להטביסטן – שלב ההוכחות -מענה לרוית הכט

הנה אני, יושבת במשך שלושה שבועות אינטנסיביים במאמץ להוכיח שתנועת ה"להטב" (להבדיל מהפרטים השונים שהיא מתיימרת לייצג) היא תנועה מרקסיסטית החותרת לקראת מהפכה קומוניסטית ואינה בוחלת בניצולם של אותם פרטים.

והנה, באיבחת קולמוס אחת, מתנדבת רוית הכט ב"הארץ" להוכיח את כל מה שאני ירקתי דם להסביר, בכל כך הרבה מילים מגששות:

"כך מסיג אותם עתה אותו פלג לריאקציה בתחום הלהט"בי, תוך שהוא רוכב על הפחד והאיבה המנופחים מ"השמאל"."

הכט צמחה בתוך שיח אחד ויחיד – השיח המרקסיסטי. לכן אינה כלל ערה לכך שהמונח שהשתמשה בו "ריאקציה" – אין לו קיום אלא בתוך הדוגמטיות הכתית המרקסיסטית ומשמעו: "אלו המבקשים להשיג את גלגלי המהפכה לאחור" . אין "ריאקציורים" ללא מהפכה ואין מהפכה ללא אידיאולגיה מרקסיסטית.

אז תודה לך רוית. ברשותך, אאמץ את המונח "ריאקציה" ואחזיר אותו לפתחך:

גם אני מגיעה מרקע מרקסיסטי, אך להבדיל, אני גם מכירה בקיומה של מציאות מחוץ לדיאלקטיקה המטריאליסטית -שהיא האמת המדעית של המרקסיסטים -והיא כה אמיתית – שבכל פעם שהיא מתנגשת עם המציאות, וזה קורה תמיד – הם טוענים שהמציאות טעתה.

אני זו שטוענת שפוליטיקת הלהטב, להבדיל מהפרטים בעלי התכונות השונות – היא זו שמייצרת ריאקציה למאבק הלגיטמי של הומוסקסואלים.

בשנות ה-90 בישראל איש כבר לא שמט לסת למראה הומו, והיתה הבנה כוללת שמדובר בבני אדם רגילים בתכלית, עם העדפה אחת פחות נורמטיבית.

באו ארגוני הלהטב, והפכו את ההומואים לקונסטרוקט בעל תכונה יחידה- מיניותם. ככה היה יותר נוח להפוך אותם ל"בעלי תודעה מעמדית" ואז לשלוח אותם לרחובות למות למען מהפכה למרות ש"תודעם אינה מהפכנית".

ואני חושבת שכל הצדדים יסכימו איתי – במיוחד ארגוני הלהטב שטוענים זאת ללא הרף -שישראל הופכת להיות יותר ויותר "הומופבית".

רק שהטענה שלי היא – שזו התוצאה הישירה של פועלם של האידיאולוגיה שמפעילה את ארגוני הלהטב.

האידיאולוגיה לא מחפשת שוויון, סובלנות או הכלה – היא מחפשת ליצר קרע , ניכור וסכסוך בין כל סוגי האדם.

ההסתה כנגד הציבור הדתי גלויה, אבל לצדה קיימת ההסתה סמויה של הציבור בישראל, כנגד הקהילה משום שיותר ויותר אנשים מבינים ש"להטב" מטרתו מהפכה .

לא מהפכה להטבית, לא מהפכה פמניסטית -מהפכה חברתית מלאה.

זו הריאקציונריות האמיתית כנגד ההישגים שהקהילה כבר השיגה.

———-

אני קוראת לכל חברי הקהילה להתחיל להבחין בכך שהם מנוצלים, לא למהר לישר את הקונפליקטים, להעלות שאלות שצריכות להישאל, ולא לקבל אוטומטית את השקר המרקסיסטי כאילו הם פה לטובת זכויותיהם.

המהלך שהכט מדברת עליו – המעבר של רבים מאיתנו מהשמאל לימין היה בדיוק ההכרה הזו – שאת כל הדיבור היפה על הערכים שבאמת יקרים לליבי – פלורליזם, חירות, זכויות הפרט ואפילו שלום – הימין הוא זה שמקדם והשמאל מחרב ורומס ברגל גסה.

ולדעתי – בכוונת מכון מצד ההוגים האידיאולוגים שמתכללים את האירוע הזה ממרומי מגדלי השן באקדמיה.

להבדיל מהכט – שהשיח שלה אידיאולוגי מכף רגל ועד ראש – אני אינני סבורה שצריך להעמיד את המאבק של הקהילה כמשחק סכום אפס, קרי : או אנחנו או יהדות וציונות.

מטרת המאמר שזכה לשם השיווקי "להטביסטן" היה לפתוח שיח ציבורי בנושא שהיה אסור ומסוכן לדבר עליו (לראייה, קמפיין תעמולת הסתה תקני של "הארץ" -סדרה של שבעה מאמרים מכפישים. שימו לב – זה טריק קבוע) .

השיח הזה חייב להתקיים, הויכוח על גבולות הלגיטימיות של המאבק חייב להתקיים – וזו הדרך היחידה שקיימת שמעניקה סיכוי כלשהו לחברה שלא להיגרר לרדיקליות.

———

ואפילו הכט עצמה, כמי שמזהה עצמה עם המאבק הפמיניסטי, יכולה כבר להבין מתוך תופעות המציאות כיצד קונפליקטים בין אינטרסים של ארגונים ל"מעמד" (עוד מונח מרקסיסטי מהותי) האשה – לבין ארגוני "להטב" כבר מכרסמים בהישגי הפמניזם באופן מורגש וכואב.

המהפכה חלפה על פני הפמיניסטיות משום שהכוח האלקטורלי כבר מובטח למהפכה, כך גם את קולם של ההומוסקסואלים – ולכן -מדוע לטרוח?

עתה הטרנסג'נדר הוא מושא הקיפוח החדש – והמאבק על "זכויותיו" חשוב יותר מהמנעות מרמיסת זכויות האותיות האחרות.

וצריך להיות עיוור שלא לראות – שגם יומם של טרנסים יגיע – והם יוחלפו במקופחים חדשים – שלמענם יוקרבו הישגיהם של הטרנסים – כך – כל הדרך עד המהפכה.

————

"מרקסיזם הוא אופיום להמונים. יחי טרוצקי"

(מעניין אם הכט היתה מזהה את המקור. ואתם?)