קראתי עכשיו מגילה ארוכה שכולה הטפת מוסר צדקנית "לא" פוליטית של מישהי ש"אישה" (לפרימיטיבים שביניכם: "בעלה") הוא אלוהות רפואית על פי תיאורה, ב'אסף הרופא'. האישה (לפרימיטיבים שביניכם: "הנקבה") היתה מזועזעת עד עמקי נשמתה מכך ששינו את השם של בית החולים ע"ש אסף הרופא , לבית החולים ע"ש יצחק שמיר.בואו נדבר רגע על רגשות כמו זעזוע, וגם על הדרך- גם על חמלה ושנאה.
רגשות הם כישורים מנטליים שהולכים איתנו דרךארוכה מאד- הם היו שם כנראה עוד לפני שהיתה לנו שפה. כנראה שהתפתחו מתוך תחושות של דחייה (מרעל, למשל) ומשיכה (למאכלים מזינים, למשל) .
הרגשות שלנו לא נמצאים בקורלציה לכישורים חדשים יותר אבולוציונית, כמו תבונה. הם לא נשמעים לה, להפך – אנחנו לעיתים מצייתים להם. ראצינליזציות למשל – הם תירוצים שהשכל ממציא בחוכמתו – כדי להכשיר רגש לא לגיטימי בעיניו של האני- העליון. וכך התבונה כפופה לרגש לעיתי קרובות מאד.
כמו שנאה. תחושת השנאה מתעוררת הרבה פעמים – עוד לפני שהשכל מצליח להסתיר אותה מהמודעות שלנו. אפשר וגם מאד רצוי לשלוט בהתנהגות שמתחשק לבטא מתוך שנאה מתפרצת, אבל אי אפשר להאשים מישהו – בשנאה שלו.
ובכלל, שנאה של מישהו למישהו אחר זה יחס. זה משהו שנמצא בין שניהם לא תמיד השונא הוא זה שאמור להיות ראוי לגנאי אלא זה שעורר במעשיו את השנאה, בהתנהגותו הבזוייה.
חמלה זה רגש של שותפות בכאב הזולת. היא מתעוררת כשהדימיון מעורר באדם תחושות פיסיות של כאב, (אם כי מוחלש מאד), בגוף של אדם בשעה שהוא צופה בסבל של זולת. (לכן , כשכדורגלן אחד חוטף כדור בביצים, כל הקהל הגברי מתקפל בהבעת כאב ותופס את החבילה של עצמו)
אין לנו שליטה טובה על רגש החמלה. אני שמה לב שהיא מתעוררת בי באופן טבעי למול הדברים המגוחכים ביותר (בילדות, הייתי משליכה את העגבניות מהצלחת כשאמא שלי לא הסתכלה – וחשה צורך עז להתנצל בפניהן ולהבטיח שיותר טוב להן בפח) ולעיתים החמלה לא מתעוררת למראה הסבל הנורא של ילדים בסוריה. אין לי מושג למה זה ככה. זה לא היה צריך להיות כך, אבל זה מה שיש. אדם סביר אמור לפעול למנוע סבל גם אם הוא לא מופעל על ידי רגש. ככה שזה בסדר, כנראה.
זעזוע הוא משהו שבין חמלה לשנאה: משהו גורם לנו לחוש כאב בשל כאב של זולת, והכאב הפרטי הזה מעורר תחושות זעם – שכשהן מצטברות יחד, נולדת שנאה. גם זעזוע אינו נשלט. אבל להבדיל מחמלה – תחושת הזעזוע היא דווקא רגישה מאד למידרוג הגיוני. כלומר, בעולם שבו ילדים בסוריה מורעבים למוות, וילדות בכל מקום תחת שליטת דעאש נמכרות כשפחות מין – רגש הזעזוע שלי הופך להיות קהה לנוכח זוועות ממשיות אבל פחותות במידת מה, כמו שינוי שם של בית חולים.
זה לא רק אני, ככה זה אצל כולנו.
כל אלו אינן טענות מדעיות אמנם, אלא רק אבחנות שלי, שאני מציעה להגיון שלכם אחרי שהקדשתי עשרות שנים להתבונן בתוך עצמי ומתוך בהנחה שאני ייצור אנושי רגיל בתכלית וכך שמסקנות התצפית יהיו נכונות גם למרבית בני האדם.
—
עכשיו
לבד מרגשות אלו, ועוד רבים אחרים, יש חבילה שלמה של רגשות נוספים. עליהם נמנים ה"חמלה" וה"זעזוע".
בניגוד לרגשות כנים ואמתייים, אלו הם קונסטרוקטים מלאכותיים של מניפולציות שבאות מבחוץ או שאדם מפעיל על עצמו. אנחנו מפעילים אותן כל הזמן כשאנחנו משתפים פעולה עם ספר או סרט – ומוכנים לבכות על מר גורלו של גיבור בידיוני, על קשיים בידיוניים שעוברים עליו. או -כשאנחנו בוחרים מוסיקה על פי סוג הרגש שאנחנו רוצים להרגיש ברגע זה.
זה בסדר גמור.
מה שמחליא אותי, אישית -אבל ממש – זה כל הצדקנים ש"מזדעזעים" מחוסר ה"חמלה" של מישהו אחר. אלו העושים תדיר חשבון נפש – לנפש לא שלהם. שמנסים להצטייר כ"רגישים" יותר מהאחר ולא מבינים שהרגש האמיתי שהם מביעים בלי להתכוון זה רגש של צורך מעורר חמלה (לא באמת) בקבלה, אהבה, הערצה – בעוד שהרגשות שהם מביעים במתכוון על פני השטח אינם אלא "רגשות" – שאין בהם שמץ של כנות.
לא ניתן להזדעזע באמת משינוי שם של בית חולים – אלא אם בעלת הרגש בילתה את כל חייה מוגנת לחלוטין מידיעת כל דבר מזעזע יותר מזה.
מגוחך אפילו לחשוב, שבעולם שבו קיימת סוריה – ניתן להזדעזע גם משינוי שם של בית חולים. אדם כזה, שאין בו יכולת מידרוג זעזוע – והכל מזעזע אותו – היה מוצא עצמו מאושפז, לא באסף הרופא אלא בבית חולים מהסוג של אנשים שאין להם כישורי חיים ויכולת לשרוד אותם.
כל אחד אחר שטוען ברצינות שמזעזע אותו שינוי השם, בעולם שבו קיים כל כך הרבה רוע וסבל אנושי – אם הוא לא משקר – ישנה סבירות גבוהה שהוא סוג של פסיכופת.
דמיינו לעצמכם אדם שהלב שלו נשבר למראה חתול מבוהל משם שחזה ברגע זה בנמר שטרף ילד. חתלתול מסכן קטן, כמעט שפרחה נשמתו…
נשמע לכם סביר?
זה פשוט לא עובד ככה אצל אנשים שפויים.
אז הגברת שכתבה את הפוסט הפופולרי על הזעזוע עד עמקי נשמתה מהחלפת השם של בית החולים של "אישה" מוזמנת לבחור מה היא מעדיפה לחשוב על עצמה: שקרנית וצדקנית -או פסיכופתית.
מתוך חמלה, אשאיר לה את הבחירה
טעון גיבו"ח - גלי בת חורין 
כתיבת תגובה