זילות תבונה ושואת השכל

 

שתי טענות שמאלניות סותרות נשמעות שוב ושוב: "הימין מגלה סממני נאציזם" ו- "הימין פועל מתוך פחדים לא ראציונלים מזרים, מתוך טראומת שואה"

הטראומה הזו המושלכת משום מה לפתחו של הימין על אף תדמיתו כמורכב מיוצאי עדות מזרח דווקא,נשמעת באופן קבוע בחוגים אינטלקטואליים, ולא מעט ספרים נכתבו על זילות השואה של ה"ציונים". "שואה בחדר האטום" של פרופ' משה צוקרמן, למשל, ו"אל תגעו לי בשואה" מאת פרופ' משה צימרמן. בשניהם נטען שישראלים ומנהיגהיים מחללים את קדושה השואה, מנצלים, והופכים אותה קרדום לחפור בו למען מטרות שלטוניות צרות, ובמיוחד, על דרך הפאשיסטים – להפחיד את העם כדי לשמר את שלטונם.

ואני, שדווקא לא תופסת רצח עם מתודי אכזרי כדבר מה שבקדושה, תוהה האם אין המלומדים הללו משליכים על האחר את תמונת נפשם-הם. אדרבא, כאשר מישהו מוציא לאור ספר, שכל כולו מוקדש להאשמת האחר בעיסוק בשואה, עולה החשד, שהכותב די עסוק בנושא בעצמו. שלא לומר, מתפרנס ממנו היטב.

ואפילו יותר מכך,  דומה שהציבור המושפע מכתביהם מחולל לעצמו מציאות של  "שואה" בכל מקום, דבר ועניין: החל מהאמירה  מפיו של אדם מאמין, שזכה להפוך להיות הגורו של השמאל בשל הפראזה שהמציא, המחבר בין יהודים –לצורריהם. דרך סגן רמטכ"ל שמצא לנכון "לזהות תהליכים" בטקס יום שואה לעיני כל העולם. דרך עיתון הארץ, שהמו"ל שלו מקדיש את עיקר המהדורה באנגלית – הפונה לעולם – להשוואה בין חיילי צהל – לס"ס ולגסטפו (אם כי לא הצליח למצוא קשר בין השותף שלו, המו"ל בן משפחת הנאצים הממשיים, לבין נאצים) .

מעל כל זה, יש לנו אתאהרון ברק, קובע הנוסח של בג"צ במתכונתו הנוכחית, שמכתביו הרבים (מדי) עולה, שהמוטיבציה המופרזת שלו לחינוך העם נובעת מתוך החרדה שמא ישראל תהפוך למדינת הרייך השלישי,  (שנראית לו כאפשרות סבירה )  ושהצמיח דור של  שופטים שמאמינים באמת והתמים, שזה כבר קרה.

התוצאה של שיח השואה במחנה השמאל הוליד תפלצות, באופן שעולה אפילו על תופעות הסטוריות אחרות, בשל הנטייה הטבעית של ההסטוריה להתגלות כאירונית:

קבלו, עמותות "שמאל", מממומנות ע"י קרנות של מדינות כגרמניה הלא אחרת, ומדינות מוסלמיות כקאטר וערב הסעודית, דרך ה"קרן לישראל החדשה" מיסודה של קרן פורד , פורד,שהאנטישמיות שלו זיכתה אותו בעיטור מופת משר התעמולה של היטלר- גבלס (כך גם משפחת דופון- המו"ל שהוא שותפו של עמוס שוקן) – כל אלו פועלים פה באמצעות ישראלים יהודים – שמאמנים בטפשותם הממארת, שעיקר דאגת הקרנות הללו היא לסייע לישראל להיות יותר דמוקרטית….

אני חשה, שהכינוי "אידיוטים שימושיים" דל מכדי לתאר את הכשל. משתווים להם, אולי, רק ארגונים כ "להטי"בים למען האיסלם". או, "עכברים למען החתול"

הכספים הכבדים שזורמים לכאן מטעם מדינות וארגונים שלפני 70 שנה שיתפו פעולה מרצון בהשמדת יהודים, ושטרם השלימו עם הרעיון שהמלאכה לא הושלמה, מממנים פה את הנרטיב האימבצילי, שמאחר שיהודים היו פליטים בגללם, ושהם לא הסכימו לקבל אף אחד מהם (אכן, לא היתה ולו מדינה אחת שהסכימה לקלוט נמלטים, לא ארהב, לא קנדה, אוסטרליה, הכנסיה האירופית אסרה אפילו לנצר אותם, ובריטניה הגדילה עשות, שסגרה את האפשרות להמלט לפלסטינה א"י, שבה גם יש המופתי שתכנן מחנות השמדה ליהודים על אדמת הקודש)- המדינות הללו משווקות פה את הנרטיב, שמאחר שהן עצמן רדפו יהודים, השמידו יהודים ולא פתחו את דלתם ליהודים – בשל כך על יהודים לפתוח דלתם לכל פליט, גם ובמיוחד אם הוא ממשיך את דרכם של צוררי היהודים, ווך התעלמות מוחלטת מכך, שמרגע שיצאו ממדינתם – הם אינם פליטים כלל ועיקר.

