למה ניתן לסלוח קמעה לחברים הזומבים המטומטמים שלכם ומי האשמים האמיתיים?

מדינת ישראל עברה הפיכה שלטונית משפטית וצבאית בחסות התקשורת – זהו ניסיון להסביר מה עובר על כל אחד מאיתנו הלכה למעשה – להראות איך מושגים גדולים ומופשטים משפיעים בעצם על חיי היומיום של כל אחד מאיתנו, ובאופן דרמטי

אחת מהסיבות לסכסוך הערבי ישראלי (אם כי לא העיקרית שבהן) היא שבריטניה של המנדט פיזרה הצהרות בלפור על זכותם של היהודים על ישראל, ובמקביל גם הבטחות לערבים, על זכותם שלהם על ארץ ישראל. אם להרחיק לעבר רחוק יותר – היהודים קיבלו שליטה על ארץ ישראל מאלוהים, והמוסלמים קיבלו שליטה על היהודים – מאללה.

באותה מידה, יש היום בישראל שני מחנות של יהודים, שכל צד חי תחת שלטון, שהוא מאמין שהוא השלטון החוקי – רק שזה אינו אותו שלטון.

אפשר לקבוע, שהכל התחיל מהרגע שאהרון ברק שבשבתו כנשיא בית המשפט העליון – סיפח תחת שליטתה הבלעדית של הרשות השופטת את כל היועצים המשפטיים של הרשות המבצעת והרשות המחוקקת. זו אמנם לא ההתחלה של סיפור פיצול שלטון המדינה לשני שלטונות מקבילים לעומתיים אלו לאלו, אבל די בכך לספק סיבה מספקת.

העילה לסיפוח היועצים המשפטיים למערכת המשפט נשמעת אפילו הגיונית: כל רשות אמורה לציית לחוק, בג״ץ הפך להיות, בעוד פיתול של המציאות, למונופול על פרשנות מילות החוק, לכן, מאחר שממילא היועמשים צריכים להגן על מרשם – השר, הח״כ או רוה״מ, מול בגץ. -לשם מה להניח למחוקק לטרוח לחוקק חוק שבסופו בגץ יפסול?

את זה הצדיק אהרון ברק בזמנו בטיעון הגאוני ״הכל שפיט״:בצורה דומה, במאה ה11 ניצל אפיפיור שאפתן את חולשתו של הקיסר, וניסה להשליט את הכנסייה מעל השלטון האזרחי באותה טענה מבריקה: ״הקיסר אחראי על ניהול הקיסרות. הכנסייה אחראית רק על הנשמה של כל נוצרי. הקיסר הוא נוצרי, לכן וודאי שהכנסיה אחראית עליו״..

נתחיל עם הפרדת רשויות -שבלעדיה אין דמוקרטיה. ישנן שלוש רשויות, המחוקקת (הכנסת) המבצעת (ממשלה) והשופטת (מערכת המשפט). בחברה דמוקרטית, זה עובד כמו ״אבן נייר ומספריים״ – נייר גובר על אבן (הוא עוטף אותה), אבן גוברת על מספריים (היא שוברת אותם) ומספריים גוברים על נייר (הם גוזרים אותו) . זה עובד רק כי כל ״רשות״ יכולה להגביל את האחרות אבל אף רשות לא מנצחת מראש. ברור, שאם היה נקבע ש״אבן״ גוברת תמיד מראש על השאר, לא היה משחק, נכון?

בגץ, בכל הנוגע לפסילת החוקים תוך מיתוג עצמו כמונופול על החוק ועל פרשנותו-זהו משחק שבו ל״אבן״ אין שום דבר שיכול להגביל, לרסן או להכריע. גם לא החוק – משום שהרשות היא הפרשנית הבלעדית שלו.

מפה אין יותר משחק דמוקרטי ו״שלטון החוק״ הפך שם המותג לדיקטטורה של שופטים. וזו הסיבה היחידה לכך שההשתלטות של בגץ על היועצים נשמעה כאילו היא הגיונית , יש שיטה בשיגעון.

במשחק שלנו, הרשות השופטת מנצחת את הרשות המחוקקת ואת הרשות המבצעת בכל משחק – היא אינה כפופה לבחירת העם ,היא הערכאה העליונה לפסילת חוקים ולהערבות בענייני מדיניות ובכל דבר ועניין , והיא זו שמפעילה את היועמ״ש – שכוח העל שלו הוא בכוח שלו להחליט להעמיד את ראש הרשות המבצעת למשפט ולהשליך אותו היישר אל חסדי הרשות השופטת- בתי המשפט.

שלטון החוק

״שלטון החוק״ הוא ביטוי מפתח פה, כי מרגע הפיכת הרשות השופטת לרשות השולטת על שאר הרשויות – משמעותו הפכה מ״שלטון של שלוש רשויות על פי חוק״ לשלטון טוטאלי של מערכת המשפט, באמצעות מיתוג מוטעה כאילו ״חוק״ זה מונופול של ״שופטים״.

כך התחילו להיווצר פה שני סוגים של אזרחים. הסוג האחד שמאמין עדיין שהוא חי תחת שלטון החוק במובנו הראשון כאילו קיימת פה דמוקרטיה על פי רצון הרוב, ושנציגיו מחוקקים את החוקים והרשות השופטת משמשת כביקורת שיפוטית על ההתנהלות החוקית על פי חוקים שחוקק המחוקק.

והסוג השני של האזרחים שמותנה להאמין באמת ובתמים, שהמנהיגים האמיתיים, הראויים והרצויים – הם אלו שחולשים, ממשטרים ומנהלים את ״שלטון החוק״ – כלומר – השופטים שהם המונופול על החוק, פרשנותו, הם ״שומרי הדמוקרטיה״ מפני נבחרי הציבור, ומעת לעת מגינים על הדמוקרטיה ועל שלטון החוק, מפני חוקיה, נבחריה ומחוקקיה. והעם הבוחר בהם.

ביטוי מושלם לאי הכרה במוסדות המדינה תחת ההיררכיה הדמוקרטית הייצוגית היא הפסילה של הקפלניסטים את הלגיטימיות של משטרת ישראל כ ״משטרת בן גביר״. במציאות המשטרית שהם חיים בה בישראל – לשר שנבחר בממשלה נבחרת אין סמכות לגיטימית על המשרד שלו.

עצם המושג ״ממשלת בן גביר״ היא כפירה מוחלטת בלגיטימיות של מנגנוני השלטון הדמוקרטיים – ונראה שלרובם זה כבר מובן מאליו. הם חונכו כך וחווים את המציאות כאילו זה נורמלי שכל הסמכויות השלטוניות שייכות באופן טבעי למערכת המשפט – ובכל רגע שבו הממשלה מנסה למשול – זה נתפס בעיניהם כמרד בשלטון.

השיא היה במחאה – האדנותית , האלימה וההרסנית – כנגד זכותה של הרשות המחוקקת להגביל במעט את כוחה המוחלט של דיקטטורת בגץ.

והלא, לבגץ מותר לפסול אפילו חוקי יסוד של הרשות המחוקקת והרשות המבצעת – מדוע, איפוא, ששתי הרשויות הללו לא יוכלו לחוקק, כזכותם וחובתם על פי חוקק, חקיקה שקובעת גבולות לרשות השופטת?
איך בגץ הפך לאבן כל כך כבדה, שאפילו אלוהים לא יכול להזיז אותה מילימטר?

הקפליניסטים ודומהם התונו לחיות תחת משטר, שהם מאמינים שהוא השלטון הלגיטימי בישראל- שאינו מורכב משלוש רשויות שתפקידם לבקר אלו את אלו, תחת ממשלה ונבחרים שאמורים לייצג את בוחריהם, אלא ש״דמוקרטיה״ ו״שלטון חוק״ זה כל מה שקובע בגץ, שנציגיו בוחרים את עצמם, שפסיקותיו שרירותיות, שפרשנותו את החוק היא בלעדית ואינה מוגבלת למשמעות לשון החור, במעמדו כמעל כל שאר הרשויות – בשררה מוחלטת בלעדית ובלתי ניתןנת לערעור, בטווח פעילות בלתי מוגבל.
ברגע שמבינים את זה – כמעט כל שטות שיוצאת לזומבים מהפה מתגלה כהגיונית, הגיונית לשיטתם.

כל זה קרה כבר מזמן, ורובנו לא נתנו על כך את דעתנו, משום ש״דמוקרטיה״ – למרות שכולם אוהבים לעמוד ולצוות את שמה -לעיתים עם מקפים בין הברות. -היא מושג גדול ומופשט ברובו – ולראייה. -חיינו שנים די רבות בלי דמוקרטיה ואפילו לא הרגשנו.
למעט אלו שהדיקטטורה השיפוטית רמסה כלאחר יד את חייהם, ואלו הלכו והתרבו, אבל רובנו עוד האמנו שהגיע להם.

ההשפעה על חיי כל אחד מאיתנו התחילה להיות מורגשת כאשר העיוות שחל על משחק שלושת הרשויות החל לייצר היררכיות מתואמות לעיוות, כל הדרך עד למטה, למשל:
כל מי שעמד למשפט, וגילה שלשופטים מותר לפרש את החוקים של הרשות המחוקקת, על פי ראות עיניהם. כלומר, לא בהכרח על פי החוק. כיום אף אזרח אינו יודע כיצד להיות אזרח שומר חוק – עד שיתברר עניינו בבית המשפט.אלא אם יתעלמו ממנו בינתיים… המשמעות האיומה של זה היא, שכל אחד מאיתנו אשם, עד שתוכח חפותו. זה היפוך של עקרון שבלעדיו אין דמוקרטיה, שהרי – אם שופט יכול להרשיע אדם שלא עבר על חוק כתוב, מי לידינו יתקע שלא ירשיע מסיבות פוליטיות גרידה או בשל כך שהתבטא כנגד ״שלטון החוק״.

מהרגע שבגץ קבע, שיועצים משפטיים שייכים לו, לרשות השופטת, ולא למשרד הממשלתי אותו הם משרתים – ומאחר שבגץ הוא ערכאה עליונה שעל פסיקותיה אין לערער. – אזי השר, הח״כ וראש הממשלה אינם אלא עושי דברים של היועצים במשרדם – שמקבלים את ההוראות שלהם ישירות מהרשות השופטת.
כך גזלו מכל אזרח את זכותו לבחור את נבחריו – אלו מייצגים אותו סמלית בלבד, אבל אין להם כל יכולת לקבוע מדיניות לישראל

מכאן ההיררכיה המעוותת ממשיכה למוסדות חשובים לא פחות, כמו צהל.

ואמנם , במשך שנים רבות כוחו של צהל שפעולות הכרחיות שתכננו מפקדים. -אנשי מקצוע בתחום הצבאי – להגנה על חיי אזרחים וחיילים – הוגבלו על ידי הפרקליטות הצבאית – שבהירריה השיפוטית מצייתת למשרד היועמש, שמציית לבגץ – ולא לגורמים המדיניים האחראיים עליהם על פי חוק.

ומאחר שכל שדירת הפקידות המשפטית אינה תלויה בבחירות דמוקרטית -אין לאזרח כל יכולת להשפיע על המדיניות שלהם או להיפטר מהם גם כאשר נראה שהם משרתים יותר ויותר את האויב, ופחות ופחות את הציבור שמשלם את משכורתם.

והיה רגע אחד שבו ההפיכה המשפטית הושלמה בהפיכה צבאית. ביום שהרמטכל, הרצי הלוי, הכריז ערב מתקפת החמאס. – שיציית ל״שלטון החוק״ ולא לממשלה – שאליה הוא כפוף על פי חוק – זה היה הרגע שאהרון ברק חזה ב2017 – שהשאלה ״אם הממשלה לא תציית לבגץ, השאלה היא לצד מי יהיו הטנקים״ הוכרעה סופית. במילים אלו השלים הרצי הלוי הפיכה צבאית והעביר את השליטה המלאה על צהל – לבגץ.

ומאחר שמדובר בהיררכיה מעוותת מעצם טיבה – מייד נוצרו אבסורדים נוספים: בהיררכיה הקודמת ועל פי חוק, אלופי צהל כפופים כולם לרמטכ״ל. אבל בהיררכיה החדשה – ברגע שהרמכל בהצהרתו ״נשבע אמונים״ לבגץ, הרמטכל הפך להיות כפוף לפקודות של הפקודה שלו – האלוף יפעת תומר ירושלמי – שגם היא אינה עצמאית אלא עושה את דברה של היועמשית, שתפקידה בהיררכיה המהפכה המשפטית – לעשות את דברו של בגץ שאליו היא כפופה, וחייבת לציית לו – תחת לבצע את תפקידה על פי ההיררכיה הקודמת – לסייע לממשלה לבצע את מדיניותה על פי חוקי המדינה, כפי שנקבעו ע״י מחוקקיה הנבחרים.

פירטתי את כל הנקודות הללו, כדי שכולנו נבין שאנחנו נמצאים מזה שנים בתוך מצב של הפיכה שלטונית מתמשכת, רובה נעשה במחשכים, באופן כמעט בלתי מורגש –והיא הפכה מאוסף מושגים מופשטים למשהו שמשפיע דרמטית על היומיום של כל אחד מאיתנו – כשהביטוי הכי קונקרטי שלו הוא -חיים במציאות שבו חיים אזרחים במצב של בלבול מוחלט: מי השלטון? מי השלטון הלא לגיטימי? למי לציית? מה החוק?

חישבו על מפקד בשטח, בעת מלחמה, שמקבל פקודה מהמפקד שלו לבצע משהו, שפרקליטו צבאי אסר עליו? למי עליו לציית? מה עליו לעשות כדי לא להיחשב כמפר פקודה, או כפושע מלחמה?

חישבו על מפגין שיוצא לרחוב לחסום רכבים של חוסמי רכבים – אלו – נקבע שפעלו על פי חוק, הוא – נעצר, מקבל קנס ושלילת רשיון נהיגה.
מה החוק?

צהל שלח לוחמים לאחת העבודות החשובות, אך המתועבות ביותר –לרסן התקוממות של אסירים בטחוניים שביצעו את הפשעים המבחילים ביותר – כשהם מוצאים עצמם מואשמים על שהפעילו כוח פיסי הכרחי במקרים האלו – ועוד מעלילים עליהם כאילו ביצעו פשעי מין?! מה חייל אמור לעשות כשהוא מבצע פקודה של מפקדיו – ואז עומד על כך לדין?

בזמן מהפכה – מתקיימים במקביל שני סוגי שלטון, עם מערכת שונה לגמרי של חוקים ולאזרח אין יותר שום דרך לדעת כיצד עליו לנהוג כדי להיות אזרח שומר חוק. אנחנו עמוק בתוך המהפכה הזו.

רוב האזרחים, אלו המכונים ״ימניים (או ״ביביסטים״ – בלשון המכפישה של השלטןן המשפטי) עדיין מאמינים שהם חיים תחת דמוקרטיה, וששלטון חוק משמעו, משטר שמתקיים על פי חוקים כתובים וברורים. זה כבר לא המצב, אובייקטיבית.
במקביל מתקיים שלטון שונה לגמרי, שבו נבחרי ציבור ומחוקקים אינם לגיטמיים יותר, והחוק הוא כל מה שקובעים שופטים, יועצים משפטיים וכל אותם גורמים במערכת אכיפת החוק – שהרשות השופטת שולטת בהם – כמו השבכ, יחידות מיוחדות במשטרה- אלו האחראיות על תפירת תיקי ראש הרשות המבצעת, וכל אלו שהם מכנים ״שומרי סף״ – מושג חדש יחסית שמשמעו האמיתי – עושי דברו של רודנות הרשות השופטת.
[לא מיותר לציין, שממשלות ״שמאל״ אינן אלא בובות גרב של בגץ – מרצון ומצביעי ״שמאל״ הם אלו שמאמינים שהבחירה שלהם בנציגים שמראש קיבלו את עול שלטון בגץ]

בחזרה לחברים הזומבים שלכם – הכוונה היא לאותם אזרחים שחונכו, ע״י התקשורת של הרשות השופטת ופקידי משרד החינוך – שהשלטון הלגיטימי היחיד בישראל הוא אותה רודנות משפטית. והם מטומטמים באשמתם- בכך שבטיפשותם הם מאמינים שהרודנות השרירותית הזו – היא הדמוקרטיה. ולרפורמה המשפטית שניסתה להשיב אותה. – קראו ״הפיכה משטרית״ – כי הם כבר נמצאים בצד השני של הפיכה שהצליחה

לכן, אין טעם להתווכח איתם על אינספור התופעות המעוותות שהן תוצר של כל זה – תתחילו איתם במושכלות הראשונות – עם מה שמניע את כל השקרים, ההסתה והאבסורדים – קיומן של שתי מערכות שלטון מקבילות בישראל – כשהשאלה העיקרית והיחידה – היא – באיזו מהן יש לתמוך, בהתחשב בכך שהרוב עדיין מעונין לחיות בתוך דמוקרטיה