כשלמדתי אצל גרבוז אהבתי משפט שאמר על העבודות של יעקב אגם, שהן היצירות היחידות, שמכל צד שמסתכלים עליהן, רואים תמיד את אותו הדבר. זו אמירה ששמרתי איתי כי היא מאד עמוקה לדעתי. יש היום דיבור מאד אינטנסיבי בארהב וצפון אמריקה בעניין זהויות מגדריות. מתחלים לצאת שם חוקים, חוקים ממש - שלא רק שאוסרים על אמירת מילים מסויימות אלא גם מכריחים לומר מילים אחרות, כמו מילות כינוי חדשות ל"הוא" ו"היא" - כדי שטרהסג'נדרים שבוחרים להיות שונים מהמין שאיתו נולדו ירגישו טוב עם עצמם. זה לדעתי בבחינת "יצירה של יעקב אגם". כי להיות טרנסג'נדר בהגדרה הפרוגרסיבית זה בדיוק ההפך מלהיות אותנטי.

מחליא אותי, כל הצדקנים ש"מזדעזעים" מחוסר ה"חמלה" של מישהו אחר. אלו העושים תדיר חשבון נפש - לנפש לא שלהם. שמנסים להצטייר כ"רגישים" יותר מהאחר ולא מבינים שהרגש האמיתי שהם מביעים בלי להתכוון זה רגש של צורך מעורר חמלה (לא באמת) בקבלה, אהבה, הערצה - בעוד שהרגשות שהם מביעים במתכוון על פני השטח אינם אלא "רגשות" - שאין בהם שמץ של כנות.

זוהי ה"נאורות" החדשה? האם קאנט אמר "נאורות היא הכניסה של האדם לחוסר האחריות שלו, מתוך הבנה שכולם אשמים ורק הוא לא"? האבולוציה נתנה יתרון לחיות שמסוגלות לחוש בושה. כי הבושה היא מוטיבציה לשינוי ושיפור עצמי.חברה היא היכולת לברור בין כל הרפרטואר האנושי האינסופי - מה לא לקחת ממנו. לא מה לקבל אלא מה לא לקבל. אחרת היינו עדיין על העצים (לפחות על עצים עם ענפים עבים מספיק).

אין לי זמן בכלל היום לכן אפרוק עליכם את הרהור הרכיבה שלי כדי שתראו לי את הטעות ואני אבין שאני מטומטמת וככה תחזור אלי  הסבלנות  לעשות את  השטויות שבגללן אין לי זמן. אז ככה. נראה אם אפשר להסתדר עם שני חוקים טבע בסיסיים בלבד: הכל מתמיד (אינרציה) הכל אקראי מסקנת ביניים: רק לכן ישנה סדירות... Continue Reading →