עמותות אלו פונות באופן המניפולטיבי והחצוף ביותר אל טראומת השואה של יהודים בישראל, האשמים ברדיפת יהודים  הם אלו שפורטים  לקורבנותיים  על רגש האשם (!) ובד בבד מציעים להם לראות את עצמם כגיבורים – שכה חסרו בתקופה שהם אכן היו נחוצים.

ומצליחים כך להערים ,ממש כמו אז, ביהודים טובים ,לראות את עצמם בעיני רוחם כ"גרמני שלא שתק" , או גרמני בתוך המון, שלא הצדיע (אם כי שוכחים אולי, שתנאי הכרחי בהיות גיבור הוא המחיר האישי שהגיבור משלם, לא מקבל שילומים מגרמניה, אלא מסכן ממש את חייו, במדינה והמשטר כזה, שבהם הוא אכן נחוץ). וכל זאת על ידי ססמאות מחליאות, המשלבות קיטש, מוות מניפולציות והבונים על טראומות ממשיות מהשואה כמו גם על נטיה יהודית לרגשי אשם:

"אל תשלחו אותם למותם"  קוראת כרזה אחת, כנגד גירוש מסתננים לא חוקיים לרואנדה, מדינה שהאו"ם עצמו שולח אליה פליטים לאחר שקבע שהיא מדינה בטוחה (ישראל הגדילה עשות ופתחה שם שגרירות לדאגה ל"פליטים" על חשבון כספי המיסים, ובמחירים שעולים על עודף חמגשיות בלא מעט מיליארדים) .הלוא, כל מי שאוזן רגישה לו (ומוח שטוף) שומע מייד את המשפט "מולכים כצאן לטבח" .זו קונוטציה  בלתי נמנעת ממש.

ואכן, יש משהו בטענה הזו. אפריקה כולה נמצאת תחת כללי תרבות העולם השלישי. כולה מסוכנת לאדם, בכולה אין זכויות אדם, ואין שופטי בגצ שידאגו למסתנן שמא לא יצליח " למצוא תחביבים להכיר בת זוג, לספר את סיפור חייו הוא,  …" .

שם, באפריקה, חוקי הג'ונגל עדיין שולטים, בין אם מדובר באיסלם אלים, ובין אם בנצרות-אלילית- בפרשנות ברברית. ילדים כלל אינם בטוחים באפריקה, גם לא נשים, גם לא כל מי חלש. במקומות מסויימים עדיין גם ישנה אפשרות להטרף ע"י קניבל. כנופות של בנדיטים שולטות בדרכים כבימי קדם, משטרים מושחתים ואלימים רוצחים בני אדם על ימין ועל שמאל ללא בגצ וללא בצלם. זו התרבות.

המסתננים נמלטים לפה, בצדק רב, משום שבישראל  הם מוגנים מכל הרעות החולות של תרבותם הנחשלת. כל זאת, לולא הביאו אותה איתם, לכאן.

כי, מה שפחות מגיע היום לחדשות , זה דיווחים על סדר הגודל הלא נתפס של  האלימות הפנימית מבין המסתננים. בריכוזי אוכלוסיות מסתננים בכל יום וכל שעה פורצת אלימות, המסתיימת תדיר  "רק" בראשים פתוחים  ולעיתים קרובות– במוות. זאת משום שבתרבות אפריקאית, החיים אינם קדושים. זה לא העוני שמביא את הנחשלות. אלא נחשלות וברבריות חסרה את המרכיב התרבותי שמאפשר יצירת שפע, ומשום כך גוזרת עוני. כך שלא יועיל אם יוציאו את האדם מתוך מצוקה כלכלית – כל עוד ערכיו התרבותיים יוצרים חסם להתפחות שיתופי פעולה והויתור על האלימות, הנחוצים לחיים באיכות המקובלת במדינת ישראל.

את  כל היופי החי הזה כופות העמותות על תושבי החלשים של דרום תל אביב ועל השכונות החלשות האחרות בארץ . לדידם, מסתנן מאפריקה אינו אדם שנושא תרבות כלשהי באמתחתו, אין לו רצונות ושאיפות משלו (למעט למצוא תחביבים, בנות זוג ולספר את סיפור חייו שלו…כי כך קבע עבורו פוגלמן, בהתנשאות קולוניאליסטית מסחררת ) אין לו שום תוכן פנימי, תרבותי משלו וכך גם מגוחך בעיניהם לייחס לו אנטישמיות, למרות הקריאות החוזרות נשמעות מפי ילדיו הרכים "תודה להטלר ששחט אתכם"  (זה גם לא מזכיר כלום, לאלו שכל דבר מזכיר להם תקופות אפלות) . לא. מסתנן, לדידם של ה"הומניסטים" בעיני עצמם אינו אלא פליט. ובזה תמו כל תכונותיו. ופליט, הוא פליט הוא פליט. ועל כן מצווים כולנו :"ואהבת את הגר כי גרים הייתם".

מסתבר, משמע,  עלינו לאהוב "גר" מעצם היותו "גר".  (ודומה, שחטא ההדתה אינו תקף אם הוא נישא בפיהם של אלו, שכבר הוכחו מעל ומעבר לכל ספק שהם שונאים את היהדות כך שברור הוא שאין זו אלא פניה מניפוליטיבית אל הימין הדתי הפרימיטיבי, בשפתו שלו ).

הנה כי כן, גרים היינו ושעל כן עלינו לאהוב כל "גר". הבה נזכור שגרים היינו במצרים. וגם הגרים הללו היו פליטים במצרים. וזה המקום היחיד שבהם הם היו פליטים. משם, הם חצו את כל אפריקה לאורכה, במסלול מסוכן מאין כמוהו, כי זו עדיין אפריקה , וכשהם הגיעו לפה הם הגיעו כבר על תקן של מהגרי עבודה לא חוקיים.

ואם כי אני , כיהודיה, אני רחמנית בת רחמנית, אני לא מוכנה שילאימו לי את רגש החמלה הקולקטיבית כמצוות העמותות לטרלול ישראל. אני, כתוצר ישיר לתרבות הליבלרלית ההומנית , סבורה ודוגלת ברעיון שאדם אינו מסתכם אך ורק בהיותו "פליט" (ומאחר  שאף אחד אינו כזה באמת, בוודאי שאדם אנו מסתכם בדבר האחד – שהוא לא), אלא, אני מחוייבת לראות כל אדם כבן חורין, כמי שזכותו המלאה להיות תוצר של תרבותו הוא,למצוא את תחביביו את בנות זוגו ולספר את סיפור חייו שלו, כל זאת – תוך היותו בן חורין להיות אחראי באופן מוחלט לבחירותיו ולמעשיו.

כמובן מאליו אני סבורה, שהיותו גר, זר או על צבע עור שונה, אין בכך משום הלבנת כל תחום האחריות האישית שלו. אדם אפריקאי שחור הוא אדם ככל אדם אחר, הנושא כמו כל אדם אחר אחריות אישית למעשיו. כך שאם הפרט המדובר מוצא  את תחביביו בשתיינות,אלימות ובהטלת אימה על קשישות ניצולות שואה (שדווקא כן נזכרות עתה בתקופות אפלות אישיות ממש, עת אספסוף בריוני הטיל עליהן את חתיתו  באיומי אלימות,  בקריאות גנאי אנטשמיות והשפלות דבר יום ביומו, שלא לדבר על מעשי אונס ורצח).

אותו פרט, נוסף על היותו "פליט" וגם שחור, יש לו בחירה חופשית להיות אדם טוב ומועיל לחברה, לסייע לקשישות לשאת את מצרכיהן לביתן (מבלי לנצל את ההזדמנות לשדוד ולאנוס אותן על הדרך)

גם אני סבורה שכל אדם רשאי לבחור לעצמו בנות זוג, אבל חושבת שאפילו לאדם השחור אסור לקחת אותן בכוח, כי גם להן ישנה הזכות לבחור .  גם לשחורים אין זכות לרצוח את בנות הזוג  אם לדעתו יצאה לתרבות רעה גם אם בתרבות שממנו בא, זו היתה מצווה (בידקו, כמה נשים אפריקאיות נרצחו בישראל, על כך לא יספרו לכם האירגונים "למען" האישה. "טרור גברי" זה רק אם הגבר יהודי, משמע, אחראי למעשיו, לתפיסתן הן)

מנגד, אם הפרט בחר דווקא בדרך של אלימות וטרור – עליו להשפט על כך למרות שהוא בעל אתניות מסויימת ובלי היות בעל מעמד של אזרח. דווקא משום שאני מאמינה ביכולתו של כל אדם לעשות את הדבר המוסרי והנכון, אני סבורה שעלינו לצפות גם מממסתננים להיות מסוגלים לבחור בטוב ולא ברע.

סוציאליסטים אם ירצו לטעון שהנסיבות אשמות, או שהחברה אשמה במעשיו של הפרט, יואילו נא להודות בגלוי, שהם ויתרו על התפיסה ההומנית הנאורה, שבמהותה ממש היא הרעיון, שאדם אחראי לבחירותיו, ולא רק תוצר אוטמטי גרידהשל נסיבות

כך גם כל עניין תכנון המשפחה. אדם שחור הוא אדם לכל דבר, וגם הוא נדרש להוליד ילדים בכמות שבהתאם ליכולותיו, ולא להפיל את כל האחריות לגידולם על כספי המיסים של המדינה המארחת על כורחה, מתוך רצונה הטוב  להציל את חייו כנרדף.

שלא לדבר על כך, שמאחר הוא מגיע מאיזורי סכסוכי שבטים אלימים, אין כל דרך לדעת מה הוא עצמו עולל לאחרים, ומדוע הוא נרדף בארצו, שמא, בשל פשעים שהוא עצמו ביצע, שהפכו  אחרים לפליטים אומללים וחסרי כל?

לאור כל זאת, אני מבקשת להציע הצעת פשרה שכל ליברל הומניסט יהיה חייב להודות, שזו הפשרה סבירה והגיונית:  בימים אלו הוסרו כל החסמים ובגצ עצמו אישר את סילוקם של המסתננים הלא חוקיים למדינה שלישית. ומאחר שלא ניתן לסלק את כולם בין לילה, יש להתחיל עם כל מי שהיה מעורב באלימות, בפשע, כל מי שהוקלט בקריאות אנטישמיות ונאציות, כל מי שהטיל אימה, הטריד מינית, כל מי שיצא לחו"ל במימון עמותות הרחמניות להוציא את דיבתה של ישראל – רעה. כל מי שעוסק בסחר סמים, או שמתגולל ברחובות שיכור או מסומ, כל מי שתומך באויבי ישראל או אימץ את הנרטיב הפלסטיני שרואה בנו כובשים לא חוקיים של המדינה .

כל מי שיוצא מהכלל הזה, אם יימצא כזה, אני מוכנה לאהוב אותו פה כגר כאילו יצא  איתי ממצרים.

ולכל מזני השואה: יהודים נרדפו והפכו לפליטים לא רצויים, רק משום שהיו יהודים. ללא כל התחשבות והבחנה  באיכויות האישיות הפרטיות שלהם, בבחירות שלהם, בהתנהלות שלהם, בתרומתם לחברה, לתרבות לאנושות. הדרישה, "לאהוב" מישהו רק משום שהוא גר ושחור, ללא כל הבחנה בבחירות האישיות של הפרט, במוטיבציות שלו, בתרומה שלו  לאלימות, לטרור ולפשע – זו אותה איוולת גזענית, והאירוניה המצמררת שהיא נובעת מאותה מוטיבציה עצמה: לפגוע ביהודים על ידי חיסול המדינה – כיהודית – מתוך התפיסה האנטישמית של שתי הדתות המתחרות בה- שליהודים לא מגיעה חירות.

הצטרפו היום להפגנה של שפי פז וחבריה  ברוטשילד – כנגד העמותות הגזעניות האנטי –הומניות, במימון גרמניה הלא-אחרת, קטאר וקרן פורד. אלו, שבלי בושה  מכנים דווקא את שפי דווקא בכינוי הגנאי מוזיל השואה, תוך שהם פועלים בשליחות אותם אנשים ואותה אידאולוגינ שמלכתחילה היתה אחראית על הטראומה הלאומית שהם מזנים כאן: הנה כאן:

כך נשיב אט אט את השפיות וההגיון לשיח.

מודעות פרסומת

3 תגובות בנושא “זילות תבונה ושואת השכל

הוסיפו את שלכם

    1. כרגיל כל כך נכון ותענוג לקרא.
      עדיין לא הצלחתי להבין את המוטיבציה של כל אותם אירגוני שמאל ראדיקליים.
      ברור שהם מונעים משנאה ולא מצדק….
      הם משקיעים המון אנרגיה בכל המאבקים שלהם נגד מדינת ישראל…
      אני חושב שבקרב הפעילים האלה יש ממש ניצוצות של שיגעון.
      אשמח לשמוע את חות דעתך כמו גם האם ישנם אי אילו מחקרים בנושא שכן התופעה קיימת לא רק אצלנו.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: