עיתון הארץ לועג לשגריר באו"ם דני דנון על כך שהצליח לכפות הגשת אוכל כשר במזנון:

מכירים את זה, שסיפור שולי מהעבר הרחוק פתאום צף אסוציאטיבית בזכרון, כתבנית רלוונטית, למשהו שאין לו שם?

בכיתה ו' באחת מאסיפות הכיתה נכנסנו כולנו למכולת וקנינו סוכריה על מקלשבאה עם מדבקת קעקוע. זוכרים? המוכר הזקן ( בטח היה בן 17) ממש התחיל עם הילדה הכי יפה אצלנו, עידית בת ה-11. אבל בעצם הוא רק התחנף אליה באופן מביש, שתדבר בשבילו עם אחותה הגדולה

בכל אופן, עם המזל שלי, בסוכריה שלי לא היתה מדבקה. בגיל ההתבגרות הקשה שעברתי זה היה בשבילי עוד סימן שהיקום שונא אותי ורוצה שאני אמות. גייסתי את כל כוח הלחמה שלי הגורל האכזר  עשיתי לו כזה"סלח לי בבקשה לא קיבלתי מדבקה".

האשמאי הזקן הסתכל עלי כמו שמסתכלים על שרץ ענק, אבל היה עדיין כולו מחוייב לפרצוף הזורח שלו מההטרדה המינית של עידית, והוא גם ניצל את ההזדמנות והכריז – "בשביל עידית – שאני אוהב אותה כולכם תקבלו עוד מדבקה! "

הוציא חופן וחילק ל30 ילדים. בתור ילדים, לקבל מדבקת קעקוע זה הרבה יותר שווה מזקן שיחזר באמצעותך אחרי האחות היותר שווה שלך. פרצה עליצות נתבקשת. בשוך המהומה, יצאנו כבר והלכנו משם, והמוח הלא מתמטי שלי אך המאד מתרצה לתחושת קיפוח -חש עצמו מוטרד ממשהו. לקח לי זמן לרדת לעומק חקר הטרדה. באיחור מה תפסתי בהברקה של גאוניות צרופה: אמנם קיבלתי בסוף את המדבקה שנגרעה מהסוכריה שלי. אבל האחרים קיבלו שתיים!

כל זה צץ תמיד בסביבת הרב-תרבותיות ושאלת היהודים: רב-תרבותיות היא הרעיון להיות פתוחים לכל תרבות, מכל סוג. ולמרות שכל זה מתועב בעיני כי משמעו רלטיביזם מוסרי, יש גם דברים טובים שקורים בו כי פה ושם. ישנן באמת קבוצות מקופחות על לא עוול בכפן שמקבלות קצת יותר מקום בעולם, לא כולן  איסלם פדופילי, מיזוגני  הומופובי ואנטישמי.

הבעייה היא, שרוב הישראלים שוחרי הרב-תרבותיות – מתקשים – כמו שאני התקשיתי במקרה המדבקה, להכיל את הרעיון הכולי שב"רב תרבותיות"- כלומר – הקטע הזה שכל תרבות מוכלת בו, כולל אפילו יהדות.

וככה יוצא– שאפילו עיתון "רב-תרבותי" באופן מצוהר כמו "הארץ"- שהיה גאה להיות הראשון שמקדם עצומות למען מזנון טבעוני, מזנון חלאל, מזנון נטול גלוטן, מזנון מיוחד לקניבלים- לועג בטפשותו – למי שמבקש להכניס גם פיסה של תרבות קולינארית למזנון של הקהילה הרב-תרבותית הבינלאומית- האו"ם.

זו אותה טעות שאני עשיתי בכך שקידמתי, לא בכוונה אמנם – חלוקת שפע המדבקות ורק שכחתי את עצמי.

‏חמישי 3 נובמבר