ידיעות חמורות, שלא מעוררות סקרנות, משום מה

מוזס

תחת עינו הבוחנת של בגצ מתרחשת לכאורה תרמית יומיומית ענקית כנגד הדמוקרטיה. ובניגוד בולט לאופן שבו בג"צ מוצא לנכון להגן על הדמוקרטיה השברירית שלנו בכל דבר ועניין, הסיפור הענק הזה עובר בשתיקה לא אופיינית כלל ועיקר.
כשחושבים על זה, האם לא היו כתבות מפנקות על שופטים ושופטים לשעבר? 
לא מעט, לזכרוני. 
והיכן היא הביקורת על השיטה השיפוטית של ברק?  שלא מעט גדולי משפט יצאו כנגדו – אף "עתונאי" ב"ידיעות אחרונות" מעולם לא גילה סקרנות ? הכיצד?

אני רוצה שיהיה מובן וברור מה עולה פה מהתחקיר של איתמר פליישמן:

אתם קונים בבוקר ערימת ניירות מודפסת, שבעמודה הראשון כתוב למעלה "ידיעות אחרונות" ואתם חושבים שזה עיתון.
למעשה, זה לא עיתון, ומה שאתם קוראים בו אינו מציאות, כפי שהיא משתקפת בעייניהם של אנשי תקשורת מקצועיים – זו ערימה של תוכן פרסומי, בין אם יש בו קצת אמת או בכלל לא – שמוכתב על ידי לקוחות – פוליטיקאים שמשלמים בכסף שלנו – על מדורי פרסום נוסח ג. יפית, רק בלי שיספרו לכם שאלו מדורי פרסום

גם עבור המו"ל, מוזס, ידיעות אחרונות אינו עיתון. הוא כלי נשק לסחיטת דמי חסות לכאורה, מפוליטיקאים, שהם אנשים שהקריירה שלהם נקבעת ע"י דעת קהל, ושכספי השוחד – או הסחיטה- לא שלהם – אלא שלנו.

כל זה לכאורה מתנהל כבר שנים, הציבור משלם גם דרך הקופה הציבורית וגם במחיר העיתון שהוא קונה – כדי שירמו אותו דרך קבע, ב"ידיעות" שאינן אלא תוכן שיווקי ותדמיתי לפוליטקאים ששלמו שוחד -ותוכן מכפשני – לאלו שלא נכנעו לסחיטה. בין אם מוצדק או לא.

כשמוזס הוקלט כאומר שהוא מכתיר ראשי ממשלות, הוא כלל לא הפריז.

רוב הציבור טועה לחשוב שמה שכתוב ב"ידיעות אחרונות" חותר באופן כלשהו לאמת, וכך ה"עיתונאים" של מוזס מכוונים את האמת על פי מה שמשלמים להם, שהאמת תהיה.
ומאחר שרוב מה שאנחנו יודעים אנחנו יודעים מתוך התקשורת – אז מבחינתו זו המציאות האמיתית.
בנוסף, המניעים מאחורי חוק ישראל היום מובנים עתה כפליים:
ראשית, ברור שעיתון מתחרה פוגע בהכנסות של המתחזה לעיתון,
ורק ההשערה ששרים וחברי כנסת היו קשורים בקשרים של שוחד וסחיטה עם המו"ל יכולה להסביר איך זה שהרשות המחוקקת, מחוקקת חוק שאוסר על מו"ל לחלק לאזרחים עיתון בחינם מבלי שיעמוד מול זה חוק שאומר שאסור לחלק עיתונים בחינם. מה גם שהנוניתון מחולק בחינם בלא מעט מקומות, כמו באוניברסטאות, למשל.

שנית, עיתון כזה עלול לפגוע במונופול על האין-אמת. כך שאנשים עלולים להתחיל לחשוב, דברים אחרים ממה שנוני רוצה שהם יחשבו. וכך יאבד אפקט האיום ולא תהיה יותר בלעדיות על הכתרת ראשי ממשלה . זה כבר לכאורה מזיק לא לעסקי המו"לות אלא לעסקי הפרוטקשן!

 "האזרח קיין"  – "אנשים יחשבו… מה שאני אומר להם לחשוב"

זה מתחולל,  בשעה שראש ממשלה מכהן נחקר ללא הרף על ידי המשטרה והפרקליטות – לבחון אם הפכ רמון כשפעל למען כותרת מפנקת באתר נידח כ"וואלה" (למרות שאין בכלל הוכחות לקיום כותרות כאלו) ושמי שרודף אותו על כך, עד לכדי הכנסת אנשים מהישוב למעצרים, יצירת כמות לא הגיונית של עדי מדינה – הוא אותו אלשייך – שבבת אחת ובין לילה, לאחר שהותקף שוב ושוב באכזריות על ידי התקשורת ובכלל זה- ידיעות אחרונות – החל פתאום – גם לא להצליח לשלוט על הדלפות מחקירות ראש הממשלה וגם – הכי מפתיע – לקבל כותרות וכתבות מפנקות – כולל כתבת צבע בעמוד ראשון – שבו מישהו מטעם ה"עיתון" שולח לו פרחים….

וכל זה, בתקופה שבה יש לנו מערכת משפטית כל כך מפוארת -עד שהיא מתערבת וחודרת לכל פרט, גדול כקטן, בכל ההתנהלויות של כל אחת מהרשויות האחרות אבל משום מה, העובדה שתאגיד תקשורת ענק סוחט דמי חסות , מפוליטיקאים המשלמים מכספנו – תוך הונאה תמידית ומתמשכת של הציבור – כל זה לחלוטין נסתר מעיניהם של מגיני הדמוקרטיה ההירואיים וההיפראקטיביים, ברגיל?
מה קרה ? מוזס מעניק אספקה קבועה של ריטלין לאבירי הדמודקרטיה? שמא, נגלה יום אחד שגם לשופטי ולנשיאי בגצ היה איזשהו סידור עם מוזס?

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: