שכל גבר אינו אלא אנס או רוצח, וכל הנשים בהכרח קורבנות – גם, ובמיוחד – כשהן מאמינות מתוך תודעה כוזבת שהן אוהבות את החבר או הבעל?

ד"ר מאני אבי אג'נדת המגדר – פדופיל נוכל שקרן

כל מי שלא עצל אינטלקטואלית ברמה של מחדל אישי היה יכול לגלות, שמי שהמציא את הרעיון שלא עובר אפילו את מחסום התחביר של השפה,  כאילו ניתן באמת להפריד בין מין למגדר ושיש ילדים שנולדו בגוף לא נכון היה ד"ר ג'ון מאני, פסיכאטר ילדים ןספסימנט אנושי מהחולניים והמפלצתיים ביותר.

בתקופה שבה הפמיניזם ההולך והופך פתולוגי הוביל  שיח שמבקש לטעון שאין שום הבדל בין נשים לגברים, למעט העובדה שכל גבר הוא אנס וכל אישה היא קורבן ( הלאה ההיגיון הבורגני) ד"ר מאני שש להוכיח זאת באמצעות ניסויים בבני אדם. העובדה שבמשך עשרות שנים הצליח לרמות את כל הממסד נבעה כנראה מכך שהשיח הפמיניסטי הצליח כבר אז לחולל בקהילה המדעית האמריאית נזק בתפיסת המציאות ובמושג האמת : נפלה לידו הזדמנות פז. תאונת ברית מילה נוראית שרפה את איבר מינו של תינוק, שנולד עם אח תאום. מאני הזדרז  להציע מזור למשפחה ולמעשה  הפך את שני הילדים לאובייקטים מחקריים לניסיון אמפרי שנועד להוכיח את התזה המופרכת שלו – על פיה אין שום משמעות ביולוגית למגדר – ושאם מרגע לידה מבנים בן חברתית להאמין שנולד בת – הוא יצמח להיות ילדה רגילה בתכלית. לאחר שנים רבות שבהם רימה את הממסד ופרסם מאמרים כאילו הצליח להוכיח מדעית את התזה, התרמית התגלתה במלוא זוועתה: מהרגע הראשון ה"ילדה" לא  השלימה עם מה שהיא למרות שלא ידעה שנולדה כבן. נתגלה גם, שמאני ניצל את הליווי והמעקב הרפואי להתעללות מינית סדידיסית בתאומים. הניסוי לא רק לא צלח, שני האחים התאבדו בשנות העשרים לחייהם. אבל עד אז – מאני הצליח לתחזק את תיאורית המגדר מספיק זמן כך שעל גביה נבנו תלי תלים של תיאוריות, שפיצו על העדר ראיות מדעיות בשפע הבל אידיאולוגי. עד היום, מרגע  שכבר נודע שהבסיס המדעי היחיד לתאוריית המגדר הוכיח למעשה את ההפך המוחלט – לא רק שהמוסדות המקצועיים לא חזרו בהם ממנה – הניסויים הרפואיים שמבוצעים היום בעשרןת אלפי ילדים בעולם – ובמאות מיליונים שמחונכים להאמין שייתכן שנולדו בגוף לא נכון -נמשכים מבלי שיקום האמיץ שישים לזה סוף.

מישל פוקו – הולדת הפוסטמודרניזם ממפגש בין תאוות ההרס הנאו מרקסיסטית – ומדחפים מיניים אלימים מודרים מהשיח

מופרע  נוסף הוא כמובן מישל פוקו, שהיה אדם משכיל באופן יוצא דופן, פילוסוף בעל רעיונות מעניינים, חלקם חשובים, עם השפעה דרמטית על תפיסת העולם המערבית במיוחד בכל הנוגע במאבק בהדרה, וגם הומוסקסואל פדופיל עם העדפה לסאדו, שהג לבלות בטוניס עם ילדים בני 11 – שם ההגנה על ילדים היתה פחותה מזו שבמערב. היום, אגב, המצב הפוך לחלוטין – לא מעט באשמת פוקו. לא קשה לחצוב את המניעים לעיסוקו בסוגיות ההדרה . אפשר להבין שאדם שמונע מדחפים מיניים אסורים חש יותר מאחרים את עול הדיכוי החברתי תחת חוקים להגנת ילדים מפני תוקפנות מינית אלימה, את הבושה החברתית והצורך להסתיר את מעשיך מפני החברה. מנגד ניתן לטעון שהצורך להגן על ילדים עולה על זכותו של פדופיל לנצל אותם לסיפוק צרכים מיניים סדיסטיים. פוקו הצליח להביא את החברה למקום שבו גם זה כלל אינו מובן מאליו יותר

תיאוריות קוויר – מפה כבר אין לאן להתדרדר

• מפה הגענו לתיאורית הקוויר ולהוגה הגאון הנוסף, דוויד https://en.wikipedia.org/wiki/David_M._Halperinהלפרין, היחיד שלא הכרתי ולא קראתי – את כל היידע אני חייבת לג'יימס לינדסי האדיר, שמתנדב לנבור בפחי הזבל של ההגות הפסיכופתית עבורנו . חלקנו מכירים את תיאורית הקוויר של ג'ודית בטלר. אגב, למי שחשב שיש לזה קשר עם "זכויות להטב", תנו את דעתכם על כך שהיא מתנגדת לכל המאבק של גייז למצוא את מקומם בחברה הנורמטיבית, כי לדעתה החברה הנורמטיבית היא שורש כל רע, שיש לעקור מהשורש. לטענתה מטרת הקוויריות לשים ללעג הומואים שנאבקים לקבלה חברתית.היא גם לא פמיניסטית כפי שפמיניסטיות מטומטמות מאמינות (למעשה התואר הוא טאוטולוגיה, כי אם פמיניסטית אז מטומטמת). בטלר מאמינה שמאחר שקיומם של שני מינים מובחנים זו אמונה שמשמרת את הסדר הקיים,  היא בהכרח המצאה דכאנית  של מוסדות הכוח לשמר דכאנות . מכאן – שהמאבק לשחרור מהחברה עובר דרך ביטול הזהות המגדרית לחלוטין: "קוויר" זו הגדרה למשהו שמתוקף הגדרה לא ניתן להגדירו והוא קיים לשם כהתרסה מכוונת כנגד החברה הקיימת. זה נשמע די מטומטם ואתם שואלים עצמכם מדוע לכל הרוחות גלי מביאה לפה את כל הפסיכים האלו שמקשקשים להם באקדמיה. אז תנו דעתכם על כך: הכרתי לפחות 6 בנות צעירות, למרבה הצער מעל גיל 18 – שכולן מועמדות לכריתת שדיים, לכולם סיפרתי על עצמי, על האופן שבו תמיד חשבתי על עצמי כבן. אחת מהן פשוט הממה אותי: היא בכלל לא רואה כך את עצמה. היא רוצה להיפטר מהשדיים שלה כהתרסה כנגד ה"ממסד". קחו בחשבון שאף אחד לא נולד קוויר – הוא נעשה כזה באמצעות שטיפת מוח יסודית כך שזו יכולה להיות הבת החמודה והאהובה שלכם. לכולן אגב יש הורים אוהבים, שאין בכוחם להוציא את הילדות שלהם מהכת המופרעת הזו – שמבצעת בהם אינדוקטריניות לא דרך הרשתות החברתיות אלא היישר ממשרד החינוך  -על פי המהפכה הנאורה של שאשא ביטון וכל הממסד הרפואי שמעל בתפקידו, לא רק שלא מסייע אלא נלחם בהורים האומללים שאינם יכולים עוד לעזור לילדיהם. דוויד הלפרין נחשב, כמסתבר, לממציא מושג הקוויר. בספרו, "פוקו הקדוש" , מסה בלתי נתפסת של חולניות מינית פרברטית ומופרעות צרופה, הלפרין מעלה על נס חינוך מחדש של ילדים קטנים לרעיון הקוויריות – קרי – לאפשרויות בלתי מוגבלות של הגדרה עצמית ולמעשה אינו מתבייש לומר שהמטרה האמיתית היא לפרק את נורמות  החברה באמצעות הסבת נזק נפשי מודע לילדים – למען מטרה נעלה באמת – חברה ללא כל מגבלות.

אם ניסוי בבני אדם לא הצליח – נחיל אותו על כל ילדי העולם

ניסוי לא מוצלח נוסף, עכשווי יותר נעשה בילד האומלל ג'אז ג'נינגס, שאמו טוענת שבהיותו  בן שנתיים התעקש שהוא בת.  מגיל שנתיים ג'ז גודל כילדה,  הוא ואמו הפכו לסלבים כלל עולמיים.  לפני שהגיע לבגרות מינית טופל בתרופות מעכבות, מה שהסתבר לימים שזה מנע צמיחת פין גדול מספיק  להסבה לפוט. הלעיטו אותו בהורמונים, הוא עבר את כל הניתוחים, מעולם לא הבשיל לכלל יכולת  להנאה מינית, חי על 20 כדורים כל יום, הגיע למשקל עודף מדיכאון והורמונים והיום הוא חורבה גופנית ונפשית בשנות העשרים לחייו ומדבר בגלוי על מחשבות אובדניות. למרות זאת, ואולי דווקא בשל כך  -הספר "אני ג'ז"  שנכתב בשמו עבור פעוטות, שחוגג את יציאתו לחירות מכבלי המגדר, ונועד לשדל ולעודד ילדי גן למצוא את חירותם באמצעות הזדהות עם סיפורו  המיופה – מופץ ע"י ארגוני להטב בגני ילדים בישראל.  כל ניסיון לעצור את הטירוף נתקל בתוקפנות ביריונית, ומתקבל בידיים פתוחות על ידי מופקרים בורים שמאמינים שכל מה ש"שמרנים" "להטופובים" מתנגדים לו – הוא בהכרח חיובי ונאור – למרות שקשה לדמיין אדם שפוי אחד שהיה מקבל זאת לולא התעמולה שמלטפת את האגו של האוהדים ומכפישה מתנגדים.

על פי הפדגוגיה הקווירית, כל אחד אמור לשאוף להיות קוויר. קוויר אינו להטב, כך שאין בכך דבר וחצי דבר עם "אמפטיה לאחר" ולמעשה, הפדגוגיה הקווירית ממליצה להשתמש בכך כתירוץ להיכנס למוסדות לימוד אך מטרת הקוויריות היא התרסה כנגד הנורמות באמצעות שטיפת מוח לילדים. ואם תחשבו שאולי יש תועלת בהיות קוויר הלפרין עצמו טוען שאין דבר כזה. קוויר זו הגדרה עצמית ללא מהות, ולטענתו קוויר הוא כל מי שחש עצמו מנודה ומודר בשל כל סוג של התנהלות מינית שונה מהנורמה המקובלת, ושמשום מה כל אחד צריך לשאוף להיות קוויר באמצעות הפיכתו למודר ומנודה ואז לזעום על שהחברה מדירה אותו.  מבולבלים?  הילדים הרבה יותר.

ומפה, מתוך התהום העמוקה ביותר שמוח אנושי מעוות הצליח להגות – נולדה שעת הסיפור עם דראג קווין לפעוטות, במטרה לפתוח ילדי גן  ל"אופקים חדשים של מיניות" . ואכן אין חלוק על כך שבגיל הרך הרפרטואר המיני מוגבל למדי. אגב – התוכנית "חינוך למיניות בריאה" מגן עד י"ב שדומה מאד לתיאוריות קוויריות פועלת כבר בישראל ולמיטב ידיעתי היא אפילו חובה. הילדים שלי כבר גדולים ותודה לאל – הממסד בזמנו לא הקדיש עצמו להתעללות מינית בילדים חסרי ישע. הורים היום צריכים להחליט מה חשוב להם יותר – להגן  על גופם ונפשם של ילדיהם, או להרגיש עליונות מוסרית על הלא נאורים.

עתה, תשאלו אותי, גלי, זה לא רציני, אם כל זה היה נכון (איך לא יהיה, אם כל התוכניות אשכרה כתובות, כולל ההגות והכוונות  ואתם רואים שהן מיושמות) איך זה שאף אחד לא אומר כלום? כולם מטומטמים ורק את היחידה שרואה את האור?

אז ראשית, גילינו כבר ב7.10 שבאמת יתכן שכולם מטומטמים. אבל יותר מדויק לומר – -שכולנו טומטמנו.

זוכרים את הטריק של הנאו-מרקסיסטיים על פיו לא צריך להצדיק את הרעיון שלנו, רק להנגיד אותו מול היריב שהוכפש מבעוד מועד? לא נעים לומר עד כמה קל לטמטם את כולנו . מסתבר שהורים יעלו  מרצון את ילדיהם לקורבן על כל מזבח חולני, פסיכופתי ,אובדני, נפשע , –כל עוד הם  מניחים- שהיריב השנוא והמתועב – אותם בבונים בורים חשוכים ומשיחיים מתנגדים לו. האירוניה היא, שזה יכול לעבוד רק על בורים חשוכים. מי שאינו כזה – לא ניתן לסחוט אותו בעלבונות ומחמאות להפקיר את ילדיו לרעיונות מופקרים, מסוכנים וטורפניים.

ולפתע הבנתי עקרון מעניין: ההסתה התמידית  לשנאת כל מי שמייצג באמת, או על דרך ההשאלה – כל סוג של שמרנות לא נועדה, לפחות לא כסיבה עיקרית  – לתקיפה ישירה של הזהות היהודית כפי שמאמינים דתיים שלוקחים את העניין באופן אישי מדי – להפך – השנאה ליריב מדומיין מלובה   -כדי שניתן יהיה להחדיר עוד ועוד רעיונות הרסניים שעוברים ללא התנגדות רק בגלל שהצד הנאור פוחד יותר לאבד את דעתו הטובה מדי על עצמו ולמצוא עצמו בצד של החשוכים-  מאשר שחשוב לו להגן על ילדיו, על משפחתו, ואפילו על עצם קיומו.  וזה כל כך ברור  -הרי כל אחד מהרעיונות הללו, לולא היו מוצגים כמשהו שהשמרנים מתנגדים לו – לא היה ולו אדם שפוי אחד שהיה מוכן אפילו לשמוע אותם.

ויודעים מה, הנה הדיל: זה לא או אתם או אני. אפשר להמשיך לשנוא את היריב המדומיין שלכם כמה שתרצו. מצדי – שימו אותי כדוגמה, אות ומופת של "להטבופביה חשוכה, מלאת שנאה רצחנית" מה שבא לכם – אבל בד בבד  -פעלו להגן על הילדים שלכם מרעיונות שלא צריך יום לימודים ארוך להבין שהם תועבה בלתי נתפסת.