שנה חדשה, ציוויליזציה חדשה, יד ראשונה מרופא אליל

ממרומי חילוניותי החרופה – יצאתי בקריאה לציונות הדתית: קחו את מושכות השלטון. אצלנו בחילונות התחרפנו סופנית. פורסם ב"עולם קטן"

לפני כשנתיים הגעתי לפה עם מסר אחד לציבור הדתי לאומי: צדקתם. צדקתם לאורך כל הדרך. היפטרו מרגשי הנחיתות וממורך הלב שזרעו בכם, זקפו כתפיים ושאו עליהם את גורלה של האנושות. אם קיים סיכוי קלוש אחד להציל את האנושות מעצמה – אתם התקווה היחידה. מהרו, כי עוד רגע – בבת אחת – כל החברות המערביות יקרסו בשיטת הדומינו – כל חברה שנופלת מפילה איתה חברות נוספות. יתכן גם שהחברה הישראלית היא הלבנה הראשונה.
הבחירה בציונות הדתית כחברה בעלת הסיכוי הטוב ביותר לגאול את האנושות נובעת מתוך מסקנות אובייקטיביות. לא מנבואות שאיני בנויה להאמין בהן. הגעתי לא מכבר לכלל הכרה- שחברה בריאה היא חברה שמשמרת ומקיימת כל אחד המעגלי הקיום האנושי ההכרחיים: קיומו וטיפוחו של פרט אוטונומי הרואה בעצמו סוכן מוסר בעל אחריות אישית. הפרט הזה כבר לא קיים במקומות אחרים – החליף אותו הפרט המתקרבן שרואה בחברה את האשם על כל פגמיו, סובייקט הנושא עליו את דרישת הזכויות המגיעות לקולקטיב שלו בפוליטיקת הזהויות.

בנוסף לפרט הבריא נחוצה מסגרת משפחתית יציבה, בתוך קהילה תקינה שמנוהלת וממושטרת תחת תפיסת מוסר אחידה ועקבית. זאת ניתן למצוא רק בחברות שעדיין מאמינות שבורא העולם מתקף את הערכים; שחיה על אדמתה שלה ולא בגלות, זוכרת ומשמרת קשר עם מורשת התרבותית וההיסטורית – כחלק בלתי נפרד מזהותה הברורה והמובהקת, שאינה נתונה לספק. ומסגרת לאומית שמארגנת את זכויותיו וחובותיו של הפרט האזרח שאוהב אותה לפחות משום שנולד בה והיא מולדתו.

כל אחד מהתנאים הללו הוא הכרחי לקיומו של אדם בריא בחברה בריאה. למיטב ידיעתי – חברה כזו קיימת רק בישראל, ורק בקרב הזרם הציוני הדתי.
כחילונית, אני מייצגת רעיון הרואי, שגווע. הפרויקט ההומניסטי של זרם הנאורות, כפי שקאנט האמין בו, שבכוחם של בני האדם לשלוף עצמם תוך משיכת ציציות ראשם מתוך חוסר הבגרות שהם עצמם אשמים בה – ולאזור אומץ להשתמש בשכלם לברוא את הערכים שלהם, לציית להם ללא מורא האל -המפעל הזה כשל כשלון מוחלט. אני מודה בכישלון היומרה של החילוני הנאור להוביל לעולם ראוי יותר לחיות בו. עתה תורכם לנסות.

"איך אפשר להיות מוסרי ללא אמונה?"

עשרות פעמים נשאלתי על ידי חברים דתיים. שאלה מרגיזה בהתחשב בכך שאני ללא ספק חילונית אך יש לי בהחלט ערכים, מצפון, וברוב המקרים אני מבדילה בקלות בין טוב לרע.
אלא שקאנט טעה, והטעה את כולנו. קאנט חי, כתב ומת נוצרי מאמין. כשהוא חשב על "האדם", על "האדם באשר הוא", הוא הניח ש"האדם" – דומה לו פחות או יותר . הוא שכח לקחת בחשבון שהוא אינו "עצם" חסר כל תכונות, מסוג "אדם", ואינו "עצם חושב" נוסח דקראט שמגיח לעולם עם "אידאות טבועות מלידה".

קאנט נטל את דמות האדם המסוים- שהוא תוצר בשל ובוגר של חינוך מוקפד בתרבות היודו-נוצרית. ומתוך השמטת הסיבה להיותו מי שהוא, טעה לחשוב שכל אחד יפתח מעצמו את ציווי המוסר שנראו לקאנט כאילו נובעים מחוקי הטבע.

אלא ככל שהחינוך הולך ומתרחק מהאמונה – כך מתפוגגים גם ערכי המוסר שהיו מקודדים בתוכה. המוסריות שלי נוסעת על אדי-מוסר. הד רחוק של ערכים שהוטבעו בי על ידי הוריי ומחנכיי, שלגמו אותם מתוך מעיין תת קרקעי שנובע עדיין מהתקופה הטרום חילונית, שבה היה עדיין אל שתיקף את הערך.
אנחנו חשבנו, שהאמונה היא סרח עודף מיושן ומיותר כמו עמוד שתקוע במרכז הסלון המודרני. רק הרבה אחרי שניסרנו אותו, הסתבר שהיה עמוד תומך. ועכשיו התקרה מאיימת ליפול על ראשנו.
כל דור חילוני חדש מתרחק עוד יותר מהערכים שהיו ספוגים בתוך האמונה הדתית. אבל לא די בכך שהאדים הולכים ומתפוגגים – הרוח הרעה שזורמת אלינו מהמערב נחושה לתור ולנכש כל זכר ושארית נשכחת מהעולם שנוצר מתוך הדתות.

עולם ישן עדי יסוד נחריבה

האסון כאן גדול מהרבה מהזרם ההומניסטי של הנאורות ששאף להעמיד את תיקוף ערכי על כתפיו הצרות מדי של האדם. הזרם הפרוגרסיבי שולל כל פיסת מידע שמקורו מתקופות קודמות – שבצדק הוא מניח שאלו רוויים ב"הדתה" אך שוכח שבתוך המעטפת הדתית מקודד כל הניסיון האנושי לדורותיו, ידע שנצבר לאורך כל הדורות בדי עמל, בדם יזע דמעות, מלחמות ואומללות, שניחוחו דתי רק משום שאין לאנושות הסטוריה שאינה אמונית.
באובססיה הרליגיוזית להיפטר מכל צל של רעיון לא-חילוני להקים את כל הציוויליזציה מחדש לגמרי הם השליכו את כל היידע האנושי הנצבר – עד שאיבדו אפילו את היכולת להבחין בין זכר לנקבה.

הרוח הרעה הזו, בשאיפתה הקנאית לממש את הציווי "עולם ישן עדי יסוד נחריבה" גוררת איתה את האנושות לעידן חדש של ברבריות.– עם הבדל אחד -לברברים המקוריים לא היו טנקים, נשק אוטומטי ופצצות אטום.

הברברים צובאים על החומות

לפחות אנו, החשוכים, יכולים עדיין ללמוד מהעבר. ואנחנו למדים ממנו שקיים דפוס קבוע להולדתן של ציוויליזציות:
הן מתחילות תמיד עם פרטים בודדים, עירומים ומפוחדים, נטולי פרווה, רועדים מקור ומוכי אימה מסכנות נטולות שם שנוהמות עליהם בלילות אפלים ביערות.
האם יכול להיות , שהפרוגרס יוצר במתכוון בני אדם כאלו – בעזרת שידול ילדים להאמין שיתאימו לזהותם רק ע"י סירוס ועיקור – שימנע מהם זוגיות, פוריות ומשפחה במטרה לשמש אדם חדש לגמרי -חומר הבניה הראשוני בציוויליזציה שהבטחה שלה היא ששום דבר מהעולם הישן השנוא לא יהיה בה?
בשלב הבא בהתפתחות הציוויליזציה – יקימו הקופים העירומים שבט לצורך הגנה הדדית, הנשלט ע"י עריץ אכזר, הכרחי לריסון הדחפים האלימים של נתיניו. קצת בדומה לעריצותם של שליטי האקדמיה, השומרים בקנאות על טוהר הדעה האחת.

כמעט כל ציוויליזציה קדומה סגדה בשלב מסוים לשליטים אל-אנושיים בעלי כוחות מאגיים, שבכוחם להגן עליהם באמצעות ניסים. בערך כמו האמונה המאגית כאילו חמישה עשר עליונים יכולים לברוא את כל סוגי זכויות האדם, להרעיף אותם בשפע בלתי נדלה כשבדרך נס, אף אחד מהזכויות אינה מתנגשת עם האחרות.

ההתפתחות הראשונה של השפה מתחילה באמונה בכוחם המאגי של המילים. "דמוקרטיה" היום כבר אינה תיאור של צורת שלטון ברצון העם אלא אחד משמות התואר של האלים בעליון, שמפאת קדושת המילה, ניצבים כרובים ולהט החרב המתהפכת רק כדי לשמור על המילה הקדושה מפני ההמון.
כת האקלים היא עוד אמונה מאגית פרימיטיבית על פיה מזג האוויר כועס על מעשיו האדם ואם נמשיך לעצבן אןתו ולא נציית לגחמותיו ישלח בנו את חרון אפו, עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים.
מזה זמן מקיימים הנאו-פאגנים ריטואלים בכחנליים ייחודיים המכונים "הפגנות" והכוללים את כל כללי הטכס: צרחות זעם, ריקודים, הלמות תופים קצבית, התערטלות המונית עד לאקסטזה של פורקן, לעיתים בסיוע אקסטזי וסמים אחרים.

לאורך כל הפרה-היסטוריה שימשו ריטואלים כאלו לפרק את הפרט מעצמיותו כדי לרתך את השבט יחד, משל היו סוכריות חמוצות בקופסת מתכת שהושארה ברכב ביום חמסין, ליצירת אחווה על גבול גילוי העריות.
כל שאמן או גורו יודעים שעליהם לצופף את שורות השבט מול אויב "נאצי" דמוני מעורר אימה, שנושא עליו את כל התכונות האיומות, המפחידות, המגעילות וכל תכונה שלילית שניתן לדמיין -ואז להקים מסדר סודי של "אחים לנשק". אלו הם תומכי ה"מהפכה המשטרית" של שפוטי השפחה ברלסר, ה"חרדים מוצצי הדם" אויבי הבורגנות הסוציאליסטית, והדת היהודית ומאמיניה, האויב המשובע של ארגוני להט"ב, שקיימים רק כדי לנשל את זכויותיהם ולשנוא אותם. האם גם אתם שמתם לב, שפעילי להט"ב נמצאים בכל מחאה? זה משום שארגוני להט"ב הם המצאה של מרקסיסטים שמאמינים שצריך לאחד את כל מי שהם תופסים כנחות כל כך עד שאין לו מה להפסיד ואפשר לשלוח אותם למות למען מהפכה ששכחו לספר להם עליה..
עתה הציוויליזציה מוכנה להיכנס לאלף שנים של חשכת ימי ביניים שכולה שפיכות דמים קנאות נבערת, עוני, רעב ושובה של האנאלפביתיות. כי בערות זה כוח. לפחות לרודנים אימפריאליסטים שיקומו עתה,– כל אחד מהם אכזר ורודן מקודמו.

אבל בינתיים יומצא המוסר הראשוני והפרימיטיבי שבו "טוב" ו"רע" תלויים בהשתייכות על פי פוליטיקת זהויות: לגנוב מאיתנו – רע. לגנוב מהם – טוב. האלימות שלהם – רעה, האלימות שלנו – טובה. אתם יודעים שזה כבר כאן…
ואז, באיטיות מענה שרק ההיסטוריה יכולה לשאת, יצוצו לפתע רעיונות חדשים לגמרי. חברות קצת יותר מתקדמות יתחילו להבין, שאמנם לא מדברים עם נאצים, אבל את ההחלטה מיהם הנאצים שלא מדברים איתם לא יכולה להיעשות ע"י קבוצה אחת. כי אז הנאצים עצמם עלולים לקבוע – שהקורבנות שלהם הם הנאצים. מהתובנה הזו יתחילו ניצנים של דמוקרטיה. אמיתית הפעם.
עוד כמה אלפי שנים יתגלה – שקבוצת הזהות הפוליטית המקופחת והמודרת ביותר היא הפרט. סביב הרעיון הזה יצמח רעיון זכויות האדם, הפלורליזם והליברליזם – (שוב האמיתיים, לא במובנם המאגי…)

ומי יודע, אולי יום אחד יתגלו כתבי הקודש היהודים ויפרוץ רנסנס חדש וכל העולם יאמץ את היהדות. אלא אם יתגלה דווקא הקוראן.
כל זה יקרה, למעשה, כבר קרה – רק לשמועה עוד לוקח זמן להגיע. התקרה כבר נפלה. ואיתה האנושות והציוויליזציה. ואין שום דבר שאפשר לעשות בעניין. למעט סיכוי מזערי של תקוה לגאולה. אני רואה אותה רק בסיכוי שהחברה היחידה שנותרה בריאה תיקח את ההנהגה לידיים. ואולי אז "אור לגויים" יתממש במלואו. ואם לא, לפחות פה בישראל החיים יישארו נסבלים יחסית