דמו, דמו, דמוקרטיה

מאת: אבי ביטר | טור אורח פורום קפה שפירא

הדמוקרטיה היא שוויון
בין עני לבעל הון
אבל צריך עוד לברר
מדוע יש שווים יותר

(עמוס אטינגר, שיר הדמוקרטיה מתוך המחזמר 'קזבלן')

 

למרות שהיא מוצגת לציבור כמוסכמה אקדמית, 'טענת הזכויות' לעיל מנותית להגדרת הדמוקרטיה המהותית אינה אלא טענה של מלומד אחד ונובעת מתוך צד פוליטי מסוים מאד במפה, הטוען על 'החירות, השוויון והטוב המשותף:
כאן הכשל וכאן גם הסכנה, מכיוון שהחירות והשוויון סותרים זה את זה, והדמוקרטיה היא בדיוק המכשיר באמצעותו מיישבים האזרחים את הסתירות הללו על פי ערכיהם והעדפותיהם.

המכונית המשפיעה ביותר במאה העשרים הייתה ללא ספק פורד 'מודל טי', שהקנתה את חירות התנועה להמונים – חירות, שבשל העלות הגבוהה שנדרשה לרכישתן ותחזוקתן של המכוניות שיוצרו עד אז (אוקטובר 1908 ), נשמרה רק בידי המעמדות העליונים בחברה.כך הפכה ה'מודל טי' להרבה יותר מאמצעי תחבורה פרטי ראשון להמונים, יעיל וזול – היא שחררה את המעמד הבינוני בארה"ב ככוח עולה בחברה, עיצבה את כוחם של הצרכן והייצור ההמוני, וקיבעה לעד את המכונית (חירות התנועה) כסמל לקדמה ולרוח האמריקאית.
בדומה למשחררים אחרים שקדמו לו, הוגה ויצרן ה'מודל טי' הנרי פורד דווקא לא התאפיין כליברל, אלא כגזען אידאולוגי מובהק (ובפרט, אנטישמי). על משהו מתפיסת עולמו ניתן ללמוד מאמירתו המשעשעת, שמומחים ויודעי ח"ן אוהבים לצטט: "אתה יכול להזמין פורד 'מודל טי' בכל צבע שתחפוץ, ובלבד שיהיה זה שחור".
לטעמי, אמירה זו עמוקה יותר משהיא משעשעת: הפרדוקס בה משעשע רק במידה ומייחסים לו בדיחות דעת, אך אני מאמין שפורד באמת התכוון לומר 'תרצה מה שתרצה לא מזיז לי, אני זה שיקבע מעמדת כוח מה ראוי שתקבל' – יתר על כן, פרדוקס דומה מהדהד לי באמירותיהם של 'משחררים' נוספים כרוסו ('מי שימאן להישמע לרצון הכללי יכריחוהו להיות חופש'), או קאנט ('רצון חופשי ורצון כפוף לחוקי המוסר הם אותו דבר') וכיו"ב – כמו גם בגרסה המוזרה המופצת בישראל להגדרת הדמוקרטיה, המתקראת באופן מטעה 'דמוקרטיה מהותית'.  כדי לשים דברים בפי אומרם, הנה לדוגמה אחד הניסוחים של אהרון ברק: [1]

"דמוקרטיה אינה רק דמוקרטיה ״פורמאלית״ (שעניינה תהליך הבחירה בו שולט הרוב). דמוקרטיה היא גם דמוקרטיה ״מהותית״ (שעניינה הגנה על ערכים מסויימים, כגון שלטון החוק, עצמאות השפיטה וזכויות האדם)." (אהרן ברק, הפרקליט מג, חוברות א-ב)

ניסוחים דומים ניתן למצוא אצל רות גביזון, במכון הישראלי לדמוקרטיה וכיו"ב, קבוצה שלטובת הניטרליות לא אגדיר כאן, אך לשם הנוחות, נכנה להלן הגדרה משותפת זו בקיצור 'טענת הזכויות'.
באמירת אגב אציין שאני חולק על ההגדרה לעיל, שהרי רק לדוגמה ובין היתר, הגדרה כזו בהכרח תאיין את כל הדמוקרטיות שהתקיימו בעבר: שוויץ לדוגמה הקנתה זכות בחירה לנשים רק ב 1971  והעבדות בארה"ב לדוגמה נוספת התקיימה עד 1865 (והפורטוריקנים בה אינם זכאים לבחור ולהיבחר לממשל הפדרלי עד היום) – לטעמי (ולא רק לטעמי) תהיה זו טעות מוחלטת לקבוע כמתחייב על פי ההגדרה לעיל, ששוויץ וארה"ב לא היו דמוקרטיות לפני כן. לגופו של עניין, לא רק על הגדרת הדמוקרטיה המהותית הזו אני מבקש לחלוק כאן, אלא בעיקר על אופן הצגת הטענה לעיל כאמת מוסכמת – שכן ההגדרה בקונצנזוס האקדמי, במקורות שאינם פוליטיים-מובהקים, היא שונה בתכלית, בניגוד לרושם שטענות כאלה מבקשות לטעת בציבור הישראלי.

אביא כמה דוגמאות:
וויקיפדיה למשל, מגדירה כך [2]:

"דמוקרטיה מהותית היא סוג של דמוקרטיה שבה תוצאות הבחירות מייצגות את האנשים. במלים אחרות, דמוקרטיה מהותית היא סוג של דמוקרטיה הפועלת לאינטרס הנשלטים בה."

מארי קלדור לדוגמה, פרופסור לממשל עולמי באוניברסיטת 'לונדון סקול אוף אקונומיקס אנד פוליטיקל סיינס', מנסחת כך [ 3]:

"במונח 'דמוקרטיה מהותית' אני מתכוונת לתהליך, עליו יש לחזור ללא הרף, במטרה למקסם את ההזדמנויות של כל הפרטים לעצב את חייהם ולהשתתף ולהשפיע על ויכוחים בהחלטות ציבוריות שמשפיעות עליהם."

על פי דייויד ביטהאם, מנהל המרכז ללימודי דמוקרטיזציה באוניברסיטת לידס, היסודות הבסיסיים של דמוקרטיה מהותית, [ 4] "הם שלאנשים יש זכות להשפעה על החלטות ציבוריות ומקבלי ההחלטות הללו, ויש להתייחס אליהם בכבוד שווה ובערך שווה בהקשר של החלטות אלה"

אם הגדרות אלו לעיל עוסקות כולן באינטרס ויכולת ההשפעה שיש לאזרחים על קבלת ההחלטות הציבוריות – מהיכן צמחה לה 'טענת הזכויות' לעיל, לפיה דמוקרטיה מהותית הגדרתה שונה בתכלית כביכול, ו"עניינה הגנה על ערכים מסוימים, כגון שלטון החוק, עצמאות השפיטה וזכויות האדם"?

כדי להבין זאת יש לבחון את גלגולי המונח, החל במתנגדים הקלאסיים לדמוקרטיה הליברלית המערבית, המרקסיסטים:
עבור מרקס לדוגמה [ 7], הדמוקרטיה הליברלית היתה רק צעד אחד בהתפתחותה של ההיסטוריה ושימשה בעיקר ככלי לקידום אינטרסים בורגניים נוספים בשל אבטחתו של הליברליזם והגנתו את הקניין, כמו גם הדגש ששם על השוויון, ראה מרקס את המדינה הדמוקרטית הליברלית כנוטה באופן יעיל לטובת אלה שבבעלותם אמצעי הייצור. כמו טוקוויל לפניו, הבין מרקס כי השוויון וזכות הקניין סותרים זה את זו. […] המעמד הכלכלי הדומיננטי היה מסוגל לשלוט בלא שלטון. על בסיס כוחם הכלכלי הם יכלו להשפיע על הממשלה. כך הגיע למסקנה כי המדינה הדמוקרטית הליברלית לא השיגה את האחריות וההגנה על האינטרס הציבורי אליו היא שואפת (Femia 1993). הפתרון של מרקס היה החברה החופשית […] משמעות הדבר הייתה לא רק השתתפותם המלאה של מעמד הפועלים בממשלה, אלא גם קביעתם המלאה של כל העניינים על ידי כל אזרח, דהיינו קבלת החלטות קהילתיות.
התוצאה של "המדינה" הייתה מינימלית, תחילה סוציאליסטית, ולבסוף דיקטטורה קומוניסטית מהפכנית של הפרולטריון, שבה ניתן היה להשיג את הרצון הכללי, מכיוון שכל היבטי השלטון נתונים לדין וחשבון בפני הרוב (Marx 2008). כך נוסח למעשה מודל 'הדמוקרטיה המהותית' המרקסיסטית, שלימים נודעה בשמות 'דמוקרטיה עממית', דמוקרטיית הפועלים', 'דמוקרטיית הסובייטים' וכיו"ב:

