עצרת לביזוי זכרו של רבין

בכל שנה, עד לשנים האחרונות, אני הייתי שם בככר, באירוע של אחדות מרגש, עם ילד קטן על הכתפיים ושיר השלום בלב.עם עוף גוזל, חתוך את השמיים ולבכות לך כי היכן ישנם עוד אנשים כמו הערבות הבוכיות.

הפסקתי ללכת בשנה שבה המארגנים הודיעו מפורשות שהם לא רוצים את הימין במפגן האחדות הלאומית שלהם, ואני הבנתי שהשמאל שלי התחרפן סופית. אבל טעיתי. היה לאן עוד להדרדר.

מרגע שנפרץ הסכר, והעובדה ש14908228_10208768445221396_3073427453820972464_nזהו אירוע פוליטי כבר נאמרה בגלוי, בלי שום בושה, ללא כל סימן לכך שמישהו שם מבין – שפוליטיקה משמעה פילוג- ולכן פילוג לא יכול להיות אחדות – התחיל שידוד המערכות שבו נפרצו כל גבולות והתבונה, והאספסוף השמאלני הנבער, המוסת, הלא ראציונלי פרץ בחגיגה בכחנלית לשחרור יצרים אגרסיביים בפסטיבל שנתי של אחדותם של הפראים מתעבי הציווילזציה- מתוך דחף הרסני להכחיד אותה, את התבונה האנושית ואיתם גם את האמת, הצדק, קנה המידה, הקריטריון והמוסר – שלא יכול להתקיים בלעדיהם.

ועתה, הכל כל כך מקוקל עד שלא נותר קצת חוט למשוך כדי להתיר את התסבוכגת על מנת לגלות מהיכן מתחיל השיבוש. הפוסטר הזה, שמעוצב בצבעי מלחמה מאיימים, קורא להמון למלחמה. מלחמה במה? בהסתה. [מלחמה-במלחמה… הסתה למלחמה, בהסתה… ] הקביעה של דקרארט, שלא ניתן להטיל ספק בקיומו של ספק – כי אז הספק קיים אף יותר- והקריאה הזו, פה, היא הסימן הגדול ביותר להזנחת כל המסע לתבונה מערבית.

התרסה ישירה כנגד "אני חושב, משמע אני קיים" והתקדמותו למוטו של הפילוסופיה הפרוגרסבית : "אני קיים, משמע, מגיע לי"- פרוגרסיבית – כל הדרך אחורה עד לעידן טרום-נאורות.

סמל ה"הסתה", רבין המדי אס-אס, נתגלה כבר כיוזמה של סוכן שב"כ — שנשלח להסית אתת הימין – להסתה… כולם יודעים זאת, אך כמו במערכון של מונטי-פייתון והמכשפה שלא היתה מכשפה כלל – מתעלמים מכך, כולל המכשפה עצמה.

ארון הקבורה, לכאורה, כולם כבר יודעים – לא נועד לרבין אלא נשא שלט "מות הציונות". זה לא משנה דבר. כי ה"סתה" כבר אינה דבר-מה ממשי. היא רעיון מופשט, לא תלוי. פאטיש, עילה למלחמה בלי העילה.

נתניהו עצמו, כפי שגם כולם יודעים כבר – התראיין לפני הרצח – וקרא בתוקף לציבור לרסן את עצמו, כשהוא שולל בתוקף כל סוג של אלימות. דבר שרבין מעולם לא עשה.

אבל, מחנה השלום אינו אלים, כך שאפילו יורה התותח הקדוש עצמו – לא נחוץ לו לרסן את האספסוף השמאלני שלו. מה כבר יעשו? וגם העובדה הזו לא משנה כלום לנלחמים ב"הסתה" וגם אם כל הפעולות הללו אכן היו מתרחשות במציאות, והן אלו שהובילו לרצח – אזי פעולות כאלו של ביבי במדי אס-אס – נעשו מאז על ידי התקשורת.

ראינו אותם ב"מחאה החברתית"שם זה היה בסדר גמור, עודדו קריאות מלהמות לרצח מתנחלים, על ידי זמרים מהוללים ממחנה השלום, הלצה על רצח ביבי נשמעה מפי נכדת רבין, וזכתה לקריצות גיל. כך, שאם זהו הקריטריון להסתה – היא מונחת לפתחו של מחנה ה"נלחם בהסתה"

כשאני הייתי הולכת לאירוע – לא היו הרבה נאומים מתלהמים הקוראים בפאתוס משיחי להשמיד את הימין, האשם כולו – למען אחדות העם. לא היתה ושנאת יריב תהומית אלא מאמץ ניכר לאחד באמת, בעזרת השירים שלנו שעוררו את הרגש הקולקטיבי ויצרו אנרגיות טובות, מהפנטות, של אנרגיה טובה על ידי מניפולציה המונית שאין בה רוע. וזה עבד.

כשאני הייתי בככר, הצבע השולט היה תכול: תכול השמים המרגיע של כרזות "שלום עכשיו", חולצות כחולות, העולות על כל העדיים, ובעיקר – ים של דגלים, דגלי כחול לבן. כחול ולבן- זה הצבע שלי.

ואילו היום – ראו את הרטוריקה המתלהמת אלי קרב של מחנה השלום לשעבר: "מלחמה!" "הסתה!" "מנצחים!" "שנאה!"

ראו את הצבעים! אדום! שחור! האדום הוא צבע מלהיט יצרים. צבע שיוצאים איתו למלחמה עם חיילים עם אדום בעיניים. צבע הדם. השחור הוא צבע האבל והייאוש. הצבעים לבדם אומרים: אין לכם יותר מה לאבד – צאו למלחמה!" הצבעים הקוראים לאלימות מוחקים את הערך המטאפורי של האקדח על השולחן. המלחמה היא מלחמה. פשוטו כמשמעו – קריאה לאלימות.

אלימות ממש אפילו הפונט- פונט "מלוכלך", מטריד את העין, פונט המעיד על קיומו של רע שיש למגר אבל אין צורך באנליזות כל כך עדינות רבין, מאדם אהוב ומוערך על רוב עם עד להרפתקאת אוסלו – הפך לאחר הרצח למנהיג בעל מורשת אלוהית-סטאליסטית על ידי אויבו המושבע כל חייו – פרס – שחגג את השארותו בחיים אחרי שאוייבו המר ניגף ניכס לעצמו את "מורשת" רבין – כשהוא מטעין בה את מורשתו הוא – תוך ניצול ציני זכר רבין והפיכת עצמו, ביי-פרוקסי- ליורש מורשת האב-המנהיג-הקדוש מטעם אלוהות הצדק.

הפנים של רבין בפוסטר אדומות. הן אדומות כי המעצב רצה שהציבור המוסת שלו ירגיש את הכעס, שהדם יעלה לראש ויטביע את השכל, כדי שיראה רק אדום בעיניים. האיקונין הקדוש נמצא רגע אחד לפני להזיל דרך-נס,דמעה אדומה על חטאי הכופרים מימין.

אבל האמת היא שפניו של רבין אדומות מכלימה.

הוא מביט על מחנה השלום לשעבר, ובוש בו עד כדי התלקחות. הוא מתבייש בכך שהפך לסמל – בגרפיקה "צ'ה-גרוורית"- עבור פראים צמאי דם, מלאי שנאה, שיבואו מחר לככר על מנת להזין את שטנתם באנרגיה רצחנית של המונים מוסתים.

‏שישי 4 נובמבר 2016‏

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: