אוקי, לא. אני הולכת לעשות פה מהלך שאתם לא מאמינים. הוא עוד יותר מורכב ועוד יותר ארוך מהרגילים שלי, ולא בכדי שלושת הדברים היחידים ביקום שהם הארוכים מספיק לראות אותם מהירח זה החומה הסינית ופוסטים של גבח (מה לא שלושה? אז קחו שני פוסטים, נודניקים). אבל הפעם באמת נשבעת לכם שתהנו.

מסיבות משונות, כהרגלנו, נתחיל בהשוואה בין השוני המבני בין פייסבוק לטוויטר מעצבים את מוח המשתבש והולך של המשתמש, ואיך כל זה קשור לגברים בבגדי ים שלמים וכמובן, למשפטי האלפים.

תהיו איתי.

קצת על לוגיקה

לוגיקה מורכבת משלושה יסודות שכל משפט שנאמר אי פעם מכיל:

1. סמנטיקה – שהיא ערך האמת . או העדרה – במקרה של מאה ועשרים אחוז ממה ששומעים בתקשורת (שזה משפט שערך האמת שלו הוא שקר – כי אין 120% . בתקשורת ערוצי התעמולה ערך האמת שקרי רק ב- 100% מהמקרים).

2. סינטקס – התחביר. שהוא האופן שבו מוסקת מסקנה באופן נאות, למשל : אם איקס גבר, משמע, איקס אינו אישה. או לחלופין באופן השמאלני: אנחנו שונאים את איקס, משמע איקס אשם. או בגרסה הקארטזיאנית: אנחנו קיימים, משמע אנחנו שונאים

3.פרגמטיקה. ההקשר שבו נאמר המשפט שמרמז לנו על מה בעצם מדברים כאן. במילים אחרות -מה רלוונטי לדיון.הדוגמה האהובה עלי לפרגמטיקה דפוקה היא שכששואלים מישהו "סלח לי, יש לך שעון? " והוא עונה "כן" והולך לו. גם הומור הוא הקשר רלוונטי. למשל, בעל השעון הוא בדרן אם התלוצץ, שקרן אין לא באמת שעון ואידיוט אם ענה ברצינות (והוכיח כך שאינו מבין את ההקשר).

טוב, אז דעו לכם, שבעידן פוסטמודרני ( הפוסטמודרנה מתה כבר, אבל נבלתה עדיין נרקבת לנו במאגרי השתיה) כבר אין יותר ערכי אמת/שקר כך שהסמנטיקה גם מתה. גם אין יותר תחביר – הוא הוקע כסממן קלוקל של עליונות לבנה (נשבעת לכם שאני לא צוחקת) , כך שהיום, משפט שסותר את שלושת כללי הלוגיקה של אריסטו : "האחר הוא אני" הוא מוטו של משרד החינוך מאז שר החינוך שי ("חדירה" ) פירון ועדות נפלאה לעליונותו המוסרית של פירון על פני גזעני ההיגיון.

פייסבוק vs טוויטר

לכן היום הכול תלוי ועומד רק על רגל אחת – הפרגמטיקה ופה כל ההבדל בין פייסבוק לטוויטר. את פייסבוק תכננו חבורת מהנדסים חנונים מתקופת הטרום פוסט-מודרנה. לכן המבנה שלו מאורגן על פי תחביר היררכי נאות:

1. הפיד מכיל פוסטים החולפים בזה אחר זה.

1.1. מתחת לכל פוסט יש תגובות לפוסטi.

מתחת לכל תגובה יש תגובות לאותה תגובה. לא משנה מתי נכנסתם לדיון– ההקשר נשמר וכל מי שלא לגמרי מטומטם יכול לטרוח ולהבין בכל רגע על מה השיחה. הטוויטר הוא כבר תוצר פוסטמודרני. מבחינתו – גם הפרגמטיקה היא לחלשים וסממן לעליונות הלבנה. הטוויטר בנוי, במתכוון מתוך אג'נדה או מתוך תכנון לקוי או סתם מזדון, בלי שום היררכיה:1. הפיד בנוי מציוצים (אלו פוסטים בטוויטר) הבאים זה אחר זה גם 1. תגובות על ציוצים. שההקשר נותק מציוץ-האם, וקיבל חיים משלו1. נראות כמו ציוץ לכל דבר וענייןהמבנה של הטוויטר מושלם להסביר את כל הפוסטמודרניזם: א. הכל טקסט. (במיוחד המציאות)ב. כל טקסט פתוח לאינסוף פרשנויות תלויות הקשרג. אין הקשרד. אין היררכיה: אין למטה ולמעלה, לפני ואחרי, ראשי ומשני – אין חשוב וטפל , אין חלוקה לנושא ראשי ולתגובות -הכל נמצא באותה רמה- בשכבה אחת ויחידה. זו משמעות המילה "טקסט" שנגזרה מ"טקסטורה" -קרי – שכבה חיצונית*מוחות צעירים שנחשפים לפייסבוק סופגים אינספור שקרים, פייק ניוז , תעמולה שטויות דביליות וחתולים, אבל לפחות עוברים התניה למשהו שדומה להיררכיה נאותה של טיעונים. דביליים – אבל מובנים כהלכה. מוחות שהטוויטר עיצב – לא מסוגלים יותר לחשיבה מאורגנת ועקבית. וכבר אין להם תקנה עולמית כפי שאמר נתן זך על איזה סוס עץ בשם מיכאל (פה למשל עשיתי מה שנקרא " אינטרטקסטואליות"– משהו שמבטא את העובדה שהכל טקסט, ושטקסטים מהקשרים שונים זורמים להם בחופשיות לתוך הקשרים אחרים לגמרי ושזה ככה והכל טוב)

וכך קרה אתמול בטוויטר משהו שקורה גם במשפטי האלפים אלא שבטוויטר זה היה משעשע ,ובבית המשפט זה כבר מחריד

1. מישהו העלה בציוץ פרסומת לבגד-ים שלם -מדוגמן ע"י גבר.

1.1 אני הגבתי בהלצה (הלצה זה "הקשר רלוונטי", קרי – פרגמטיקה) – על כך שקיימת תיאורית קונספירציה על פיה הסיקרט של הדוגמניות של ויקטוריה סיקרטס זה שהן גברים.

1.2 ואז הגבתי, לתגובה שלי, עם תמונה של הדוגמניות והעליתי השערה (ההקשר הרלוונטי: נאמר בצחוק) :

"שאני ימות (ימות, כי זה סקאז – חיקוי צורת דיבור שאמור לרמז על כוונה משועשעת לכל מי שהגומיה במוח לא נמתחה עד שתחתונים שלו נופלים) אם הדוגמנית הזו נולדה נקבה"

ואז חזרתי, שמחה וטובת לב, להתעסק בעניניי.

אלא שפתאום אנשים התחילו להתקשר לשדל אותי לתבוע ברנש בשם עמרי מניב. מסתבר שהמניב לקח את ההערה שלי על דוגמנ/ית העל באופן כה אישי עד שנזדעק להגן על כבודו של הדוגמנית מפני , שללא ספק קראה מארה"ב את הפוסט שלי בעברית ונעלבה כל כך עד שנאלצה לפצות עצמה בקניית לואי-ויטון. החברה – לא התיק.

לפיכך טרח לצייץ את התגובה שלי כלשונה ("שאני ימות אם זה נולד נקבה"– אבל עם התמונה שלי.

כאילו – אני זו שלא נולדתי אישה. *כל זה אכפת לי בטוסיק, כפי שהקטנה שלי היתה אומרת על דברים שמעניינים לה ת'תחת" (=סקאז!) :

אבל זה יצר סערה קטנה בשלולית הטוויטוספרה.רבים מחברי נזדעקו ללא כל צורך (אבל תודה, חברים, חיממתם את לב האבן שלי) להגן על רגשותי. אני עצמי כמובן לקחתי את זה כמו גבר, כלומר, הגעתי להכניס לו מכות. ובכל זאת נגררתי גם להגיב כי מה לעשות, אני רק בן אדם (מסוג נקבה ) .

וכך נכנסה לפעולה הפרגמטיקה הפוסטמודרנית של טוויטר: התגובות (תת-היררכיה) שלי, של אחרים, של הברנש ושל עדר מרעיתו– גם הם הפכו ציוצים. כלומר, נותקו מהקשרם והפכו להצהרה שכאילו עומדת בפני עצמה ההקשר הפבלובי במקרה כזה עבור שמאלנים הוא ברירת המחדל: סיבות נוספות לנמק את השנאה הקיימת ממילא ומראש – כלפי. (לא אומרת שלא בצדק. ברור בצדק. והדדי)

אחד אפילו טען שזו אני שלא הבינה שהציוץ של ההוא צויץ בהקשר לכך שהעלבתי דוגמנית לא אכחיש שכל ההתנהלות הזו סיפקה לי מקור שעשוע עד אמצע הלילה, כי בין היתר, למרבה הצער, נטלתי בערב שני ריטלינים והייתי כמו ההוא שלקח שני ויאגרה ובסוף הזונה לא הגיעהמה שפחות משעשע בהתנהלות של שיח נעדר סמנטיקה, תחביר ופרגמטיקה – זה כך בדיוק נוהלו גם חקירות ראש ממשלה שהניב (אם כי לא עומרי) כתב אישום כפי שעולה בבית המשפט – בתיקי האלפיםועתה בית המשפט מתבקש לקום ולעמוד על רגליו האחוריו:

במובן הסמנטי – כתב האישום נגד נתניהו נארג כולו באמצעות משפטים בעלי ערך אמת- שקרי. מבחינת הסינקסט (תחביר) כתב האישום מנומק כך: מאחר שנתון בלי צורך לנמק – שנתניהו הוא ראש משפחת פשעמכאן– שכל מה שהוא עושה, נחשב נפשעועתה מה שמעניין הוא ההקשר הרלוונטי: הפרגמטיקהבקרב משתתפי האולפן הפתוח של כנרת בראשי -שמעבירים מילה במילה כל מה שנאמר במשפט, רווח ביטוי לא מוצלח לתאר את היחס של התובעים אל הפרגמטיקה. הם מכנים זאת "ראיית מנהרה" ומתכוונים לכך שהפלילו את נתניהו על ידי מערך שלם של ראיות שנבחרו בפינצטה מתוך כל המכלול במטרה להפליל רק אותו תוך התעלמות מעבירות של אחרים. אלא שבמקרה של הפללת נתניהו, לא מדובר באכיפה הבררנית הרגילה והמוכרת כי נתניהו לא ביצע ולו בדל של עבירה. זו אינה ראיית מנהרה.

מה שעוללו לנתניהו (ולכלל הציבור) היה – שעשו עליו טוויטר.

הדבר העיקרי שלא רלוונטי במשפט נתניהו היא עובדת חפותו

והנה דוגמה אחת מתוך השיטה הקבועה, זה עלה השבוע ויתגלה במלואו עם חקירתו הקרובה של ארנון מילצ'ן:כידוע נתניהו הואשם בתיק 1000 על שקיבל ממילצ'ן סיגרים ושמפניות בסכום כולל של 652,571.24 שח בדיוק (המצאתי את המספר הזה, להגנתי ייאמר, שהפרקליטות התחילה) איך הגיעו לסכום? פשוט – חישבו ומצאו כמה הוציא מילצ'ן על סיגריות ושמפניות בפרק הזמן הרלוונטי לכתב האישום. לטענת התביעה, 100% מרכש הסגרים של מילצ'ן עבר לנתניהו. והשמפניות – היו מוכנים להסתפק להפחית כ35%-25% מכמות ולייחס אותה לתצרוכת אישית של מילצ'ן.ואז התגלה במשפט – שמתוך 100% ההוצאות של מילצ'ן על סיגריות ושמפנים –

א.מילצ'ן בעצמו עישן כל כך הרבה סיגרים עד שמגזין בינלאומי לחובבי סיגרים הציב אותו על השער, ערך לכבודו אירוע שבו נאמר -שתעשיית הסיגרים לא היתה יכולה להתקיים בלעדיו..

ב. נתגלה – שמתוך אותו תקציב כולל על משקאות, מילצ'ן וזוגתו שתו בקבוק שמפניה אחד בכל יום ששהו במעונם בישראל, ערך נשפים מרובי אורחים שבהם נשפכה שמפנייה כמים, שסיגרים חולקו במשתאות הללו כיד המלך,שבתקופות שלא היה בארץ, צוות העובדים שלו התכבד בעצמו ממאגר הנוזל הוורוד המבעבע, שיאיר לפיד חלק עם מילצ'ן את החיבה לעלות בעשן סיגרים של מילצ'ן ג. על פי ראיות אמיתיות שהביאו פרקליטי נתניהו מתוך חקירה אמיתית יחידה – התגלה שמשפחת נתניהו קיבלה שמפניה וסיגרים ארבע פעמים בשנה – מתנה לשני ימי הולדת ולשני חגים.ד.והכי מעניין: נתגלה שמילצ'ן נהג בתקופה הרלוונטית למשפט לשלוח דרך קבע ארגזים שלמים של שמפניות ורודות לחובב השמפניות הורודות האמיתי – הוא שמעון פרס ז"ל.

עכשיו. ראיית המנהרה היתה ההתעלמות מניגודי עניינים שוחדיים אפשריים למוטבים של הכמויות הסיטונאיות האמיתיות כגון פרס ולפיד -תוך אכיפה בררנית על כמה בקבוקי שמפניות בודדים וכמה סיגרים שקיבלה משפחת נתניהו – בעסקה שוחד שבה מילצ'ן קיבל רק קדחת. אבל אז מגיעה הפרגמטיקה הכושלת – במשפט מדהים של מומי משולם – הבכיר מכל צוותי החוקרים. תשובתו לשאלה – מדוע לא בירר כמה שמפניות קיבל פרס, ענה: זה לא היה רלוונטי.

כלומר: לטענתו, בחישוב סך כל ההוצאות של מילצ'ן על שמפניות על פיהם נתניהו קיבל 70% מהסך הכולל ו100% מסך ההוצאות על סיגרים כלל לא היה רלוונטי בעיניו להפחית מהכמות הכוללת את הרכישות שלא הגיעו אל משפחת נתניהו אלא אל פרס, לאורחי הנשפים, לצוות האחזקה, לתצרוכת אישית ומתנות לאישים אחרים. פרס לא היה חשוד…

וכל הסכום וכל ההאשמה נגזרו רק מתוך עדותה של עדה אחת עם בעייה סמנטית מולדת שטענה "אני ראיתי במו עיני" את שרה מעמיסה ארגזים למכוניתה. מעבר לכך לא חקרו תעודות משלוח, קבלות, הובלות, כניסות של משאיות לבית ראש הממשלה, עדויות נהגים (שאכן סתרו את עדותה) לא טרחו לבדוק את הטלפונים שלה כדי למצוא את התיאומים הרבים לביצוע העברת המשלוחים. ליאת בן ארי – האחראית על כתב האישום לא חשבה שזה רלוונטי להורות לחוקרי משטרה – לבצע חקירות משטרה וכך רצחה את הסמנטיקה, הסינטקס והפרגמטיקה גם יחד.וזו, ידידי – חשיבת טוויטר במיטבה: תצריף של "ראיות" שנתלשו מהאוויר מתוך מטרה להרכיב מסך כל הטקסט רק קטעי טקסט שירכיבו כתב אישום, תוך התעלמות מוחלטת מכל הקשר, כולל ההקשר המתמטי – על פיו אי אפשר לחלק 100% תקציב – על פי החישוב ש100% ממנו עבר לנתניהו, ושאר מאות אחוזים – לשימושים אחרים. זה לא נחשב רלוונטי! ועתה הבה נשחק גם אנחנו במשחק הפרגמטיקה. מצאו את המילים המודגשות בתוך הפסקה האחרונה ותגלו את הפתרון לחידה האלמותית מי רצח את ארלוזורוב!