"בלב המדינה יהיה מבנה פירמידלי של דמוקרטיה ישירה או ייצוגית [Held 1996)  העתידית תהיה אפוא זמינה לכולם, שקופה ופתוחה לשינוי. במונחים של דמוקרטיה זו תהיה הצורה הסופית של demos kratein [שלטון העם, יוונית]. במדינה זו יתגשמו במלואם האידאלים הדמוקרטיים של שוויון והשתתפות."[7]   

ממשיכי דרכו של מרקס אימצו את ביקורתו זו על הדמוקרטיה הליברלית המערבית. לנין למשל נהג ללעוג לדמוקרטיות המערביות שאינן 'מהותיות' אותן כינה 'דמוקרטיות הבורגנות'. לעומתן, הציב את דיקטטורת הפרולטריון כדמוקרטיה ה'מהותית', ה'אמיתית', לדוגמה:

"כך בחברה הקפיטליסטית יש לנו דמוקרטיה מכווצת, אומללה, שקרית, דמוקרטיה רק לעשירים, למיעוט. דיקטטורה של הפרולטריון, תקופת המעבר לקומוניזם, תיצור לראשונה דמוקרטיה לעם, עבור הרוב, יחד עם הדיכוי ההכרחי של המנצלים, של המיעוט". (לנין, "המדינה והמהפכה")

"להחליט פעם בכל כמה שנים, אילו מבין חברי המעמד השליט ידכאו וירסקו את העם באמצעות הפרלמנט -זוהי המהות האמיתית של הפרלמנטריות הבורגנית, לא רק בממלכות הפרלמנטריות-חוקתיות, אלא גם ברפובליקות הדמוקרטיות ביותר." (לנין, עבודות שנאספו, כרך א' p. 381-492 ,25 )

את המונח המונגד בוויכוח לדמוקרטיה המהותית, הידוע בשם דמוקרטיה 'מינימלית', 'פרוצדורלית' או 'פורמלית', טבע יוזף שומפטר, כלכלן ואיש מדעי המדינה האוסטרי, שניבא גם הוא סוציאליזם, אך "דחה את טענתו של מרקס לפיה הקפיטליזם ייחרב ביד הפרולטריון, אויבו המושבע, וגרס כי הוא יתמוטט דווקא בגלל הצלחתו. […]

הבעיה העיקרית ב"הרס היצירתי" שמחולל הקפיטליזם, טען שומפטר, היא שהוא מקים עליו מתנגדים רבי עצמה, ובראשם מעמד אינטלקטואלי רחב החש מאוים בגלל השינויים התכופים שמחולל הקפיטליזם. מעמד זה, שקיומו נובע מהקפיטליזם והצלחתו, מתקיף בהתמדה את הרעיון הבורגני ואת היזמה הקפיטליסטית המבוססת על קניין פרטי, וחותר לכינון עולם ממנו תעלם היזמה הכלכלית לטובת קיפאון מתמשך. כתוצאה מכך, טען שומפטר, האקלים החברתי והאינטלקטואלי הדרוש ליזמות ייעלם ועל מקומו יבוא שלטון סוציאליסטי מסוג זה או אחר, במיוחד בדמות המגמה לבחור מפלגות סוציאל-דמוקרטיות."

 "חלק על הרעיון לפיו דמוקרטיה היא תהליך שבו ציבור הבוחרים מזהה את טובת הכלל, ופוליטיקאים מוציאים בחירה זו אל הפועל. הוא טען שהנחה כזו אינה מציאותית ושהבורות והשטחיות של האנשים פרושה שלמעשה הם בעיקר מתומרנים על ידי פוליטיקאים, הקובעים את סדר היום. דבר זה הפך את הרעיון של 'שלטון העם' הן לבלתי סביר, והן לבלתי רצוי. תחת זאת הוא קרא למודל מינימליסטי שהושפע רבות ממקס ובר, שבו דמוקרטיה היא המנגנון לתחרות בין מנהיגים, בדומה מאוד למבנה שוק. הוא הגדיר דמוקרטיה כ"הסדר מוסדי לשם השגת הכרעות פוליטיות שבו נמסרת ליחידים סמכות של הכרעה תוך מאבק של תחרות על קולות העם". שומפטר [ 6]

הגדרה מינימלית זו של שומפטר לדמוקרטיה נודעה כאמור בשם 'דמוקרטיה פורמלית' או 'פרוצדורלית', ועפ"י הטענה המרקסיסטית נועדה לדיכוי ההמונים בידי האליטות, שזהותן המדויקת השתנתה לפי הטוען: הבורגנות אותה אפיין מרקס, כמו גם 'המעמד האינטלקטואלי הרחב המאוים' שאבחן שומפטר, זוהו כך או אחרת גם ע"י סוציאליסטים נוספים כגראמשי ('הגמוניות') ודאהל ('פוליארכיות', קבוצות אליטה המתחרות ביניהן), כגורם בעטיו הדמוקרטיה הפורמלית אינה 'עובדת', אינה 'מהותית', אינה 'אמיתית'. דאהל, פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת ייל ואחד מהמדענים המשפיעים בתחום, "מעולם לא הכחיש את מחויבותו רבת השנים לרעיונות סוציאליסטים". [ 8] כנגד שומפטר ומודל הדמוקרטיה המינימלית/פורמלית/פרוצדורלית שלו, העמיד דאהל את מודל הדמוקרטיה המקסימלית, ה'מהותית' הפרטית שלו, כשבדרך של היקש הוא מצרף להגדרה (שעסקה כזכור בהשפעת הבוחרים על ההחלטות), את נושא הזכויות:
[7] "דאהל הדגיש שעל מנת שההליך הדמוקרטי יהיה חופשי, דהיינו על מנת לאפשר בחירה והשפעה  אמיתיות לבוחר, על זכויות אזרח להיות מיושמות לא רק בתקופת תהליך ההצבעה, אלא גם לפניו ולאחריו […] דאהל התייחס לתהליכי הפוליארכיה כ'מהותיים', מכיוון שהם אפשרו לאזרח להשיג את 'הטוב המשותף', ששומפטר הכחיש.

על פי דאהל ( 1989 ) הטוב המשותף דרש גם "הבנה נאורה" בכולל את הידע המלא (חלופות ותוצאות), וגם את תהליכי הדמוקרטיה, מימוש הזכויות וההזדמנויות, ומוסדות הפוליארכיה של דאהל הם חלק מן הטוב המשותף":

"…לא ניתן לקרוא את הדרישה ל"הבנה נאורה" של דאהל, בלי להיזכר מייד ב'ציבור הנאור' של אהרון ברק (וכאשר ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית אינם ניתנים ליישוב עם ערכיה כמדינה דמוקרטית, אין מנוס מהכרעה. הכרעה זו צריכה להיעשות לדעתי לפי תפיסותיו של הציבור הנאור בישראל).

אם בגרסה הסוציאליסטית שמשו מהפכנים מקצועיים כ'מבינים נאורים' עבור שאר הציבור, הרי שבביקורותיהםהנפרדות על טענת 'הציבור הנאור' של ברק, הסכימו גם פרופ' מאוטנר וגם פרופ' שמיר, כי גם בגרסה הישראלית 'הציבור הנאור' אינו מייצג אלא קבוצה בדלנית המדירה את רוב רובו של הציבור בישראל. מכאן, די בקפיצה אינטואיטיבית נוספת מזכויות אזרח לערכים:

 "הדמוקרטיה המהותית כך מכוונת ליישם את ערכי החירות והשוויון, המהווים מסד לתפיסה הפוליטית של דמוקרטיה, מעבר לזכות לבחור".(דאהל 1985:46 )

הנה כך, למרות שהיא מוצגת לציבור כמוסכמה אקדמית, 'טענת הזכויות' לעיל להגדרת הדמוקרטיה המהותית אינה אלא טענה של מלומד אחד ועדתו בצד פוליטי מסוים מאד במפה, הטוען על 'החירות, השוויון והטוב המשותף:
כאן הכשל וכאן גם הסכנה, מכיוון שהחירות והשוויון (והאחווה, הצלע השלישית במוטו של המהפכה הצרפתית) סותרים זה את זה, והדמוקרטיה היא בדיוק המכשיר באמצעותו מיישבים האזרחים את הסתירות הללו על פי ערכיהם והעדפותיהם.

התוצאה של הכרעה זו היא לעולם רק פשרה, מכיוון שהערכים 'מושכים' את החברה לכיוונים מנוגדים:לדוגמה, שוויון קיצוני הגובר תמיד על יתר הערכים משמעו בין היתר סוציאליזם וקומוניזם, חירות קיצונית הגוברת תמיד על יתר הערכים משמעה בין היתר אנרכיזם, ואילו אחווה קיצונית הגוברת תמיד על יתר הערכים משמעה בין היתר לאומנות קיצונית ופשיזם -ערכים הם 'צבעי היסוד' המעורבים ביחס הקובע את צבעה הפוליטי הסופי של החברה, ולכן על פי ההגדרה המקובלת לדמוקרטיה מהותית, את היחס הזה על האזרחים לקבוע ולעדכן ללא הרף באמצעות התהליך הדמוקרטי, ולא האקדמאים או השופטים: היומרה לקבע הרכב ערכים מראש 'בתוך' הדמוקרטיה כחלק אינטגרלי מהגדרתה, תמנע למעשה מהאזרחים לשנות קביעה זו באמצעות הדמוקרטיה (שהרי אם ישנו את יחס הערכים שנקבע מראש בהגדרת הדמוקרטיה, על פי ההגדרה ה'ישראלית' לעיל היא לא תהיה יותר דמוקרטיה), ולכן כמוה ככפיית ערכים על החברה. הוא הדין ב'טוב המשותף' – גם מבלי להיכנס לנושא הרחב הזה, ניתן לומר שהוא חומק מכל הגדרה קשיחה, מכיוון שכל אדם יגדיר 'טוב משותף' אחרת:
תומס אקווינס, לדוגמה הגדיר את 'הטוב המשותף' כקיצם של החוק והשלטון, בעוד שג'ון לוק טען דווקא שהוא החוק העליון. אפלטון ראה אותו כהרמוניה חברתית ושיתוף פעולה בין פלגים בחברה, אדם סמית קבע ש'היד הנעלמה' של השוק החופשי היא שתניב אותו, ג'ון רולס טען שרק 'מסך בערות' יגרום לאנשים לבחור בו, וכן הלאה.
מכאן שהעימות הרעיוני בין תפיסות הדמוקרטיה בישראל מוצג לציבור באופן מטעה, המחלוקת בציבור הישראלי היא לא בין תפיסת דמוקרטיה 'פורמלית' לתפיסת דמוקרטיה 'מהותית', אלא בין שתי הגדרות מנוגדות למונח 'דמוקרטיה מהותית': מחלוקת באם מהות הדמוקרטיה היא 'יכולת השפעת האזרחים על חייהם' או שמהות זו היא 'הגנה על ערכים מסוימים ובעיקר זכויות אדם' –
אך לא זו בלבד שהטענה הראשונה אינה מוזכרת כלל כהגדרה לגיטימית לדמוקרטיה המהותית, למרות שהיא מקובלת בקונצנזוס האקדמי – אלא ש'טענת הזכויות' לעיל מוצגת לציבור הישראלי כהגדרה האבסולוטית היחידה, שנקבעה באמצעות "הבנה נאורה" של 'מומחים' כביכול, וכתוצאה ממנה נקבעו כבר גם ערכי האזרחים מראש, באופן כזה שאפילו נציגיהם בבית הנבחרים אינם מוסמכים לשנותם, מאחר וכל ניסיון לשנות ולו רק את משקלם במאזן, מוגדר מראש כ'קץ הדמוקרטיה': הגדרה בה מצד אחד 'דמוקרטיה' מקנה כביכול חירות לבחור את דמות המדינה, ומצד שני 'מהות' שנקבעה בה מראש מונעת כל שינוי שלה – היא הגדרה רק למראית עין של 'חירות' לבחור, חירות שאינה קיימת – או בלשון פשוטה, "אתה יכול להזמין פורד 'מודל טי' בכל צבע שתחפוץ, ובלבד שיהיה זה שחור" .
———————————
http://bit.ly/2A7MmEX [1]
https://en.wikipedia.org/wiki/Substantive_democracy [2]
http://www.gcsknowledgebase.org/wp-content/uploads/0708-04-ch2-red.pdf [3]
http://www.multaqa.org/pdfs/HumanRights&Democracy.pdf [4]
https://books.google.co.il/books?id=LJfLCgAAQBAJ [5]
http://bit.ly/2hTPeee [6]
https://books.google.co.il/books?id=LJfLCgAAQBAJ The United Nations Democracy Agenda: [7]
A Conceptual History
http://bit.ly/2jnD6Cy [8]


מאמרים נוספים שאולי יענינו אתכם: דמוקרטיה מהותית היא בלוף

מודעות פרסומת

2 תגובות בנושא “דמו, דמו, דמוקרטיה

הוסיפו את שלכם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: