משרד החינוך לניכור ממלכתי

הטור שלי ב"מגזין עכשיו 14"

למשרד החינוך כפי שהוא היום אין כל תקנה. מוטב להרוס הכול ולבנות על חורבותיו מערכת חדשה שתתחייב לפני הכול לפחות שלא לגרום נזק

כשהייתי תלמידה במערכת החינוך של מפא"י בתל אביב החילונית למהדרין, הניחה המערכת כמובן מאליו שתפקיד החינוך הוא לסייע לתלמיד למצוא את עצמיותו באמצעות חיזוק זיקתו לכל המעגלים הסובבים אותו לשם הצמחת בוגר שלם עם עצמו, אחראי ומועיל לעצמו, למשפחתו ולמולדתו.
בשיעורי אהבת מולדת למדנו לאהוב את נופי הארץ ואת האתוס המשותף לנו. בתנ"ך היו לימודי חובה מכיתה ב' ועד לבגרות מתוך הבנה שצריך להכיר את הטקסט שכונן אותנו כדי שנדע מי אנחנו, מאין באנו, לאן אנחנו הולכים ולאיזה סיפור אנחנו שייכים. למדנו גם תושב"ע כחלק ממסירת המורשת הרוחנית שהפקידו אבותינו בידינו.
אין לי נוסטלגיה, ולא הכול היה טוב מספיק. זו הייתה תקופת כור ההיתוך, שבה היה צורך לבסס במהירות מערכת ערכים קולקטיבית אחידה על חשבון כל התרבויות שהביאו הורינו מכל התפוצות. המחיר היה ניכור הילדים כלפי הוריהם ואובדן הסמכות ההורית, כי כור ההיתוך ראה בהורינו שריד של עולם ישן שיש להכחיד. אנחנו היינו העתיד.
פער הדורות המכוון פגם ללא ספק בתהליך החניכה שלנו, אבל לפחות הזיקות למרכיבי הזהות האחרים טופלו היטב. גם היום אני דומעת בהישמע ההמנון לא בשל מושגים אידיאולוגיים שטחיים ומופשטים ולא בשל "דעה". אהבת המולדת משורגת בעומק נימי נפשי, חלק בלתי נפרד מזיכרונות הילדות שעיצבו את מי שאני.

האויב הוא אני

בשלושים השנים האחרונות החלו לחדור למערכת תפיסות עולם חדשות. לפי תפיסות אלו, הקניית אהבה למולדת תוליד חברה פשיסטית, ולימוד תנ"ך הוא הדתה ו"עליונות יהודית". כך הוחלפו הזיקות לערכים ממשיים ברעיונות מופשטים ריקים מכל תוכן, כמו "האחר הוא אני". כך איני יודע עוד מי אני. ומה אם האחר הוא ברברי, פרימיטיבי, גזען והומופוב מתרבות אונס דתית פנאטית רצחנית? מה זה אומר עליי?
החינוך ה"פשיסטי" לאהבת מולדת הוחלף בערכים שמחייבים לכבד את השאיפות הפשיסטיות של האויב למולדת משלו בשטחי המולדת שלנו, שאותה כבר אין לאהוב עוד.
פדגוגיה שפיתחה פרנויה פתולוגית מפני "הדתה" הפכה את לימודי תנ"ך לסוגיה פוליטית שנויה במחלוקת. בחגיגה המסורתית של קבלת התורה בכיתה ב' ילדים בתל אביב מקבלים דפים ריקים כדי "לכתוב את הסיפור שלהם", שמן הסתם חשוב ועשיר יותר מהטקסט שכונן את עמנו. אך מהיכן ישאבו הילדים הגזולים מושג על זהותם ללא כל הזיקות היוצרות זהות?

ניכור עד הפרט האחרון

לאורך השנים גזל מילדי ישראל משרד החינוך לניכור ממלכתי את המורשת הרוחנית שהועברה להם מדור לדור בשרשרת בל תינתק. הוא שם לעצמו מטרה לנכר אותם מהסיפור הנצחי של החברה היהודית שלתוכה נולדו, והצמיח יתומים רוחניים שבייאושם לגבש תחושת זהות ושייכות נאלצים לצמצם את תהליך גיבוש הזהות העצמית באמצעות "הגדרה עצמית מגדרית" לאחר שנוכרו ונגזלו משאר הזיקות.
ולראיה, לימודי מין ומגדר מיועדים ללימוד מגן ועד י"ב. כלומר, תוכניות הלימודים מניחות מראש שאלו "ערכים" שהילדים אינם מקבלים בבית, ובשל כך נחוצות כל שנות הלימוד כדי לעגן אותם בילדים. שימוש בילדים להחלפת ערכי ההורים גורם לניכור שלהם כלפי ההורים. הילדים שלכם מגיבים בחמת זעם על הערות בלתי מזיקות מצידכם? אולי אלו פירות ההסתה של בית הספר נגדכם.
שיעורי מגדר מנכרים לא רק בין הורים לילדים אלא גם בין הבנים לבנות. שיעורי המגדר מסכסכים ומשסעים אותם אלו באלו עד שמגיע גיל התבגרות, ובעיצומם של יחסי איבה רעילים הם מגלים לפתע חשק דווקא להתרועע עם האויב. ואז הבלבול מגיע לשיא. אלא שקשה למצוא סיוע מקרב הצוות המקצועי, משום שזה מכבר לא נאה לעודד זוגיות הטרוסקסואלית. מנגד חוגגים ומעודדים העדפות מיניות שאינן פוריות לרבייה. וכך מנוכר התלמיד גם מתפקידו העתידי כהורה, כל הדרך לניכור הסופי והמוחלט בין הפרט לגופו שלו באמצעות הרעיון שייתכן שנולד בגוף הלא-נכון.

ההפגנה היא המפלט האחרון

במהלך כמה עשרות שנים הפכה מערכת החינוך ממקום שאמור לסייע לתלמיד לגבש את עצמיותו על ידי חיזוק זיקתו לעצמו, למשפחתו ולמולדתו – למערכת שרואה את מטרתה בפריקת הפרט כל זיקות השייכות , להותירו עירום ועריה, תלוש מזמן ומקום, מנוכר להוריו, לחבריו מהמין השני, וזר לגופו שלו. כמה קל עתה להציע מזו לאומללים התלושים והמורעבים למשמעות בשליחתם לרחוב כטרף קל, להפגין למען מטרות פוליטיות לא-להם, כמו אלו שמפגינים היום מול ביתו של שר החינוך יואב קיש כאילו הם לא אלו שייכים בדיוק לאותו זרם שהחריב את המערכת
לצערי, לא נראה שלמשרד החינוך יש תקנה. צריך להחריב אותו עדי יסוד ולבנות אחד חדש לגמרי על חורבותיו.