סתם הגיג אינסופי קצר

TheFaultinOurStars1

צפיתי עם הבנות ב"אשמת הכוכבים". על פי הספר של ג'ון גרין, שאהנו אותו מאד כפילוסוף יוטוב.זה ההוא שבין היתר המציא את don't forget to be awesome . חמוד.

הספר ניסה להיות סיפור אהבה לא נדוש, בין שני בני נוער חולי סרטן. לא לגמרי בטוחה שהצליח לו. הסרט -בטוחה שלא. אבל היתה שם מטאפורה אחת ששווה את הכל – שהדהדה בי רחש שחיכה הרבה זמן להגיע לניסוח.

מוזכר שם פארדוקס אכילס והצב שהולך ככה: תחרות ריצה בין אכילס לצב. אכילס נותן לצב פור של 10 מטר. הצב עובר אותן בעשר דקות ואכילס מגיע למקום שבו הצב היה – תוך דקה אחת . אבל בינתיים הצב התקדם כבר עוד מטר. אכילס מגיע לשם תוך שניה אבל הצב התקדם כבר.. וכו. וככה אכילס לא ישיג לעולם את הצב.

הפתרון של קנטור כפי שהסרט מסביר, הוא שבין 0-1 יש אינסוף מספרים, אבל יש אינסופים בגדלים גדולים יותר (למעשה, בעוצמות גדולות יותר). המטפאורה היא – שלא משנה כמה קצרים החיים. הם לא נמדדים בשנים אלא הם אינסופיים כולם. למות בגיל 15 זה לחיות אינסוף קטן יותר מאשר אינסוף של חיים עד 120
כך שזה קצת cornyy בכל זאת

אני דווקא אוהבת יותר את הפתרון של מקס בלאק, שהרס לי את כל הקסם של הפרדוקסים מהסוג הזה. הוא טען בפשטות, שאין לערבב מציאות עם כל הדרכים לתאר אותה. כלומר – נכון שאפשר לתאר את המרחק בין אכילס לצב באינסוף מספרים, אבל במציאות זה אות המרחק הפשוט והרגיל שאכילס יעבור בקלות.
מאכזב קצת

אלא אם חושבים על מהו רגע מהחיים. אבל באמת.

כשחשבתי על האהבה של שני החולים הסופניים חשבתי שזה זיוף בגלל שאני תמיד ראיתי את זה כך, שהעתיד, הנישואים , צבע העיניים של הילדים העתידיים הזה חלק ממערכת השיקולים הלא מודעים בכל אהבה רומנטית. לכן נראה לי שאהבה כזו שאין בה שום עתיד בין חולים סופניים – שהרומנטיקה היא בסופר, ולא במציאות האפשרית.

אבל אז המטפורה של אינספיות החיים סגרה לי את הפינה הזו וגם עוד כמה אחרות: כל רגע בחיים מכיל את כל הזמנים. ברגע אחת של נשיקה לוהטת – מתקיים כל זכרון העבר של כל אחד מהם, הזכרון שנשכח אבל שמו בתת מודע, וגם זכרון קולקטיבי של האדם כאורגניזם מתרבה. העתיד היה שם כבר במשיכה ההדדית- כי המשיכה היא אל מה שמשדר פוריות. הפורה – הוא היפה. (סליחה עם נשים בגילי והלאה…) . כך שגם נשיקה בין אוהבים ללא עתיד – מכילה את העתיד – כפי שהעבר טבע לתוך הביולוגיה שלהם ממילא, מראש.
אני חושבת שבסופו של דבר, מסרט די מאכזב קיבלתי מתנה די מגניבה: האפשרות לחשוב על כלרגע סתמי בחיים – כמשהו שהכל כבר קיים בו – ההווה, העבר והעתיד. וזו אכן אינסופיות אמיתית ולא סתם משהו שאומרים כדי להתנחם עם חיים שנגדעו מהר מדי ואולי זה מעניק גם אינסוף משמעות לכל רגע ורגע שבו אנחנו נושמים?

מודעות פרסומת

תגובה אחת בנושא “סתם הגיג אינסופי קצר

הוסיפו את שלכם

  1. אמת ונכון גלי. המציאות קיימת ברגע זה בלבד שהיא ממרכזת בתוכה את זכרון העבר ואת הצפי של העתיד שנמצא כבר כאן. הסתכלות זו משנה את ההתייחסות שלנו למושג הזמן. הוא סיים את תפקידו כמושג ליניארי והפך עצמו להקשרי מעגלי. העבר והעתיד נחווים כאן ועכשיו.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: