מהו ערכו של ערך?

הקשר שבין ילודה, לפרוגרסיביות, לועידת 'פיתוח ואוכלוסיה' במצרים, למתקפת טרור התאומים ולהשבת ההגיון לשיח

דברים שאמרתי בחיפה, בפתיחת השלוחה הצפונית של פורום קפה שפירא. מוזמנים להצטרף למסע שעשיתי בשאלת תיקופו של הערך, שהתחלתי לעשות אותו לפני כמה שנים , ובזכות השיחות בפורום ומה שלמדתי ממרצים בקתדרה (וגם לא מעט, מג'ורדן פיטרסון ) שהגיע, מבחינתי, לסופו

1_main-530x330
ג'ורדן פיטרסון

מהו פורום קפה שפירא. איזה הגיון אנחנו רוצים להשיב. מי גנב אותו? האם אנחנו ימנים? שמרנים?  מהפכנים? ביביסטים?

השאלה הזו נשאלת בזמן ובמקום שבו החברה שלנו נמצאת במשבר, בתקופה של חילופי פרדיגמות, מקוטבת יותר מתמיד. היום, קשה מאד לנהל שיח בין שני הצדדים – אלו המזהים עצמם כשמרנים, לבין אלו המזהים עצמם כפרוגרסיבים, כ"אזרחי העולם" – בחלוקה פוליטית -בין ימין ושמאל.

קללות  הדדיות וגידופים ברשתות החברתיות מסיימים כל מפגש בין הצדדים טרם התחיל.  כל צד מתבצר בעמדתו , בטוח שהוא שייך לצודקים באופן מוחלט , הן מטפיזית והן מוסרית, ושהצד השני טועה באופן מוחלט, חי במציאות מדומה, שטוף מוח ומונע מתוך רוע, טפשות ושנאה.  ייתכן שכולם צודקים….

כמובן,  שההפך הוא הנכון. כל צד שוחר את הטוב, אלא – שאם זו התוצאה-  ברור שמשהו שאנחנו עושים  – לא נכון, שאנחנו עוד לא יודעים כל מה שצריך לדעת  ולא חושבים בכלים טובים מספיק.

לאור זאת, מטרת פורום מראשיתו היתה לנסות לחשוב מחדש, מהיסוד,  להעז לבטא גם רעיונות נועזים, בחשיבה שמרשה לעצמה להתעלם ממוסכמות, מכל מוסכמה, גם רעיונות שייחשבו פוגעניים, או לא תקינים פוליטית.

רעיונות הם פוגעניים. מכך אין מנוס. בני אדם מתייחסים לרעיונות שלהם כאל נכס יקר שנרכש בעמל. קשה לוותר על רעיון. גם אם הוא נמצא שגוי. לוותר על דעה  זה וויתור על זהות. מתקפה על הדעה שלי נחווית כמו דחייה של האישיות שלי. הזהות שלי. זה פוגעני.

רעיונות, אם הם אפקטיביים ויורדים לעומקו של עניין, הן בהכרח יפגעו בתפיסת עולמו של מישהו.

אם להתעלם מהבחירות –  הנושאים שמטרידים היום את הציבור סובבים סביב מוסד המשפחה. פמיניזם –  כן /לא /עד כמה, הדתה. תופעת הלהט"בים – שיש הרואים בה תועבה, ויש הרואים תועבה בהצהרתו של שר החינוך  על משפחתו ה"בריאה, תודה לאל". …

כל זה בסופו של דבר מקיף את כל האוכלוסיה ופוגעני לכולם. אבל חייבים לדבר על זה. אז רצינו מקום שקט ובטוח לדבר על דברים רועשים ומסוכנים.

איילת מיטש שלנו פתחה לנו קבוצה סגורה בפייסבוק, הרחק ממשלינים משתיקנים. מראש הזהרנו, שדעות הן דבר מתועב. אבל שדמוקרטיה היא הכורח לסבול את התועבה של האחר. זה  – שונה מאד מ"האחר הוא אני". האחר הוא פוג-עני.

זה נכון. הגיהנום הוא הזולת. זו המשמעות של "סובלנות"

וזה דווקא  הצד השמרני שבנו, הצד שמשמר את הערכים היודו-נוצרים.

הסובלנות נולדה בתקופת זרם הנאורות, שבה האדם החל לשחרר עצמו מדוגמות הכנסיה, ונדרש לאזור עוז לצאת מתוך חוסר הבגרות, שהוא עצמו האשם בה  ולהתחיל לחשוב בכוחות עצמו. זה היה גם הרגע הראשון שבו נולד המושג "פלורליזם". עד אז, האורתודוקסיה – הדעה הנכונה – שלטה בכפה

בניגוד למה שאולי חושבים –  פלורליזם אינו ערך מוסרי שמשמעו הכלת האחר. הוא אינו ערך כלל. פלורליזם הוא סך כל הערכים בחברה נתונה, וככל שמגוון יותר גדול מהם נחשב עדיין כלגיטימי – ככה החברה כולה  תחשב לפלורליסטית יותר. במובן הזה, חשוב לנו לשמר את הפלורליזם בפורום.

לעומת זאת, אלו כשמתייחסים לפלורליזם כאל ערך, מוצאים עצמם כלואים בפרדוקס. אדם לא יכול  להיות "פלורליסט" – יש לו את הערכים שלו, שאותם הוא מקבל, וערכים אחרים– שאותם הוא דוחה.

ואי אפשר להפריד בין דעות לבין האנשים הנושאים אותן.  ולעיתים תכופות הרצון לדחות דעה מתפרש כמו דחיית האדם הנושא אותה. וכשדעה נובעת  מתרבות זרה – מייחסים לדחיה – ערגים גזעניים. לפעמים זה אכן כך. לפעמים לא.

אנשים שחושבים שפלורליזם זה ערך מוסרי מוצאים עצמם חסרי סובלנות לכל מי שאינו פלורליסט בדיוק כמוהם.  אנחנו עדים ל"פרדוקס הליברליות" – שככל שאדם מגדיר עצמו כיותר ליברל ככה הוא פחות סובלני כלפי דעות של אחרים. ( והוא יפצה על כך  בסובלנות כלפי דעות של האחר המוחלט)

גורודייף , גורו ארמני ידוע מהמאה הקודמת  נשאל פעם מדוע אינו מקים תנועת שלום עולמית והשיב, שדבר הראשון שיעשו שוחרי השלום יהיה לרצוח כל מי שאינו שוחר שלום כמוהם.

בדיוק כך.250px-Gurdjieff2

ככל שהערך נשגב יותר, כך ערך חיי האדם יורד : מי שמאמין שהוא מביא שלום עולמי נצחי– מהם חייו של מי שעומד בדרכו של אותו שלום? שואף לאפס. "קורבנות שלום" הופכים להיות משהו ששווה להקריב. מהם מליוני מתים לעומת קץ כל המיתות כולן?

ערכים לא מתוקפים מביסים את עצמם. הבה נשאיר את חלום הבאת השלום העולמי למלכות היופי .

אנחנו רוצים לברר – מהם הערכים שראוי לאמץ. וזה  – הפן הלא שמרני שלנו. אבל אנחנו לא מהפכנים.  "עולם ישן עדי יסוד נחריבה"   – אינו דרכנו.

אנחנו חושבים שאין להשליך מאחורי גוונו את כל התרבות היודו נוצרית, שהיא סך כל הנסיון האנושי שנצבר מתחילת האנושות  רק כי נארז באריזה דתית. אבל אנחנו מבינים – שכל הידע הנצבר אינו מספיק. כל עוד קיימים "קורבנות שלום" בעולם…

אנחנו מבקשים את החירות לחשוב על  הכל מבראשית, מבלי לבקש לשנות הכל מהשורש.
רובנו לא מאמינים שניתן לכפות שינויים רדיקליים על האדם ועל החברה להתאמתם לערכים מוחלטים של שיח שיויון ושיח זכויות אדם.

ברור לנו שלא ניתן לחולל שינוי מהפכני  ולצפות שזה יוביל לשינוי חיובי.  הרעיון שניתן לברוא, יש-מאין, אדם חדש לגמרי וחברה חדשה לגמרי  – לא יכול להיות נכון . ולו רק משום שכולנו יצוקים מתבנית עתיקה שעיצבה את המין האנושי, ושהאנושות – עיצבה אותה.

בשעה שהפרוגרסיה, הקידמה – מבקשת לבטל אפילו קטגוריות בסיסיות , כמו זכר ונקבה, באמתלה של הגנה על רגשותיהם של אלו  שמסיבות אלו או אחרות לא מתאימים להן – זהו ביטול של עצם החשיבה עצמה. כי חשיבה נעשית על ידי קטגוריות. וללא חשיבה לא ניתן לדעת לאן רוצים להתקדם.

כמו שציין החתול  ב"אליס"– "אם אינך יודעת לאן את רוצה להגיע, יקירתי, אין זה משנה כלל איזו דרך תקחי".ככככ

לאן אנחנו רוצים להגיע-  זה כל מה שמשנה לנו, בפורום.

אנחנו רוצים לדעת לאן רצוי להגיע, ואז למצוא את הדרך הטובה ביותר לשם. וזו המשמעות של "ערכים". ערכים הם עמוד האש  שמראה את הדרך ללכת בה, ומאיר אותה כדי להגיע למחוז חפצנו, שהוגדר מראש.

זו גם הגדרה טובה למושג "ראציונליות". ולכן, יושרה, דרך הישר, דרך ארץ ושכל ישר  – כולם מושגים מאותו שדה סמנטי.
המסע להשבת ההגיון לשיח הוא המסע לגיבוש ערכים שיהיו נאותים ומתוקפים, המעוגנים על מצע של הגיון עקבי .

ערך – הוא או מתוקף, חיצונית לו, או שהוא חסר ערך. פשוטו כמשמעו. כמו שערכו של מטבע מתוקף  בכמות הזהב במרתפי הבנק  שמעניק לו  את ערכו היחסי.

לפני שניטשה רצח את אלוהים –הערכים ניתנו לאדם כשהם כבר מראש מתוקפים וחתומים על ידי בר הסמכא הטרנסדנטלי.
מאז שהאנושות איבדה את האמונה, אבד מקור התוקף הסמכותי של הערכים ונאלצנו להמציא תורות מוסר משלנו, שיתקפו את הערכים. אבל יש הרבה תורות מוסר. איזו מהן נכונה?

תורות מוסר עצמן מתוקפות על ידי מטאפיסיקה. אבל אנחנו חיים בעידן של ריבוי מטפיסיקות.
חלק מהערכים שלנו מתוקפים פשוט על פי מסורת וחינוך. "זה נכון, כי ככה אמרו לי הורי ומחנכי".
האם זה טוב מספיק?
השחקן והבמאי מל גיבסון אמר פעם :"היהודים רצחו את ישו,  וזה נכון כי אבא שלי אמר לי את זה ואבא שלי אף פעם לא משקר".  המממ….

למדנו, ש"ואהבת לרעך כמוך" זו כל התורה על רגל אחת.

זה אולי ערך נכון, אבל רק אם כל התורה כולה מתקפת אותו. אפשר לנסות לאהוב את רעי רק אם כל רעי מנסים לאהוב אותי. הנצרות גזרה מכך  גם את "אהוב את אויבך" .  אבל אין עדויות לכך  שהנצרות אי פעם הצליחה בכך…

האם הציווי לאהוב את רעי תקף גם כ'שרעי' הוא מחבל מתאבד? ובעצם. מה הופך את הערך הזה לנשגב יותר מהערך, שבשמו הג'יהדיסט מוכן למות למען קידוש מלחמת הקודש, מתוך אמונה רוחנית שלמה בציווי מפי אל לא נראה? בהחלט ניתן לטעון, שהשאהיד מוכן להקריב הכל למען הערך הנעלה שלו. שהוא – דאר אל סלאם. –  אחרית הימים שבה כל העולם מאמץ את ערכי האיסלם ושורר בעולם … – שלום נצחי…..
גורודייף צדק. בשם אידאל שלום נשגב מדי , מתקיימת מלחמה תמידית  כבר 1400 שנה. ועולה השאלה –מה ערכי פה?

בחברה המערבית היום – פגיעה ברגשות הזולת הופך להיות ערך מוסרי שלילי עיקרי. לא במקרה, זהו ערך שנגזר מ"אהבת לרעך כמוך": מה שלא נעים לי, לא אעשה לזולתי. אלא, שהבנת  אי הנעימות לא מקנה, בהכרח, תוקף לערך הזה.

עלבון ובושה חברתית לא נעימים לנו. אבל אלו כלים שיש בידיה של חברה לחנך את הפרט להתאים לסביבה, שלא על ידי אלימות פיסית ממש. נכון מאד, שאין כל תועלת חינוכית בשמות גנאי למיעוטים אתניים, הם לא יכולים לשנות את צבע עורם כדי להתאים עצמם לחברה. סלידה מאדם על פי צבע עורו בלבד –או על פי נטיה מינית בלבד זו גזענות  שהחברה שלנו כבר אינה מוכנה לשאת ולכן היא מענישה את הגזען על ידי …עלבונות וגרימת בושה חברתית…

מכאן,  שהימנעות מפגיעה ברגשות אינה יכולה להיות ערך חיובי. לפעמים זה נחוץ , אפילו לשם הטלת עונש על מי שפוגע ברגשות.
חיברות עצמו הוא פוגעני.
אחים וחברים בגן  מאלפים את הפרט, לעיתים בברוטליות, לא לעשות את מה שלא מקובל חברתית.אם נדרוש להגן על ילדים מפני הברוטליות הזו יהיו ילדים שיגדלו להיות בוגרים שעדיין אוכלים גולגולים מהאף…. בעתיד , זה יפגע בסיכויים שלהם למצוא בנות או בני זוג.

בושה חברתית היא רגש בסיסי מקדמה דנא. הכלב שלנו נראה מבוייש כשתפסנו אותו על חם עם נעל לעוסה בפה.
האבולוציה קמצנית. היא לא מותירה תכונות מבאסות שאין בהן כל ערך. כנראה שיש לבושה יתרון הישרדותי.

וממילא, לא משנה כמה נחנך את הילדים שלנו להיות נחמדים ומנומסים כלפי התנהגות לא מקובלת בחברה של ילדים  אחרים – תמיד תצוץ התנהגות – שאפילו הילדים הכי פוליטיקלי קורקט , הכי ,'האחר הוא אני'  – שגם הם לא יהיו מסוגלים לקבל . ואז  הפגיעה ברגשות בלתי נמנעת.

חינוך נועד לעצב אותנו להתאים את עצמנו לחברה. וחינוך הוא מאד פוגעני, וגם דכאני, וגם –הכרחי . שפת הפוליטקלי קורקט עצמה, שנועדה למנוע פגיעה ברגשות – היא חינוך כזה, היא דכאנית וגם פוגענית. אלא שהיא חינוך לערך שמביס את עצמו, במיוחד זה בולט כשחסידי הפוליטיקלי קורקט מכנים "נאצי"  את כל מי שמעז לדבר סרה במיעוטים מוגנים…

ערכים שמביסים את עצמם לא  יכולים  להיות ערכים אמיתיים, וגם כנראה גם לא מגיעים מתוך כוונה כנה. "ממקום נקי"..

*

לפני כמה שבועות העניק לנו ד"ר מרדכי קידר סדרת הרצאות נהדרת בקתדרה. "נשים ומיגדר באיסלם".  זו היתה הצצה אנתרופולוגית לעולם זר ומוזר, במציאות שמתחוללת ממש לידנו.  למדתי ממנה הרבה מאד על האיסלם, אבל בעיקר, למדתי הרבה עלינו, על בני האדם ואת התובנה הזו אני רוצה לחלוק היום:

בשנת 94, כך סיפר קידר, התקיים במצרים כנס מטעם האו"ם, שנקרא "אוכלוסיה ופיתוח".  אבל שעסק בעיקר בעיקר בשיוון מגדרי

בבסיס הרעיון מאחורי "אוכלסיה ופיתוח" עמד מחקר, שמצא, שככל שבחברה מסוימת משפחות מביאות יותר ילדים לעולם – כך אותה חברה תהיה פחות מפותחת. המסקנה:  במדינות נחשלות הכרחי לצמצם ילודה.

במצרים, מסתבר, שליש מהאוכלוסיה חיה בתנאים שקשה להאמין שבני אדם כחיים כך כיום. מגורים בפחונים של מטר על מטר, מטים לפול, ללא מים זורמים, ללא חשמל. בתנאים כאלו, כשמדינה לא מסוגלת לספק אפילו תנאים ליום מינימלי, הורים לא יכולים להעניק לצאצים תנאי מחייה טובים ומתקבל מאד על הדעת, שעדיף לחתור לאיכות חיים על חשבון כמות צאצאים.

אבל הנחת העבודה היתה, שאי אפשר לשכנע את תושבי מצרים ללדת פחות ילדים. לכן, הכנס שעסק בצמצום ילודה דיבר, במקום זאת, על  שווין מגדרי.
ופה היה הטריק:
חוק חינוך חובה לבנות עד גיל 18 דוחה את גיל הנישואים לפחות בשנתיים – נחסכו שני ילדים לפחות.
עידוד להשכלה אקדמית –עוד שלושה ילדים שלא יוולדו.
בשם "זכותה של האישה על גופה"-  עידוד הפלות במרפאות נשים מיוחד לתכנון ילודה. כל זה תחת הכותרת "העצמת נשים".

והנה המסקנה המסכמת:

Making quality sexual and reproductive health services universal would help to lift them out of poverty and bring health, social, and economic benefits to their families and to society

"מתן שירותים אוניברסליים איכותיים לבריאות האישה בתחומים של מיניות וילודה, ייסעו לחלץ נשים מוחלשות מעוני, וישפרו את מצבן הבריאותי, החברתי, הכלכלי שלהן ושל משפחותיהן ויועילו גם לחברה"

נשמע מצויין. בריאות, הולדה, תועלת חברתית. טוב ויפה. הבעיה היא, שהכוונה היתה הפוכה:  המילה "ילודה" נועדה לסבר אוזן. הכוונה האמיתית הנסתרת היתה – לא –לילודה.

לנו  זה נשמע בסדר גמור. אבל כל העולם המוסלמי נעמד על רגליו האחוריות. מסקנות הועדה נתפסו כקריאת תיגר כנגד האיסלם, וכתועבה מוחטלת . נכתבו נגד  הועידה הזו אלפי ספרים, מאות אלפי מאמרים. בין לאדן הזכיר את הועידה כאחת הסיבות למתקפת התאומים.

כששמעתי את ההרצאה הזו  – מצאתי את עצמי דווקא לצידו של האיסלם.  ניחוחות הקולוניאלזם של החברים האירופים מהאו"ם, הדיפו "ארומה פוליטית"… ובמיוחד,  הנכלוליות המתנשאת שבתרמית, בנוגע לשיווק הערכים.
לאירופים היה ערך, מתוקף מחקרית:  פיתוח ורווחת הפרט חשובים יותר מכמות ילדים.זה ערך. רובנו במערב באמת סבורים שעדיף להעניק יותר משאבים לפחות ילדים.
אבל ה"ערך" ששווק, היה ערך מזויף: דובר שם על שיוויון מגדרי. כאילו הוא המטרה. המטרה האמיתית היתה נסתרת.

200px-Niqab

ראציונליות היא התאמת אמצעים – למטרה. כאשר המטרה המוצרת אינה המטרה האמיתית – הערך הוא מדומה,  ויש לו חיים משלו – הוא יוצר מוטציות  שמתפתחות ממנו – ומרחיבות אותו – כשהן הולכות ומתרחקות מהקשר למטרה המתוקפת.

והנה שאלה שאשאיר אותה פתוחה היום: האם ייתכן, שגם בחברה שלנו מתקיימות מוטציות של ערכים מדומים, לא מתוקפים?  חישבו למשל על האופן שבו הרצון למנוע הטרדות מיניות הפך להיות הפחדה סדרתית של נשים צעירות שהמרחב הציבורי המעורב הופך יותר ויותר מאיים – כך שתחת העצמנה נשית, אנחנו מקבלים נאורוטיזציה נשית הסטרית?

חומר למשבה.

ומכל מקום, גם שווין מגדרי  ולא רק צמצום ילודה – שניהם  מנוגדים  לאיסלם. וחמור יותר – זה מנוגד לתרבות המקומית. הקולוניאליזם האירופאי הפשטני והמתנשא, מתוך יהירות ובורות שאין לה מחילה, התעלם לחלוטין מהעובדה, שתרבות היא סטרוקטורה שלמה. שאי אפשר לשנות בתרבות נתונה משהו כל כך בסיסי כמו אופני התארגנות המשפחה – ולצפות –  שמה שיקרה יהיה רק השינוי הרצוי הזה.

