אנחנו חיים כעת בתקופה של שתי מטאפיסיקות החיות יחד, אמנם לא בשלום, אבל חיות. האחת היא תפיסת העולם של הנאורות - שכולנו מותנים לה, ולצידה - מטאפיסיקה פוסטמודרנית שעל פיה אין מציאות "ממשית". על פי הפוסטמודרניזם, המציאות כולה בשפה. לכן אין אמת. מה שמכנים "אמת" אינה אלא אפיסטמה - מוסכמה מאד מאד מקובעת, בתוך מוסד-כוח של... Continue Reading →

טרוריסט מוסלמי, כידוע לכל, לא קשור בכלל לאיסלם. הוא מפגע בודד שיצא מדעתו מרוב בדידות. אין לו שייכות לכלום, לא לתרבות, לא לפוליטיקה , לא למערכת חינוך שלא הסיתה אותו מילדות - כלום. מחבל זה תופעה סינגולרית של היקום. לעומת זאת, אם מישהו התייחס באופן פוגעני למישהו, שהוא במקרה ערבי- אז אין ספק המישהו הזה... Continue Reading →

הפוליקטלי-קורט אכן יוצר חברה מקבלת ונעימה יותר? הלל גרשוני כתב כנגדה וביטא עמדה שמרנית, בהתאם לערכיו הדתיים - שאישה היא אישה וגבר הוא גבר. זה עורר תרעומת בקרב התוצרים של דור הפי-סי, במיוחד התקצפו הנעלט"בים שיצאו כנגדו  בקללות שחולה טורט היה בוש לבטא עד לפני כעשר שנים, לא היתה שפת הפוליטיקלי קורקט, השפה לא הונדסה,... Continue Reading →