על השבחים שחלקה לעצמה אילנה דיין, בפניה.

תגובה לנאומה של אילנה דיין בטקסט קבלת פרס

כל הכבוד!!! כפיים!!! כל מילה בסלע! חילקת לעצמך שבחים, בטקס שחלק לך כבוד, שבו נבחרת ע"י אותם אנשים שאת מתארת בדיוק רב כ"כ- השולטים בתודעה, השולטים ביידע, שמסלפים אותו למען ה"מפלגה" .
כי המפלגה תמיד צודקת .
איבחנת, בכשרון רב, את התופעה של השקר, של השררה, של הסכנה שבה, את הנשלטים, את השולטים, ורק שכחת פרט אחד קטן: את לא שומרת הסף, את חלק מהבעייה.
על העוורון, הפאתוס שהשאלת מהספר של הסופר האנטישמי ביותר היום, ספר שכולו, אגב, הכחשת שואה (לכי תלמדי משהו, בורה. מי הם העיוורים בנצרות. רמז: העברים). -ומפה הפכת הכל – שחור ולבן, שולט ונשלט. מושחת וקורבן.
איפה הייתם, כלבי השמירה, כשבית המשפט העליון חמס את הדמוקרטיה?
למה לא צייצתם, ולמה אתם לא מצייצים, כשאהרון ברק ביטל לחלוטין את הפרדת הרשויות?
לא העזתם אפילו לפקפק בשליטים שלכם , של קבוצת השייכות שלכם שם בשמאל. חונכתם כולכם לא -למרוד במנהיג ולחשוף אותו – אלא להעריץ את העריץ הערצה עיוורת. עיוורת לגמרי, הערצה עוקפת אינטלקט. כי לקרוא טקסטים אתם יודעים. כמו גם לשכתב את המציאות .
איפה היה השכל הזה שנדרש אומץ אמיתי – לבקר את המחנה שלך? שהפך כה מושחת עד שייצר מציאות שלמה, כוזבת אך כמעט ממשית כבר? כי כמות הופכת לאיכות ואינסוף שקרים הם כמעט אמת?

ולא, לא זה לא "לפעמים אנחנו מסלפים, לפעמים זו "אמת לשעתה". זה מה שאתם עושים דבר יום ביומו, ולא מובנת הסלחנות העצמית הזו.

אכן, עיתונות היא תפקיד חשוב מאין כמוהו תפקידה, של העיתונות היא בדיוק כל הדברים הנאים האלו שאמרת עליה. אבל אתם. אתם מעלתם בשליחות הזו. את , במיוחד – הזנית את הייעוד החשוב הזה, הקדוש כמעט, וניצלת אותו להכניס צלם להיכל: להלל את השליטים הישנים, את חונטות הגזלניות בשליחותם, ולא בשליחות העם הנגזל.
לכן אתם מותקפים. ואז אתם מספרים לעצמכם שזה משום שאתם מגינים על ערכים נעלים. נותנים לעצמכם דרגות אומץ וציונים לשבח. ולא, לא רוןן בן ישי הוא האמיץ, אמיצים הם החיילים הפשוטים, האנונימיים, שנלחמו בארגוני הטרור בלבנון, ולא הגיעו לרגע למקום במכונית משוריינת לספר לעם כמה החיילים האלו רצחניים. את טועה שוב, כרגיל, בקריאה לטוב רע, ולרע – טוב.
ואני פה, אומרת לך בגלוי, ובשם העם: לא המציאות היא שטועה, זו הפרדיגמה שלכם ששגויה. זו הפרדיגמה הכוזבת שמאפשרת לכם לחוש נישאים ונעלים ללא קבלות, אמיצים ללא מחיר אישי, צדקנים ללא צדק. צודקים, ללא אמת.
קחי את כל מה שאמרת פה, סובבי והפני את המראה הזו אל עצמך ואל חבריך – ואולי כך תצליחו לצאת מהעוורון, שכל כולו מונח לפתחכם.
העיתונות היא העיניים של החברה. אלא, שהחברה רואה למרות שאתם שם בעיתונות מתאמצים תמידית לזרוע חול בעייניהם. לסמן את החשודים הרגילים, ללא כל יושרה , ללא כל חשש ממחיר.
טלי קורה. לנו זה כבר לא אכפת . עם 72% שכבר הביעו חוסר אמון בכם, ועם רייטינג של פחות מ10% – אנחנו בטוחים שהעם השכיל כבר לראות את המתרחש, וחש גועל פיסי ממש מלראות אתכם , זחוחים, מלאי חשיבות עצמית, עושים מעצמכם צחוק מדי יום בסלון שלנו כשאתם משקרים לנו בלי לתפוס, שאנחנו מזהים מייד את עיוורונכם הנלעג, את האישיות המסמכותנית שלכם, את ההערצה העיוורת למנהיגים הנפסדים שלכם, החל מלייבוביץ השרלטן הוירטואוז, דרך שולה שאפילו בניה לא הצליחו לחלק ביניהם בית, יוסי הפלצן היהיר, פרס המושחת עד לשד עצמותיו, רבין שאת הרצח שלו את מסרבת אישית לפתוח (כן, אני יודעת על זה) וכלה באהרון ברק, שהיה יכול לפרנס כל אחת מתוכניות "עובדה" (עובדה… חחח) אבל לזה אין בכם האומץ. אל תחלקו לעצמכם פרסים. חלקו מראות. ואז, פנו אל העם ובקשו ממנו שיסלח לכם על שמעלתם באמונו ובשליחותכם , בהרכנת ראש, מתוך ענווה, עם התכוונות ממשית. ועד אז, נסו לפחות לשתוק.

עובדה.