כשמשנים משהו בתוך סטורוקטורה תרבותית, ותרבות היא מלאכת מחשבת שצומחת לאט מאד,על דרך הניסוי והטעיה, וטעיה משמעה – מוות של פרט או קריסה של  חברה שלמה.  – הכל משתנה. הכל מאוים. כל מה שכבר הושג בדי עמל לייצר ולו את החברה המצרית הנחשלת –  טוב יותר מכאוס מוחלט.

המוסלמים הבינו מיד את הסכנה.

החברה המסוימת הזו התארגנה על פי מסורת  משפחתית מסוימת, על פי כללים שקובעים את תפקיד הגבר והאישה, שממשטרים את המין, והילודה. הכללים האלו, מבחינתם הם ערכים שהחזיקו אותם בחיים עד כה. בין אם אנחנו במערב אוהבים אותם, או לא. והערכים האלו חשובים בעיניהם מאד.

ואני בשום אופן לא דוגלת ברלטיביזם מוסרי. הטענה היא הפוכה: המוסר אמנם תלוי תרבות , אבל בתרבות נתונה – תפקידו למשטר את כל האינטראקציות החברתיות. חוקי מוסר –  וערכיו – מכוננים חברה, וקודמים לקיומה.

מכאן גם ברור, שככל שחברה היא  בעלת ערכים הומוגניים  – כך היא יותר יציבה, יותר בטוחה והפרטים בה יותר מותאמים לה. גם כשהיא דכאנית ונחשלת, היא עדיין לפחות – מתפקדת.

רב-תרבותיות, לעומת זאת  – היא תרבות בעלת רלטיביזם מוסרי. ואם נכון שמוסר הוא שמכונן חברה – רב תרבותיות היא רעיון שנועד לפרק חברות. בין אם הערך הזה נוצר בכוונה מהפכנית לפרק , בבחינת "עולם ישן עדי יסוד נחריבה", ואם מחמת טפשות  – אנליזה של מושג המוסר חושפת את ערכו השלילי.
ההתנגדות של המוסלמים למסקנות הועדה היתה מוצדקת.
לטעון, שההתנגדות נבעה מדת נחשלת היא טענה רדודה ופשטנית. בעבור הטוענים די היה בכך שזה נוגד את האיסלם. אבל "איסלם"- מסמל את סך כל הערכים שהחזיקו את החברה הזו בחיים.

*

ערכים זה משהו שחשוב לנו. כל בני אדם מתנהגים ופועלים כאילו ערכים חשובים להם. ושאלת תיקוף הערך היא שאלת יסוד בפילוסופיה פוסט ניטשיאנית.

ניטשה טען שלא ניתן לעולם לגלות את ערכו של ערך. האם אנחנו נידונים לגשש תמיד באפלה? האם ישנם לפחות ערכים אוניברסליים כאלו, שכל בן אנוש יסכים שהם נכונים ואמיתיים?

במבט הסטורי קשה למצוא ערך, שהיה נכון לכל חברה, לאורך כל הדורות. מה שאני חושבת הוא, שהצורך להיות ערכיים הוא האוניברסלי.

ג'ורדן פיטרסון העניק ההסבר שלדעתי כופה עצמו על השכל ממש מדוע ערך הוא בעל ערך.

פיטרסון מחבר יחד מתודולוגיה דרוויניסטית, סוציולוגיה, מדעי המוח, מיתוסים ודתות ומחלץ מכל אלו תאוריה הסברית אחת. אני מאד מפשטת אבל לדעתי ללא  פשטנות יתר:

בכל הנוגע לברירה הטבעית של האנושות, הטבע – מה שבורר –  זו החברה. ההתאמה, שהיא אוסף התכונות ששורד את הסלקציה וזוכה לשרוד, להתרבות ולהעביר הלאה את תכונותיו – היא התאמה לחברה נתונה. כשפרט לא מתואם לחברה – היא שולחת  אותו למות לבד בטבע הממשי- זה –  שאנחנו לא מתואמים אליו.

לכן, בני האדם התפתחו על פי תכונות חברתיות. לנו אין פרווה, שיניים חדות וטפרים . אמצעי ההגנה שיש לאדם  אינה של הפרט, היא החברה. והתכונות ההישרדויות הן התבונה, התודעה והתכונות החברתיות שלנו והתכונות האלו, למשל – אומץ, נדיבות, נחמדות, אלטרואיזם, הפכו – לאחר מיליוני שנות אבולוציה לערכי מוסר מנוסחים היטב.

בשבט הקדום, פרט אמיץ ששיסף את הדרקון והציל את כולם– זכה בתמורה מהחברה לשווה ערך: זהב, מעמד חברתי, נשים, הזכות להתרבות ולהעביר הלאה את התכונות האמיצות שלו.

תכונות כמו אומץ ונכונות להקרבה למען החברה, הן תכונות הישרדותיות יותר מאשר אוסף תכונות של פסיכופת  – משום שגיבור שמשסף דרקון ומסלק איום מהקהילה –  נחוץ לה יותר מאשר אגואיסט מניפולטיבי ושקרן. הגיבור, אם ישרוד את הקרב, יזכה בכל הקופה, ואת הפסיכופת אף אשה לא תרצה והחברה תזרוק לכלא או תוציא להורג וכך לא ישרוד ולא יתרבה.

בחברה עכשווית מי מנתח מוח מציל חיים  נחוץ יותר מבטלן.  רוצח המונים לא נחוץ לה כלל. לכן המנתח  ירויח כסף ויזכה למעמד חברתי גבוה שימשוך יותר נשים איכותיות –והרוצח יוצא להורג.זו משמעותה של היררכיה. ההירכיה היא מכוונת ערך רצוי לחברה. לכן שיוויון לכשעצמו  – אינו ערך – הוא ביטול סך כל הערכים . הנה עוד ערך מדומה, שנפסל מחוסר תיקוף.

ואני רוצה עכשיו לסכם את המסע בשאלת תיקוף הערך, שהתחלתי בו לפני שנים רבות, והצלחתי לסכם אותו עכשיו לפחות לעצמי, מתוך מה שלמדתי ממורים כמו פיטרסון, מכל הפוסטים שקראתי בפורום, ושההרצאה של קידר סגרה עבורי את הפינה :

אני מבקשת לטעון,  שמוסר הוא המעבר בין תכונות המבטיחות את השרדותו והיתרבותו של הפרט – להישרדותה ולהתרבותה של חברה.

אלטרואיזם אינו משרת את הפרט לכשעצמו, למעשה הוא מסכן את הפרט – אבל מאחר שזוהי תכונה שמשרתת את החברה – החברה גומלת לאלטרואיסט האמיץ על ההקרבה שלו –  במעמד חברתי ובהעדפה בברירה המינית כך שיתרבה בה– כך שגם הפרט וגם החברה מרווחים בו זמנית בפרמטרים   – ושזה –  מה שאנחנו נגדיר תמיד, בכל מקום ובכל תרבות  -כערך!

ערך, זה מה שהפך פתאום ברור לי לשמע ההתנגדות המוסלמית לועידת האו"ם –  הוא: כל מה שמשרת את הפרט ואת החברה גם יחד במאבק להישרדות והיתרבות.
שני הצווים הבסיסיים של המוסר הם הציווי לחיות והציווי "פרו ורבו" .

חישבו על הקשר האטימולוגי בין המילה "תרבות" לבין "התירבות". גם באנגלית "קאלטיבטיניג" –זה מונח שמתייחס להתרבותם המלאכותית של אורגניזם.
תרבות היא ההפך "מטבע": היא מעשה ידי אדם. היא האופן שבו האורגניזם המכונה "אדם" מבטיח את התרבותו.

ההיררכיה בין הערכים המתוקפים  נקבעת על פי סקאלה  שקובעת עד כמה פרט מסוים תורם להשרדותם ומבטיח את התרבותם של יותר פרטים בחברה נתונה. בחברה פרימטיבית, כלומר – פחות מפותחת ויותר "בסיסית"  לערכים האלו יש קשר ישיר ונראה לעין – להישרדות ולרבייה.
בחברות מפותחות יותר שכבר התגברו על סכנת החיים המיידית של מאבק הקיום – הערכים הופכים מעודנים ומופשטים יותר כך שקל יותר לאבד את הקשר – למה שמתקף אותם.
ופה גם קל יותר לטעות.
אותם אירופאים קולוניאליסטים שבאים מחברות שפע רואים כמובן מאליו את שחרור האישה כערך נאות, ולא תופסים כמה מתועב הרעיון , כמה לא מוסרי, לפגוע בציווי הבסיסי של  חברות שעדיין מתמודדות עם מאבק הקיום  – להתרבות.

אם מסכימים, שהישרדות והתרבות הם בבסיס כל ערך –  אפשר להבין גם  – שהדרישה הזו היתה הבסיס לכל תועבה.

ואגב, המוסלמים יכולים לטעון טענה הגיונית: מה אתם מביאים לנו את הרעיונות "המתקדמים" שלכם. אתם בעצמכם הפסקתם להיתרבות, וכמות הילדים אצלכם נמוכה מכדי שהחברה שלכם תשרוד כך שאתם מייבאים אוכלוסיה מאצלנו. אז בואו, מי אתם שתייעצו לנו? צודקים.

בחברות מפותחות ומתקדמות ישנה הפריבילגיה להעדיף איכות חיים על פני כמות ילדים. והאיכות הופכת בעצמה ליתרון הישרדותי. בשוודיה, נניח, ילד יחיד, שזכה למקסימום המשאבים מהוריו – יהיו לו יותר סיכויים להפוך למנתח מוח, שיזכה במעמד כלכלי וחברתי גבוה, ויהיה אטרקטיבי יותר במירוץ הברירה המינית.

אבל כשחברה טועה להעדיף באופן מוחלט איכות פיתוח על פני  כמות ילודה – היא תכחד. וזה מה שבאמת קורה. לכן פיתוח חשוב להישרדות אבל גם ילודה – ואם שמים את כל הדגש על ערך "הפיתוח" שמשמעו רווחה לפרט –  על חשבון  השרדותה של כלל החברה – זה אקט לא מוסרי, בכל מצב ענינים אפשרי. זה ההפך מאלטרואיזם, זה אגואיזם קיצוני והרסני. וזה לא נשמע כערכי. כי זה לא.

וזה אומר, שבמערב ישנם היום יותר מדי ערכים לא מתוקפים. ואנחנו, בפורום קפה שפירא. לא רוצים שערכים מדומים כאלו יזלגו לחברה הישראלית. לכן אנחנו מצטיירים לעיתים כמו ריאקציונרים שמנסים לעצור את גלגלי המהפכה. את פעמי המשיח, לעצור את  קץ ההיסטוריה. לעצור את הקידמה. אלא שאין קידמה ללא מבט לאחור. אם לא יודעים מהיכן מתחיל המירוץ  הסיכוי לדעת לאן רוצים להגיע  – הוא אפסי.   אנחנו מביטים בשקיעת המערב ובהתאבדות המוזרה של אירופה ומבינים-  שאנחנו לא רוצים לייבא לישראל את מה שהם עושים לא נכון. לכן נחוץ לדבר על דברים, באופן שאולי  מתאתגר מדי את האנינות המוסרית הצדקנית של האינטלקטואלים בעידן התקינות הפוליטית.

ויש המנסים  להרחיק אותנו , או להרחיק את עצמם, מאיתנו.  אבל כל זה רק ממחיש לנו יותר עד כמה אנחנו נחוצים, עד כמה הרחקנו עצמנו, כחברה – מההגיון, מהשכל הישר, מהיושרה האינטלקטאלית   -ושעל על כן  – עד כמה נחוץ להשיב את ההגיון לשיח  ואנחנו מבטיחים להביא לתיקון. נשנה את השיח, נשנה את העולם – ונהנה מכך בכל רגע. כי הנאה היא החוק היחיד בפורום והכלל המוסרי האחד שעליו אנחנו מקפידים.

 

 

 

תגובה אחת בנושא “מהו ערכו של ערך?

הוסיפו את שלכם

  1. הפירוש שלך לפיטרסון לוקה בכשל הנוטרליסטי.
    את שיטתו אני מבין כמינימיזציה של הסבל שממנה נגזרים הטענות האחרות אבל גם זה בערבון מוגבל.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: