פייק תקשורת. נמאסתם!

התקשורת בארץ, כתופעה של משבר תבוני בכל המערב, הגיעה כבר לרמה כל כך ירודה עד שלא די בכך ששכחו שם שאמורה להיות משמעות – למילים ולמשפטים שנפלטים מהם – אלא התחילו לגלות סממנים של אלרגיה לתופעות של ניסיונות לאחזר מעט מן האמת המציאותית.

בחיי, שראיתי את הכותרת:  "נתניהו מתלונן על תקשורת מזויפת – אבל תעשיית הפייק והשקרים שלו פורחת" משום מה הייתי נכונה להאמין. אז פתחתי את הכתבה של רותם שטרקמן בדה-מרקר, וככל שקראתי התעצבנתי יותר ויותר, על הזלזול באינטלגנציה של הקורא (או הטמטום של הכותב/ת):

כרגיל, מדגישה בשחור מילים  בעולות קונוצטיות שליליות, מכפישות ומפחידות – שנמצאות מבלי סיבות ממשיות שמתחייבות מתוך הקונקטסט, וסופרלטיבים שפונים רק אל הרגש (וזה עובד! 103 מגיבים שטוממטו כדבעי).

"מהפכת הפייק ניוז אולי הכי מתאימה לנתניהו מכל המהפכות של העשור האחרון. הוא והצוות שלו מלהטטים בשקרים כאילו היו לוליינים בקרקס"

פששש, איזה דימוי..! ממתי  התחילו "אנשי מקצוע" להתלהם  כך ובדימויים כה בנאליים?  כנראה המקצוע בשפל.

""הם לא רוצים שתדעו" — זאת היתה הכותרת המצוינת של הפוסט הכמעט אחרון של ראש הממשלה בנימין נתניהו בשנת תשע"ז. כותרת מצוינת, אבל בלי כמעט מלה אחת של אמת. הכל פייק. 50 שניות של שקרים. אבל זה היה חזק ועבד טוב והכניס את התקשורת למגננה וגם צבר הרבה לייקים. כמה? 10,000. כ–145 אלף צפיות, 4,000 שיתופים ו–1,000 תגובות. אנד קאונטינג. בשיא ביקורו המדיני ("ההיסטורי") בדרום אמריקה מתעסק האיש שתמיד שמח להפריד ל"אנחנו" (הטובים) ו"הם" (הרעים) עם כמות הסיקור של מפעלותיו – כמה מדברים עליו ומי אומר מה ולמה, במקום שפשוט יעשה את העבודה שלו וינהל מדינה."

אוקי, הבנו, אף מילה אחת של אמת, הכל הכל הכל הכל שקר. ועל מה?  על כ -ל המשפט האחד, הזה:

 "שידור חי – אפס. כיסוי תקשורתי – כמעט אפס", ואילו בדרום אמריקה (מקום שבו נותנים כבוד למנהיגים ורעיותיהם(רטוריקה מכפשנית ומלזללת)): "שידורים חיים לרבע מיליארד בני אדם".

הבנתם?  כל כך הרבה מילים כל כך הרבה חזרות על מילה "'שקר"  "הכל שקר"  – על משפט אחד. שמעיד לכאורה, עד כמה מתאימה לנתניהו מהפכת הפייק ניוז (ערד ניר שיתף את זה. הבנתם? האיש שמשקר לכם בתשלום בלי למצמץ כל יום , נסער מפייק ניוז…)

"כדי להוכיח אמינות הוצגו בפוסט ארבעה (4!) דיווחים טלוויזיוניים של מגישים במהדורות החדשות המקומיות ועוד ארבע (4) תמונות סטילס שבהן נצפה לוחץ יד למנהיגים זרים. איך יוצא מזה שידורים חיים לרבע מיליארד איש? איך זה מוכיח משהו? לא ברור."

רגע. מה השקר? היה שידור חי בטלויזיה ממלכתית במהדורות מקומיות? יש רבע מליארד איש בדרום אמריקה?  אם כך מה לא ברור?

לא ברור איפה ה"פייק". זה מה שלא ברור.

"הפעם, מכיוון שהשקרים היו כל כך בוטים.. "

יפה. שימו לב. ביבי כל הזמן הרי משקר  אבל הנה לכם מקרה "כל כך בוטה".  לשם פרופורציה, שקר אוסלו היה שקר בוטה, הבה נראה, מהו השקר הבוטה של ביבי :

"…כבר למחרת בבוקר הוציאה יפעת מחקרי מדיה הודעת מעקב שלפיה הביקור של נתניהו באמריקה הלטינית סוקר ב–20 כלי התקשורת המובילים בישראל ביותר מ–270 אייטמים (30 אייטמים בעיתונות, 70 באתרי האינטרנט, 100 בטלוויזיה ו–70 ברדיו). לדברי יפעת, הסיקור כלל גם שני אייטמים בשערי העיתונים ("ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום") ושני אייטמים פותחים במהדורות החדשות (ערוץ 2 וכאן). בתגובה לתלונה על היעדר השידורים החיים הזכירו ביפעת שבשל הפרש השעות בין ישראל לדרום אמריקה, התקיימו רוב אירועי הביקור בשעות הערב והלילה, דבר שמנע למעשה שידורים ישירים שלהם בערוצי הטלוויזיה. אבל תחנות הרדיו הארציות, ששעות הבוקר הן הפריים־טיים שלהן, סיקרו בהרחבה את אירועי הערב והלילה הקודמים במבזקי החדשות ובתוכניות האקטואליה. בדיקת יפעת בכל כלי התקשורת (ולא רק 20 הגדולים) העלתה ש"כמעט אפס סיקור" אצל נתניהו זה בעצם 770 אייטמים."

אז הנה השקר הבוטה והגס של אנשי נתניהו, שמעיד על שקרנותו הכרונית: כותרת שקרית לכאורה, בסרטון שטען שלא היו שידורים חיים (ובאמת לא היו – יפעת העידו בעצמם) ו "כמעט אפס" אייטמים –  והנה כי כן – בבקשה –  770 אייטמים.

נשמע המון. נכון?

אלא שבמקרה ראיתי את ההודעה של יפעת בטוויטר ושאלתי אותם כמה אייטמים היו על הקריקטורה של יאיר?

מסתבר שהיו כ-340 אייטמים על קריקרטורה של יאיר. כלומר, התקשורת עסקה פי שתיים יותר בביקור ההסטורי של ראש ממשלת ישראל בדרום אמריקה – מאשר היא עסקה בקריקטורה אווילית. משמע, הביקור הזה היה רק פי שתיים יותר חשוב מקריקטורה.

לכן, הטיעון בסרטון צודק.  כמות היחסית של סיקור הביקור היתה כמות רגילה של אותו  הרעש הלבן הרגיל של התקשורת, שתמיד ניתן לסמוך עליה שתעסוק רק בזוטות,ולעולם לא תדע להבחין בין עיקר לטפל.

טפל, למשל כמו הטענה שמשפט אחד בסרטון (משפט שאינו שקרי כלל) הוא-הוא ה"השקר הגדול והבוטה".   ואם כך הדבר, הרי שכל ה"שקרים" האחרים של ביבי – בוטים פחות. לא?  אין זו אלא,שביבי האדם הכי לא שקרן שאי פעם נולד.

"חדשות 2, ששלחו כתבת למשלחת לדרום אמריקה (דפנה ליאל) וכתבת לניו יורק (דנה ויס), הגחיכו עוד יותר את הפוסט של נתניהו, כשהראו סרטון ערוך של הכתבים והמגישים שלהם (כולל יונית לוי) מגלגלים את השם "ראש הממשלה בנימין נתניהו" יחד עם המלים "ביקור", "מדיני", "היסטורי", "ראשון", "חשוב", "ארגנטינה", "קולומביה" ו"מקסיקו"."

מה? מה זה היה? בחיי לא הבנתי.  הגחיכו, בכך שאמרו את המילים הנכונות ו"הוכיחו" ששיקר? או –  שאמרו את המילים כדי להגחיך, כאילו לא "ראש ממשלה"  או לא "ביקור מדיני הסטורי"?

כך או כך  – אתם בתקשורת מודים שהגחכתם ראש ממשלה – ומתפלאים שהוא "מיילל" על התקשורת?

אגב, באמת בלי קשר לדעות פוליטיות. מי אתם, חבורת ילדים מעוכבים מהכיתה הטיפולית, עם משכורת גבוהה מדי, שתגחיכו  ראש ממשלה של מדינת ישראל?  שמייצג את ישראל, שמייצג אותי?  ממתי תפקידה של תקשורת היא  להגחיך?!  מגיע לי, מגיע לציבור בישראל תקשורת שאינה חבורה של מאחרים להתבגר המריצים דחקות על הנושאים החשובים למדינה. מהפכנים דה-לה-שמעטע – מקומם בשוליים לא בתקשורת מיינסטרים, שמורשית לחדור לתוך המרחב הפרטי שלנו בסלון, או דרך העיתונות   -מתוך חוזה שעל פיו – אתם מגישים לי ידיעות ערוכות בתבונה, על פי סדר עדיפויות הגיוני, עם קריטריונים ברורים – וניסיון להיות אובייקטיביים ככל הניתן. את ההגחכות תתכבדו לעשות כשתגיעו למסיבת סיום התיכון –  על המורים שלכם.

זו תקשורת?!

והספינה שטה והחירטוט ממשיך:

"התוכנית "חי בלילה" עם נדב בורנשטיין ערכה סרטון משל עצמה, הפעם עם דיווחים לא רק מערוץ 2, אלא גם מכאן ומערוץ 10 (שלא שלחו כתב, דבר שגרר תלונות של עוזרי רה"מ), והראתה שאפילו צופי ירון לונדון שמעו אותו מדווח על הביקור".

וואו! ראש ממשלה ישראלי בביקור הסטורי, ואפילו כל מיני מחרטטים מהתקשורת כיתתו רגליהם וטרחו לערוך כתבה! באמת, כל הכבוד!

" ובקיצור, "הם לא רוצים שתדעו" התברר כשקר גס."

הנה שוב – למילים כבר אין אצל הכתבים, העיתונאים והשדרנים שום משמעות. וזה – השקרנות  האולטימטיבית.

כי, ראשית, שטויות. הרי באמת רוב האימבצילים משולחי הרסן בתקשורת באמת לא היו רוצים שנדע שישראל הפכה למדינה מקובלת ומוערכת בעולם.  כי אז חלילה אולי ראש הממשלה הנשוא עליהם היה מקבל על כך קרדיט.

שנית, כולכם שם בתקשורת כבר 50 שנה שבויים  עמוק בקונספציה האחת, שה"כיבוש" (או  – הנה לכם שקר גס – עצם קיומו של "כיבוש") שהכיבוש  יהפוך את ישראל למדינה מצורעת.

אז אחרי שבמעשיו – נתניהו הגחיך אתכם –  והוכיח שישראל דווקא לא מצורעת, אתם ברצינות רוצים לומר – שכן רציתם שהציבור יראה?

בוודאי שלא רציתם. אלא שלא היתה ברירה כי אירוע בסדר גודל כזה  אי אפשר להסתיר.

ולא  שאני חושדת שיש בכם גאווה מקצועית כלשהי, או יושרה, חלילה.  אין בכם. מאז שראיתי שבתקופת הבחירות והסכם הגרעין הביזיוני   של הפריץ הנערץ עליכם,  אובמה, שמכר את כלונו לאיראנים –  היו יותר אייטמים על "גניבת" פקדון בקבוקי הפלסטיק  מאשר על המאבק של נתניהו  כנגד חתימת ההסכם. שוב ושוב ציפיתי בו ביוטוב, נואם מעל כל במה אפשרית כשהוא עייף, מודאג, כועס. מתחנן על חיי כולנו- ואתם שם בתקשורת?  חגיגת בקבוקי פלסטיק.

(ועתה אין ספק שיפעת תספק לי נתונים על כמות אייטמים על הבקבוקים מול הסכם הגרעין אז אומר מראש: גם אם עסקו פי מאה בהסכם, יחסית לעיסוק בבקבוקים – עדיין זה חסר כל פרופורציה כי הסכם הגרעין מכריע את גורלנו וגורל ילדינו – ולבקבוקים מעולם לא היתה שום משמעות. ועם זאת, האימפקט שנוצר היה –  שהם חשובים יותר. ככה מטפשים את הציבור!

את הנאום בקונגרס שידרתם, בלית ברירה,  עם "פרשנות" לעם – כדי ש"יבינו" את מה שעליהם לדעת, על פי דעת התקשורת.

אפרים קישון לא היה יכול להמציא עיתונות נלעגת יותר.

אז זה השקר הגס, לומר, שאין סיקורים שהולמים את הרגע? אז איך נקרא למה שעושה דרוקר , שכל רגע ממציא פרשיה חדשה כנגד משפחת נתניהו – ושכל עשרות הפרשיות שנחקרו – נתגלו כערובא פרח, וכשידעתם את זה  גם אז לא יכולתם להתאפק והצפתם עם תמונות של ביבי בצוללת  – גם בלי שום קשר. זה  – שקר גס, ונבזי כי הוא נועד להבנות את הקשר היישר לתודעה.

שקרנים עלובים.

ויש לכם את החוצפה להתלונן?

"האם נוכח ההפסד בנוק־אאוט התנצל נתניהו בפני התקשורת שאותה השמיץ? האם הוא תיקן משהו? אולי הוריד את הפוסט, כמו שיאיר הון מחק את הפוסט המטורלל שלו שבוע קודם? מה פתאום. השקר המשיך להתגלגל, כמו שאר השקרים בתעשיית הפייק שסביב ראש הממשלה."

רואים את הפרופורציות?  "שקרים, שקרים, שקרים, פייק, מטורלל (אכן לא היה מטורלל מלעניק 340 אייטמים לפוסט של יאיר, שאין לו כל נגיעה לחיים שלנו, לעומת ביקור ממלכתי ביבשת שלמה ) ודרישה להתנצלות?!  על מה?  אפילו הרשימה הזו של דה מרקר היא המשך אותו פייק ניוז: שעולה ממנה כאילו נתניהו פשוט מכור לשקרים  ושהגדול  שבהם הוא – שהאשים את התקשורת על סיקור לא הולם.

וצדק. לגמרי.

אתם מטומטמים שם בתקשורת, כדי להבין  שאף אחד כבר לא קורא לא צופה יותר בערוצים שלכם  –  כולם כבר מאסו באופן שבו מגחיכים את ראש  ממשלה,מאסו בשקרים שלכם, בפייק שלכם, במיצמוצי הגוף של יונית, בשטנה העיוורת  שהעבירה אתכם זה מכבר על דעתכם? מאסנו  בחוסר המקצועיות, בהעדר הניסיון להציג אפילו פייק-אובייקטיביות?

תתנצלו אתם – בפני העם!

והנה הביטו כיצד רשימה שכולה פייק-משמעות מניבה פייק-מסקנות :

"וזה מטריד, כי יכול להיות שקבלת החלטות מקוממת כזאת מחלחלת גם להחלטות אחרות, חשובות יותר. למשל, ביטחוניות. האם כך מזיזים מיליארדי שקלים מפה לשם? קונים צוללות? האם נתניהו משקר גם בפגישות מדיניות? בנאומים? האם הוא, למשל, התכוון כשהכריז בנאום בר אילן על תמיכה בשתי מדינות?"

ועכשיו אני מבולבלת:  הרי נקבע כבר בפתיח  שביבי שקרן כרוני, שמייצר סביבו קרקס. ההוכחה לכך היא ה"שקר הגס והבוטה".אז פתאום זו רק ההשערה, התיאוריה המחקרית?

הנה הטיעון:

טענה: ידוע לנו שביבי משקר תמיד

טענה: לראייה, שקר בולט במיוחד

מסקנה: אולי הוא משקר תמיד

הבנתם את ההגיון המעגלי, או שאתם כבר מטומטמים מדי?  או שהכוונה היא לטמטם את הציבור, כי זה עובד, לראייה, קיראו את התגובות ברשימה הזו: האימפקט עבד על הזומבים המטומטמים שקראו והגיבו. וזה מתקבל על הדעת כי אפשר היה הרי להטמטמם ממש תוך קריאה – והנה כי כן  – הם מגיבים בפעיות בהלה  ובשטנה ל"שקרן"…

ואחרי שלא הוכח כלום, מגיעה המסקנה, שאינה אלא כלום :

"מהפכת הפייק ניוז אולי הכי מתאימה לנתניהו מכל המהפכות של העשור האחרון. מזה זמן שהוא והצוות שלו מלהטטים בשקרים כאילו היו לולייני כדורים בקרקס."

שקר שחוזרים עליו הרבה פעמים הופך לאמת – רק לאחר שסיימתם לטמטמם את ההקורא שלכם.

"כך עם "שלטון הימין בסכנה, המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי", שקר!  התגלה, לא פחות, שהרשות הפלסטינית  נתנה הוראה לערבים לנהור לקלפיות. ובכלל – נתניהו כמעט לא ניהל מערכת בחירות. הוא היה עסוק עם עסקת הגרעין. אז על משפט אחד –לפני שנתים, כחלק ממאבק על קולות –  את זה לא שוכחים לו.  ולמה?  כי כמעט לעולם לא ניתן לתפוס אותו במחווה לא ממלכתית."

והנה, הטמטמת ממשיכה, וכדי להוכיח את הידוע מראש ("ביבי משקר תמיד")  רותם לא מסתפק/ת בהבאת הראיה של השקר הגס והבוטה אלא כל ההסטוריה של השקרים שהיא/הוא מייחס לו:

"כך עם הקלטת הלוהטת"  – להזכירכם, הביזיון שבניסיון להשפיע על מערכת בחירות באמצעות חיטוט בחיים פרטיים וזה גם אם הריננונים על כך שהמתמודד מולו, שמעון פרס, החזיק לעצמו בפריז מאהבת מכספים שבן גוריון שם בידו לקניית מטוסים, אולי אינה נכונה. (והנה אני חושפת מניפולציה משלי.  אין לי הוכחה לאמיתות הידיעה הרכילותית, אבל הכנסתי אותה בכל זאת כי אנשים נוטים להסיק שאין עשן בלי אש, ותיבת תהודה של הידיעה הזו עושה לעצמה כנפיים ויוצרת מציאות משל עצמה. שימו לב, שאת ה"אולי אינה נכונה" הכנסתי רק בסוף, כך שעד שהגיעו לקרוא אותה, הרושם כבר נצרב בתודעה. ככה קל ליצר מניפולציות. למדתי את זו מכותרות "הארץ". )

מה שקרה פה הוא, שהכותב קושש מספר אירועים מכל ההסטוריה, שבהם שהוא סבור נתניהו שיקר. האם אלו כל השקרים או בבחינת "קצה הקרחון". כי יש להניח שכל אדם משקר מדי פעם, לא? במיוחד פוליטקאי.

"וכך בלא מעט שלבים בקרירה הפוליטית שלו. ומה זה השליטה שלו ב"ישראל היום" אם לא תוצר של תעשיית הפייק? "

שקר!  אין שום סיבה שלא יהיה עיתון ימני.  עיתונאים יודעים שכל העניין של השליטה הוא קשקוש – ובכל זאת משקרים.

"והשיחות עם מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס, שהבטיח לו "תהיה ראש ממשלה כמה זמן שתרצה ותקבל סיקור חיובי" — מה זה אם לא הפייק הגדול בתולדות ישראל?"

לא. אתם מבינים?  מו"ל עיתון מרכזי במדינה נתפס כשהוא מנסה לסחוט ראש ממשלה – ובהודעתו שלו – הוא מטה ידיעות וכותרות  – למי שמוכן לשלם לו אתנן.  נתניהו לא הסכים – ושילם מחיר : 100% כותרות שליליות בזמן בחירות. מוזס אולי גבה מראש הממשלה עונש על אי תשלום דמי חסות  – אבל הפשע נעשה כנגד הציבור. נגדנו.  במסווה של חדשות  וסיקור הנעשה – הציבור קונה עיתון שמספר לו מה שהלקוח ששילם לו – רוצה שתדעו!  הלכה למעשה –  פייק-ניוז. שקרים. המצאות על פי דרישה –  וכל זה –  הכתבן לא מתביש להציג – כאילו פה טמונים השקרים של נתניהו דווקא?! שטרקמן מטומטם? שטרקמן חושב שהציבור מטומטם?

ולסיכום, בקושי הגעתי, כי יש גבול לכמות הזלזול:

" אבל אין ספק, כשיש פייסבוק וטוויטר, ויש דוגמה מטראמפ מעבר לאוקיינוס, מלאכת השקרים קלה בהרבה. כך אפשר מצד אחד ליילל על התקשורת המזייפת ומצד שני לזייף בעצמך פי כמה."

כלומר, לשטרקמן אין שום ספק. וזהו. טראמפ, פייק ניוז, מירי רגב… (חחח).  השמאל הטמטם לגמרי ועבר לסתם זריקות מילים ושמות שכבר הספיק להטיל עליהם רפש, ועם קונוטציות במקום עם משמעות.

ובכל זאת עיתונאי קטן:  ראש הממשלה מלין, קובל, מתלונן, מצביע על, מדגיש, טוען, אומר, פוסק –  ראש ממשלת ישראל  לעולם לא "מילל". הבנת, יבבן קטן?

לראש ממשלה של מדינת ישראל נותנים כבוד, כי זהו כבודה של המדינה וכבוד אזרחיה. אם אין ביכולתך לכבד, ולו את העיתון (הגם, שאינו מכבד את עצמו) אז עוף לנו מהעיניים. הציבור לא צריך לסבול אנשים שאין להם כבוד אליהם.

מקרה חמור במיוחד של מילה עם משמעות 

---

עוד אני עורכת את הרשימה הזו, וכבר הפנו את תשומת ליבי לעוד רשימה מבית מדרשו של שוקן. הפעם, "הארץ" והרשמת היא איריס לעאל. ברשימתה "זה שקרן וזה שכרו" מעזה היבחושה להכפיש את גלית דיסטל־אטבריאן, אחת מהנשים הסופרות הטובות ביותר בשנים האחרונות.

ממש כשם שרשמני הארץ מרשים לעצמם ללההג בחירות מוחלטת ולהתנתק מכל השטות הזו של החיבור בין מילים למשמעות, קורה שפתאום בבת אחת נוחת עליהם הלך רוח הפוך בתכלית – ואז הם הופכים נוקדנים וקפדנים חסרי כל פשרה ובשום פנים ואופן אינם מוכנים לקבל את הפראזה "זכתה בפרס ספיר" כשהאמת היא כל כך רחוקה ממנו: "זכתה בפרס במסגרת פרס ספיר". הו לא. גלית חביבתי. למילים יש נשמעות! לא כל אחד יכול לומר כל מה שבא לו, יש אמת, עובדות, משמעות! זה לא שאת דרוקר, שלפחות מקשקש את מה שאנחנו רוצים לשמוע. דייקי, גברת! מספיק שצריך לסבול את קיומך, פאשסטית רזה.אז גם לסבול את שקריך הבוטים?

הכתבנית מתייחסת ל"שקר" של גלית. בויכוח שהתלהט גלית פלטה שהיא זוכת פרס ספיר כשהאמת היא, שהיא "רק" זוכת בפרס במסגרת פרסי ספיר. על בסיס ה"שקר" הזה, בנתה העיתונאית הכושלת מבנה שלם של קונספירציה, שבקצרה הולך כך:

גלית "שיקרה" בנוגע לקבלת פרס ועל כן תובעת ממנה בעלת הטור החצופה להדרש ל"חשבון נפש, מתוך כיבוד המאזינים, הצופים והקוראים, שלהם שיקרה במצח נחושה". אזכיר שוב, מדובר בעיתון "הארץ", זה, שמשווק ידיעות אלטרנטיביות במהדורה האנגלית, שיקר לגבי השותף הנאצי ומקדם את האנטישמיות בעולם..

המשך הקונספירציה: "כשבוע לאחר מכן התבשרנו שהיא מועמדת השרה למועצת התרבות. כך ייעשה היום לאנשי תקשורת שמשקרים, כך מביע השלטון את הערכתו, כך הוא נותן להם מעמד משפיע בעיצוב התרבות."

שמים לב? הממשלה פסולה, כי היא מעניקה פרסים ממשיים לקידום סופרים שמשקרים, שקיבלו פרסים. תגידי לי, מטומטמת. אם כך היה, את לא סבורה שכל מי שקיבל אי פעם פרס – קיבל אותו בגלל שהממשלה רוצה להעניק פרסים לשקרנים? לא אכפת לי מי היא איריס לעאל, דבר אחד ברור. אינך ראוייה ללחך את העשב, סביבו עומדת גלית דיסטל אטבריאן.

אותה הטפלות לטפל, אותה הטפלות לאי-דיוקים קטנים כדי ל"הוכיח" את מה שלמעשה היתה הנחת המובקש: הממשלה לא ראויה.

למעשה, ניתן לטעון באותה המידה, ואכן, אני אטען זאת: הסיבה שגלית לא זכתה בפרס הראשון על ספרה "אם היו אומרים לך" – ספר שמתאר באופן רגיש, אמיץ, נטול רחמים עצמיים ומלא הומור על מאבק של אם צעירה ממוצא פרסי ברשויות שמנסות להאשים אותה באוטיזם שהתגלה בבנה – שהוא גם במידה רבה סיפורה האישי – זה רק בגלל שהממסד התרבותי הנשלט על ידי אליטות אשכנזיות שמאלניות הדיר אותה בשל דעותיה הימניות. את הממסד הזה אני מכירה היטב אישית, יודעת כיצד נעשית ההדרה, באופן אלים ופרוע, ללא כל בושה. אליטה שמתעלמת משקריו של יצחק לאור – הטוען שלא אנס ולא הטריד – כשכולם יודעים שכך עשה, אך שה"שקר" של השמטת מילה של גלית הופך אותה לשקרנית, את השרה ללא ראויה ואת כל השילטון ללא לגיטמי. ורשימה כזו היא אחת הדרכים להעלים כל יוצר ימני, על ידי הכפשה והדרה, להפחיד אחרים שמא יעזו להביע רעיונות מחוץ לאינדוקטרינציה, ואחר כך טוענים הרמאים הגזלנים – שאין יצירה בימין.

יום אחד, ממש בקרוב, יצאו כל היוצרים המפוחדים שהסתירו את נטיותיהם הציוניות  – ויבעטו בקומיסרים הבולשביקים הטרוריסטים. גלית היא אחת הנשים שהיה להן האומץ שלא להסתתר. לו היתה מעמידה פנים – היתה זוכה לכל הפרסים שהיא ראויה להם. לכן, כל הכבוד לשרה, שתיקנה מעט מהעוול

האליטה השמאלנית, דרך אמצעי מדיה כמו עיתון הארץ – יצרה פה מציאות שלמה אלטרנטיבית. פייק-ניוז כל כך גדול ורחב – שכל מי שמנסה לחדור אותו ולהוכיח את השקר – נתפס בעצמו כשקרן. כי דבר ידוע הוא –  שהארץ הוא האמת. המציאות היא שמשקרת.