אי-שפיות נורמטיבי

לא ייאמן כמה קל לגנוב פה את הדעת.

פעם היו עורכים מעיפים את הגברת מכל המדרגות, היום יש להם עיסוקים חשובים יותר, כנראה:

הנה תשובתי למאמר של צביה גרינפילד בעתון "הארץ" "הימין הוא הבעיה"

למעשה, כל התשובות נמצאות בשאלה, במהופך.

ה"נורמטיביות" כפי שאת מכנה אותה אינה,למעשה, נורמטיבית.

היא אינה אלא אינדוקטרינציה אלימה שמנסה לנרמל נורמות, שאף אדם שפוי לא יסכין איתן. את מבינה מכאן, שמושגי השפיות שלנו הופכיים. כפי שאת ודאי יודעת, מקריאה או מרכילות שהקביעה מי שפוי תלויית מוסד כוח אצל פוקו, והיא נורמטיבית אצל פרויד.

מה שאת עושה כאן, כתלמידתו הלא-נאמנה של פוקו – את לוקחת את התופעות שפוקו הצביע עליהן על מנת שנשים לב לכך שמתקיימת הדרה – אלא שאת משתמשת בה כדי לייצר הדרה לרוב העם, ובכך לבסס את מעמדך כמוסד כוח מכונן השיח.

זו פעולה כוחנית, אלימה, ואנטי דמוקרטית בעליל.

מצידו של פרויד- הרוב, נורמטיבית שפוי בהכרח, והמיעוט הוא החורג מהנורמה. יצרת פה דיאלקטיקה מרתקת ממש – שבה כולם משוגעים ורק הכותבת והמיעוט ה"איכותי" – הם השפיות. כמו הבדיחה על אותו נהג שפוי, שכל המכוניות האחרות נוסעות בניגוד לתנועה יחסית אליו.

באופן קוהרנטי להיפוך הדיאלקטי שיצרת כאן, שעל פיו המיעוט זו הנורמהוכל השאר מודרים מחמת אי-שפיות –  כך גם מושג הדמוקרטיה מתהפך אצלך מ"שלטון רצון הרוב" שהוא, לא עלינו, ימני, אלים,לא ראציונלי ומונע על ידי יצרים – מין הסתם גם מזרחי, (אך לא מסוג המזרחית האוריאנטלית, חלילה – שזו חיה מוגנת על ידי אדוארד סעיד )- לדמוקרטיה כ"שלטון המיעוט השפוי" שאליו את פונה כאילו דבריך הם מין אמת מובנת מאליה שאין עליה חולק. למעט כמובן כל הלא שפויים, שהם הרוב. (ולא, חביבתי, אין כזה דבר -"דמוקרטיה מהותית" משום שזה אוקסימורון)

הבליל הדיאלקטי מתיר לך ל"הוכיח" כל הנחת מבוקש – משום שמסתירה נובע הכל.

וכך אם לחלץ את מערך הארגומנטציות הבנוי לעילא מתוך הבליל הפוסט-פואטי הזה:

הימין, שהוא הרוב, אינו שפוי ברובו ועל כן גם שלטון הרוב אינו דמוקרטי.

יתר על כן, כאשר המיעוט השפוי מנסה לכפות עליו אינדוקטרינציות שפויות, נוצרת תופעה מעניינת – הרוב הזה מתקומם.

על כן יש לפעול כדי להגדירו כלא שפוי, להדירו מהשיח וכל זה – למען הדמוקרטיה.

אבל,רגע, הלוא דמוקרטיה היא שלטון הרוב? אז נהפוך את זה: קבוצת מיעוט המחזיקה ברעיונות שפויים, צודקים ואמיתיים באופן שאינו מוטל ולו בספק בקל שבקלים ,שהם גם הפלורליסטים היחידים, משוכנעת שהם-הם הנורמה האחת, הגם שהם מיעוט ולא רוב.

אני מציעה שנכנה את הרוב- מיעוט, ואת המיעוט-רוב. וככה נציל את הנורמה שלך מהאנטינומיה שלה.

ומאחר שכל זה מופרך אנליטית רק מתוקף ההגדרות – שאלת השפיות מונחת לפתחו של המיעוט הטוען כך ולמעשה – מגדיר אותו באופן מספק למדי – כאי שפיות.

ממש במקרה, יוצא שזה בדיוק מה שאני חושבת על אלו המחזיקים באידיאולוגיה הפוסטמודרנית הזו – אוקסימורון נוסף, אם חושבים על כך שהפוסטמודרניזם ביקש להחריב כל אפשרות לקיומה של אידיאולוגיה ולו במחיר התבונה. ולמרבה הצער שהחריב את התבונה אבל יצר אידיאולוגיה – לא תבונית – במהותה ממש.

ואפרופו פוסטמודרנים, עוד היפוך מעניין מאין כמוהו:

טראמפ, שהפוסטמודרניזם חלף הרחק מעל לפריזורה הכתומה שלו, ותודה לאל שכך – לכנות דווקא אותו "פוסטמודרניסט" – זו איוולת שרק כותבת פוסטמודרניסטית היתה יכולה לטעון.

הנה כי כן, נפתרו כל התמיהות מעוררות העניין.

ועתה אוסיף תובנה: כשמסתמכים על הבחנות של פרויד ב"תרבות בלא נחת" כתבנית אפריורית של מצב עינינים בכל חברה, ניתן אכן לקבוע אפריורית שכל המון הוא ייצרי, לא ראציונלי ואלים.

אבל לא יפה לשכוח, שבאותו מאמר עצמו פרויד גם מוסיף – שמבהילה אותו יותר כמות השטנה לציוויליזציה מצד האליטות המשכילות והמבוססות .

הנה כי כן, המאמר הזה הוא המחשה ממשית ולא תבנית פרשנית אפריורית – שלא הוכחה כלל כמתקיימת, לא על תומכיו של טראמפ ולא על אלו של נתניהו אלא – על האליטות בעיני עצמם ועולה מפה משאלה מובנת ושקופה – להיות נישאים ומורמים מעם, על ידי בידול.

הבעייה היא, שלא די בתוויות נטולות תוכן כדי להחשב כאליטה זה מחייב להיות מובחר יותר ולא רק לרצות בזאת בכל מחיר.

‏יום רביעי 9 נובמבר

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: