חופש הדיבור והביטוי אינו כולל את החירות של התקשורת לשקר, לרמות, להטעות, להעליל ולהסית על ידי שקרים מכוונים, למעשה, אובדן אמון בתקשורת הוא אובדן הדמוקרטיה.
הדרך לגהנום מרוצפת בעבודת פרך של קורבנותיהם של האנשים הטובים מדי
הענקת זכויות שוות לכל אדם - ללא קשר להיות אזרח, מסתנן, אוייב או בן תרבות שערכיה שונים באופן מהותי - מייתר לחלוטין את רעיון המדינה. משום שכאמור, מדינה קיימת על מנת להגן על הערכים שלה ולא על כך ביטוי של כל ערך שהוא.
חשופית באף: הדיאלקטיקה של הפוסט-אינטלקט
בגלל שהאיסלם כל כך קיצוני. המציאות הפכה ליותר מדי ברורה, אין שום עמימות - שיכולה לספק את תאבונו של אינטלטואל לפרשנות יצירתית מעוררת התפעלות. זה מצב שאף אינטלקטואל לא יכול להסכין עמו. לכן האינטלקטואל תמיד יבחר בפעולה נוגדת ההגיון ביותר. ככל שהמעשה מופרך יותר ככה פחות אנשים חושבים כמוהו מה שמעניק לו את ההזדמנות לנסח לעצמו נרטיב אישי הירואי שיוכל לספר לעצמו, על עצמו.
הסכנה לדמוקרטיה היא ממשית, מיידית ומוחלטת!
המכון הישראלי ל"דמוקרטיה" מבצע מחטף שאותו החדירו גם לתוכנית לימודי האזרחות כחומר לבגרות - ובהסתמך על מחטף קודם של אהרון ברק - מחדיר סוס טרויאני, המונח "דמוקרטיה מהותית" - שהמשמעות שלה היא אחת: בבחירות הבאות מפלגות הימין תהיינה מחוץ לחוק. (גם המפלגת הערביות, אבל פה לא יקפידו מן הסתם) אם אתם לא רוצים שתוך כמה שנים יתחילו לרדוף ימנים כ"פאשיסטים" עשו משהו - עכשיו!
ימין ושמאל, מאבק על המציאות
השמאל נוטה לדבוק ברעיון - שמשהו מסקל את המציאות ומונע ממנה להיות מהציאות הטובה שהיתה אמורה להיות. הימין מאמין שאין שום דבר שהוא מחוץ למאמץ האנושי שאותו יש לקדם, ובעיקר לשמר את ההשגים שכבר הושגו - אחרת - מתדרדרים לכאוס. אלו הן שתי מטאפיסיקות הפוכות אלו לאלו ועל כן לא פלא - שהמאבק כה מר. זה מאבק על המציאות עצמה, ולא זכויות, כיבוש, כלכלה , אדמות או שלום- כל אלו הם רק נגזרות. תראו אם אתם יכולים להציע עוד דוגמאות.
"הימין מלא שנאה"
הימין לא מחוייב, לשפוט רעיון או אידיאולוגיה על פי כמות שנאה משוערת שלו או של היריב. השמאל כן. לכן - בכל פעם שהשמאל מעלה את האשמה שהימין מלא שנאה - הוא מסנדל את עצמו בשני אגפי הפרדוקס ומביס את עצמו
פשטנות ופשטנות-יתר
כל הסכסוכים שקיימים היום בעולם, שבהם מעורב האיסלם הם סכסכים ברורים מאד להבנה: פלג, זרם או עדה אחת, שמאורגנת באופן פרימיטיבי במשחק סכום אפס סביב תפיסות שחור-לבן: אתה איתנו או שאתה אוייב - נלחמות אלו באלו - וגם עם כל תרבות "כופרת" אחרת. זה מאד פשוט להבנה, וגם יוצר בעיה שאינה פתירה
אין דבר כזה הטרדות מיניות
עישון כמשל "סליחה, אכפת לך לא לעשן? זה מפריע לי" אני לא מוכנה להודות בגיל, אבל כילדה יצא לי לומר משפטים כאלו באוטובוס ובבית הקולנוע. זאת, משום שאז כבר יצא חוק, שאם מישהו מבקש, אז המעשן חייב להפסיק. היום, במקומות רבים במערב- אסור לעשן אפילו בבית שלך, בבניני מגורים שאוסרים על עישון. מה קרה? גם כשהייתי... Continue Reading →
כשלמדתי אצל גרבוז אהבתי משפט שאמר על העבודות של יעקב אגם, שהן היצירות היחידות, שמכל צד שמסתכלים עליהן, רואים תמיד את אותו הדבר. זו אמירה ששמרתי איתי כי היא מאד עמוקה לדעתי. יש היום דיבור מאד אינטנסיבי בארהב וצפון אמריקה בעניין זהויות מגדריות. מתחלים לצאת שם חוקים, חוקים ממש - שלא רק שאוסרים על אמירת מילים מסויימות אלא גם מכריחים לומר מילים אחרות, כמו מילות כינוי חדשות ל"הוא" ו"היא" - כדי שטרהסג'נדרים שבוחרים להיות שונים מהמין שאיתו נולדו ירגישו טוב עם עצמם. זה לדעתי בבחינת "יצירה של יעקב אגם". כי להיות טרנסג'נדר בהגדרה הפרוגרסיבית זה בדיוק ההפך מלהיות אותנטי.
אני שונאת דו-פרצופיות "מזעזעת" ומעוררת "חמלה"
מחליא אותי, כל הצדקנים ש"מזדעזעים" מחוסר ה"חמלה" של מישהו אחר. אלו העושים תדיר חשבון נפש - לנפש לא שלהם. שמנסים להצטייר כ"רגישים" יותר מהאחר ולא מבינים שהרגש האמיתי שהם מביעים בלי להתכוון זה רגש של צורך מעורר חמלה (לא באמת) בקבלה, אהבה, הערצה - בעוד שהרגשות שהם מביעים במתכוון על פני השטח אינם אלא "רגשות" - שאין בהם שמץ של כנות.