ככל שהתופעות "מתקדמות" למחזות אבסורדייים יותר - גם סרגלי המידה עוברים איתם. איך אמר סגן הרמטכל? אל תפחדו להביע דעה, גם אם היא לא מקובלת. ואל תתנו לבלבל אתכם, לגנוב את דעתכם, השמעו למצפון שלכם למוסר שלכם כי שום דבר לא ייתקף אותו היום. כולנו צריכים לחזק את היכולת שלנו לתקף את עצמנו לעצמנו. ואם משהו נשמע לכם מטורלל, לא צודק, לא הגון וללא קנה מידה - האמינו לעצמכם, ואימרו זאת. במקרה הכי גרוע - החברים יאמרו לכם שהגזמתם.

"האחר הוא אני" זו תפיסה מוזרה של סוליפסיזם קולקטיבי. עצם המשפט הזה עולה כל הטעות האפיסטמית - והיא אכן הפכה להיות דרך מסולפת להביט ולפרש את העולם.אלו האנשים ששונאים אחרים על כך שהאחרים שונאים את האחר. אבל הם עצמם מקבלים את האחר, רק כי הם לא מצליחים לתפוס - שהאחר הוא אחר. הם יראו במחבל ג'הדיסט אדם "בדיוק כמוני וכמוך" ( למעשה, לא "כמוך" אם אתה ימני) -אבל רק כל עוד הם אפילו לא מצליחים להעלות בדימיונם אדם שאינו בנוי בדיוק נמרץ בצלמם בדיוק, ובדמותם בדיוק . רק כך הם יכולים לקבל את האחר. שהוא אני. שהוא הם.

לאופורטוניסט פחדן יש שתי ברירות, או להתחבא מאחורי אדאולוגיה, או להפוך את הבגידה לערך.

הענקת זכויות שוות לכל אדם - ללא קשר להיות אזרח, מסתנן, אוייב או בן תרבות שערכיה שונים באופן מהותי - מייתר לחלוטין את רעיון המדינה. משום שכאמור, מדינה קיימת על מנת להגן על הערכים שלה ולא על כך ביטוי של כל ערך שהוא.

הימין לא מחוייב, לשפוט רעיון או אידיאולוגיה על פי כמות שנאה משוערת שלו או של היריב. השמאל כן. לכן - בכל פעם שהשמאל מעלה את האשמה שהימין מלא שנאה - הוא מסנדל את עצמו בשני אגפי הפרדוקס ומביס את עצמו

כשלמדתי אצל גרבוז אהבתי משפט שאמר על העבודות של יעקב אגם, שהן היצירות היחידות, שמכל צד שמסתכלים עליהן, רואים תמיד את אותו הדבר. זו אמירה ששמרתי איתי כי היא מאד עמוקה לדעתי. יש היום דיבור מאד אינטנסיבי בארהב וצפון אמריקה בעניין זהויות מגדריות. מתחלים לצאת שם חוקים, חוקים ממש - שלא רק שאוסרים על אמירת מילים מסויימות אלא גם מכריחים לומר מילים אחרות, כמו מילות כינוי חדשות ל"הוא" ו"היא" - כדי שטרהסג'נדרים שבוחרים להיות שונים מהמין שאיתו נולדו ירגישו טוב עם עצמם. זה לדעתי בבחינת "יצירה של יעקב אגם". כי להיות טרנסג'נדר בהגדרה הפרוגרסיבית זה בדיוק ההפך מלהיות אותנטי.

מחליא אותי, כל הצדקנים ש"מזדעזעים" מחוסר ה"חמלה" של מישהו אחר. אלו העושים תדיר חשבון נפש - לנפש לא שלהם. שמנסים להצטייר כ"רגישים" יותר מהאחר ולא מבינים שהרגש האמיתי שהם מביעים בלי להתכוון זה רגש של צורך מעורר חמלה (לא באמת) בקבלה, אהבה, הערצה - בעוד שהרגשות שהם מביעים במתכוון על פני השטח אינם אלא "רגשות" - שאין בהם שמץ של כנות.